תגובות דוברי הימין להחלטת בית המשפט העליון הן פרפורי עווית אחרונים של טובעים במדמנה של עצמם, ומכל מהומת הסיבוב האחרון הסתבר שהגבר הלוחמני ביותר בקוקפיט של כחול לבן הוא יאיר לפיד. לאף אחד אין תשובות קסם (פרט לנתניהו) משום שהכל נזיל, נתון לתהפוכות מזג האוויר או המזג האישי, או השיפוטי. ללפיד יש הנחת יסוד שתעמוד בכל מזג: לא להאמין לאף מילה שלו.

במצב שבו הבלוק תומך על עיוור צריך ללכת על ראש הנחש. אחר כך אללה הוא אכבר ואיימן עודה נציגו. לא קל להתמודד עם ראש ממשלה שערוצי התקשורת מאפשרים לו גישה על בסיס יומיומי והוא משקר על בסיס שעתי. לך תתעסק עם שקר אחד כאשר מיד אחריו מגיע רצף שקרים. תגובה הולמת מחייבת מיידיות בתנאי שוויון תקשורתי ושימוש בהסבר שהוא בן יותר ממשפט אחד, משום שהדרך לנצח בשדה התקשורתי היא להציג את עובדות האמת ולחשוף כיצד השקר נולד.

הדבר החשוב והדחוף הוא לקחת מנתניהו את המגפון ולהפוך את גנץ לראש ממשלה, כולל צעצועי השררה – משורת דגלים עד שיירת המאבטחים. האקט הזה לבדו יעניק לו ולדובריו את המגרש המרכזי ואת הזמן כדי להפוך את חשיפת השקרים למתקפה יעילה. ובעיקר להטעים את נתניהו בדברי הפיגולים שבהם מאכיל אומה שלמה.

למשל, דוח המבקר על עשר שנות נתניהו כראש הממשלה ושר הבריאות שהביאו למצב שבו מערכת הבריאות קורסת. כאן 11 שידר תחקיר על הזנחת מערכת הבריאות בימי נתניהו. תגובתו: החרמת הערוץ ומתן ראיונות ענק לערוצים 12 ו־13. הפתאים שם העדיפו מצגת כזב של אבי האומה העומד בפרץ במקום לסגור עליו.

בנימין נתניהו (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
בנימין נתניהו (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)


רייצ’ל מדאו מ־MSNBC בארצות הברית פנתה לעמיתיה במיינסטרים האמריקאי וביקשה להחרים את הופעות הקורונה היומיות של טראמפ, תאומו של ביבי. בימים קשים אלה חייבים גם אצלנו להוריד את השרלטן מהליין־אפ. דוברו של נתניהו, יריב לוין, אמר “אם חיות רוצה לפתוח את הכנסת, שתביא את משמר בתי המשפט”.

בקרוב נדע אם יש לנו עסק עם נואשים ומאיימים או נואשים ומגוחכים. חבורת הבלוק בהובלת נתניהו נוהגת כיום כמו אותם ילדים שספגו גול, מסרבים לקבל את פסיקת השופטים, חוטפים את הכדור ומסתלקים מהמגרש. לא יעזור להם. לא ה"אסטרטגיה" של החרמת המליאה או ה"טקטיקה" של זעקות מירי רגב או הפיליבסטר.

מצדי שכל חסרי הדעה ידברו את עצמם לדעת ולבסוף יולי אדלשטיין יהיה בחוץ והכנסת תתחיל לעבוד. כמו כל דבר בימים מטורפים אלה, בסוף כל הערכת מצב ניצב סימן שאלה: האומנם? סימן השאלה הזה לא אמור רק לשאול אם הערכת המצב נכונה, אלא בעיקר לאותת: האם יש כאן הבהוב תקווה או תרועת פאניקה. מצדדי האחדות הם הפאניקרים, לפיד בשלב זה מפיץ את הבהוב התקווה.