כשייגמרו הרעיונות בהוליווד, התסריטאים מוזמנים להפנות את מבטם לפוליטיקה הישראלית ולקבל רעיונות מהמצב השורר פה, כאשר המתרחש בממשלה (הזמנית) ובכנסת (הלא מתפקדת) הינו רק קצה הקרחון. אותו קרחון ששמו "בהלת הקורונה" משרת באופן גרוטסקי את הקרב הפוליטי על הבית ברחוב בלפור, וגם את הקרב האישי של בנימין נתניהו על חפותו ועתידו האישי.
אומנם הקורונה איננה בעיה ישראלית, אך לא בכל מקום שאליו הגיע הנגיף המציאות עלובה ואבסורדית כמו אצלנו. לא בכל מקום הקורונה מכה במדינה תקועה פוליטית, מדינה שהולכת לבחירות שאין להן סוף, מדינה ללא כנסת מתפקדת, ללא תקציב עדכני. מדינה שבה המערכת הפוליטית היא כל כולה קיפאון ובלבול.
ובמקום לפתור את הבעיה, הפוליטיקאים מנסים בכל הכוח לצאת צדיקים על חשבון היריב. הכל תחת הכותרת "משבר הקורונה" והכל "לטובת הציבור", כמובן. הצדדים מאשימים זה את זה ולא שוכחים להזכיר את וירוס הקורונה, כדי לא להשאיר ולו צל של ספק: אם מחר יקרוס הכל, שיידע העם מראש מי אשם בכך.
ניקח לדוגמה סיפור אחד מני רבים שהתרחש השבוע: הניסיון להקים ועדות ולהפעיל את הכנסת. עד היום לא קראו לזה "ניסיון". מאז ומעולם נחשבה הקמתה של הוועדה המסדרת ולאחריה הקמת ועדות נוספות למעשה שגרתי ומובן מאליו. לא כך כיום, כשהאבסורד חוגג.
לפי חוק הכנסת, ועדה מסדרת אמורה לקום בהסכמה על פי מפתח גודלן של הסיעות ולא ביחס בין־גושי. בעוד שבכחול לבן טוענים כי יש רוב בכנסת לגוש המרכז־שמאל וזה חייב להשתקף בוועדה המסדרת, בליכוד עונים כי יש חוק, והחוק הוא שיש להקים את הוועדה רק על פי מפתח גודלן של הסיעות. עוד ויכוח שכל כולו פוליטי, עוד נושא תקוע.
ראש הממשלה, שהוא יו"ר הליכוד, הופיע בשידור חי בערוץ 12 ואחרי הדיווחים על הקורונה התייחס למצב בכנסת. הוא טען שהעילה לעיכוב הקמת הוועדות היא בין היתר סירובה של כחול לבן להתחייב שלא לאפשר לחברי הרשימה המשותפת לעמוד בראשן. "דרשנו מהם להתחייב לכך שתומכי הטרור לא יעמדו בראש ועדות. לא קיבלנו תשובות לכך. לצערי, גם בעת חירום כזאת, כחול לבן ממשיכה בשיתוף פעולה הדוק עם תומכי הטרור", מסר ראש הממשלה בהודעה שפרסם.
הטענה הזאת - כאן אתנסח בעדינות - רחוקה מהמצב האמיתי. אין שום קשר בין שיתוק הכנסת לבין הרצון למנוע מחברי המשותפת לעמוד בראש ועדות. עוד מניפולציה אחת מני רבות, שלאיש לא ברור איך היא תורמת לאחדות בצל הקורונה, לאותה האחדות שאליה ראש הממשלה מטיף ללא הפסקה בימים האחרונים.
לא עזר להם כלום, גם לא הדברים החריגים בחריפותם שאמר היועץ המשפטי לכנסת עו"ד איל ינון לראשי הסיעות בדיון סגור. "אנחנו במצב שהרשות המבצעת בפול פאוור, הרשות השופטת בבג"ץ בפול פאוור, ואילו הרשות המחוקקת - הכנסת - פשוט לא קיימת. המצב הזה לא מאפיין שום מדינה דמוקרטית אחרת כרגע, אף על פי שהעולם המערבי סובל מהקורונה לא פחות מאיתנו".
וזוהי אמת לאמיתה, והיא הייתה חייבת להיאמר. אומנם בגוש הימין עשו הרבה על מנת להוריד מכבודו של עו"ד ינון עד לדה־לגיטימציה כמעט, ועדיין הוא זה שביטא את המתרחש בצורה המדויקת ביותר: כל העולם המערבי סובל מהקורונה לא פחות מאשר ישראל, אבל רק בישראל הופכים את הקורונה לתירוץ האולטימטיבי למשחקים הפוליטיים.
לא כדאי למהר לקנות את ההסברים היפים וההגיוניים לכאורה שכחול לבן והליכוד מספקות לציבור. לא האמת היא המניע. הליכוד מנסה בכל הכוח למסמס את הרוב שיש לגנץ ולגוש המרכז־שמאל בכנסת, וזאת מסיבה ברורה: כי מה שמניע את כחול לבן הוא לא רק הרצון האצילי לפקח על הממשלה, לטפל בקורונה ולשמור על הדמוקרטיה הישראלית.
לא לשם כך מתכוונים בשמאל־מרכז להשתמש ברוב שיש להם בכנסת. גם הם יודעים לעשות פוליטיקה ועושים זאת: מפלגת כחול לבן זקוקה לשליטה בוועדה המסדרת על מנת להעביר חוקים לסילוקו של נתניהו מהמגרש הפוליטי. הם לא דאגו להסתיר כוונה זו מלכתחילה, כך שקשה לבוא אליהם בטענות.
אילו רק עניין הפיקוח היה על הפרק, והדחיפות נוכח המצב הייתה הסיבה העקרונית - הוועדה בהסכמה הייתה יוצאת לדרך ביום הראשון של הכנסת. רק תתכבדו נא ואל תביאו לנו שוב את הקורונה ואת טובת המדינה - תחסכו את זה מהעם, גם בלי זה לא קל לו לנשום בימים האלה, תרתי משמע.
הראשון ברוטציה
אבל נחזור לענייני הקואליציה העתידה (כולנו תקווה) לקום בשעה טובה ומוצלחת. וכאן מגיעה הבשורה החיובית: המגעים להקמתה של ממשלת חירום מתקיימים מתחת לפני השטח. בלי הודעות לתקשורת, בלי תמונות של הצוותים לוחצים ידיים, מה שממילא אסור בימי הקורונה. אי־שם, בחדרים המרוחקים מהתקשורת, נפגשים יורם טרובוביץ' ושלמה קרמר עם יריב לוין ועם יעקב אטרקצ'י.
בסבב הנוכחי חל שינוי בהרכב צוות המשא ומתן מטעם גוש הימין. בלי שרבים שמו לב לכך, השר זאב אלקין, נושא ונותן עם קבלות, זז הצדה ובמקומו נכנסה לתמונה דמות חדשה, לא כל כך מוכרת לציבור הרחב. עו"ד יעקב אטרקצ'י, הבעלים של חברת אאורה, איש עסקים מוכר בענף הנדל"ן הישראלי. במשך תקופה מסוימת היה אטרקצ'י מקורב מאוד לגדעון סער, התקופה הזאת נשארה מאחור.
את היחסים הקרובים עם משפחת נתניהו בנה אטרקצ'י עוד בשנות ה־90. ב־1998, במהלך כהונתו הראשונה של נתניהו, הוא מונה למנכ"ל החברה הממשלתית לוד־רמלה (לור"ם). כשכיהן בלור"ם, עבד אטרקצ'י לצד גיל שפר, מי ששימש כמנהל לשכתו של נתניהו. אשתו של שפר, נאוה אופק שפר, חברה בוועדת הביקורת של אאורה.
ומה שלא פחות חשוב מכך: אטרקצ'י הוא ידיד קרוב וותיק של חני בלייויס, הידועה כדמות הכי חזקה בלשכת ראש הממשלה וכידידתה הקרובה של אשת ראש הממשלה. אטרקצ'י הוא הכוכב החדש מבחינת נתניהו, מי שהגיע כדי להביא לממשלת אחדות בתנאים טובים עבור הימין.
מהם התנאים הטובים? לדברי גורמים המעורים בפרטים, נתניהו דורש שנתיים ראשונות ברוטציה בעוד בני גנץ מוכן לתת ליו"ר הליכוד שנה אחת בלבד. "אם יסכימו לשנה וחצי לנתניהו ואז שנה וחצי לגנץ, יש לנו ממשלה כבר בשבוע הבא", אומר אותו גורם. "הדינמיקה היא חיובית בהחלט".
ההגדרה הזאת תקפה רק לחלק ממה שעדיין פועל תחת הכותרת "כחול לבן". יאיר לפיד ומשה יעלון מתבצרים בדעותיהם, שלא זזו מילימטר: קורונה או לא, לא נשב עם הנאשם נתניהו, על אחת כמה וכמה אם הוא הראשון ברוטציה. הקרע בינם לבין בני גנץ וגבי אשכנזי מתעצם מיום ליום, והסיכויים לפירוק גוברים.
וכאן פקטור הקורונה נכנס לתמונה, הפעם בצדק. אם לפני המגיפה היה די קל לראשי כחול לבן להסביר לציבור למה אסור לשבת עם ביבי, גם במחיר של הליכה לעוד מערכת בחירות, כרגע ההתעקשות הזאת עלולה לעלות למתעקשים ביוקר. טובת המדינה, אמרתם? בימי הקורונה לוויתורים פוליטיים יש חשיבות רבה יותר ומשקל רב יותר מאשר לעמידה על עקרונות.