במפנה המאה ה־19 חי ופעל בפולין רבי עקיבא איגר, מגדולי התורה ופוסקי ההלכה בדורות האחרונים. ספרי ההלכה ושאלות ותשובות שפרסם נחשבים כספרי יסוד עד היום. בעיר הפולנית פוזנן, שבה התגורר וכיהן כרב, פרצה מגיפת כולרה. רבי עקיבא איגר לא חיכה לתגובות של השלטונות.
הוא יזם, פסק, נקט והוביל שורה ארוכה של תקנות, הוראות והנחיות, מהן קיצוניות ודרקוניות, לבלימת התפשטות המגיפה, כולל רשות להלשין לשלטונות על מי שאינו מציית להוראות. הרב קיבל מכתב הוקרה ממלך פרוסיה פרידריך וילהלם השלישי, שהודה לרב על מאמציו ועל האמצעים המוצלחים שתרמו רבות לבלימת המגיפה וחיסולה.
רבני הציבור הליטאי בישראל לא יקבלו מכתב תודה מנשיא המדינה או מראש הממשלה שיביע תודה על מאמציהם, על הצעדים שנקטו, על שניצלו את מעמדם הרם במגזר הליטאי במטרה למנוע את התפשטות הווירוס קורונה. לא מגיע להם והם אינם ראויים למכתב כזה. הגאון רבי חיים קנייבסקי וראש ישיבת פוניבז’ הרב גרשון אדלשטיין מכירים את ספריו של רבי עקיבא איגר וקרוב לוודאי שלמדו בהם. אבל הם ועמיתיהם בצמרת הרוחנית של הציבור הליטאי אינם מודעים ואינם מכירים את הפרק ההיסטורי בחייו של רבי עקיבא איגר.
שיהיה ברור, רבני הציבור הליטאי הם ברובם יהודים יקרים, תלמידי חכמים, בעלי תרומות תרומיות, חיים בצניעות. אבל תכונות נעלות אלו אינן מכשירות אותם להיות מנהיגי ציבור ראויים. בשנים שלפני השואה וחורבן יהדות מזרח אירופה, ראשי ישיבות ליטאיות ואישי תורה ליטאים לא נמנו עם ההנהגה המוכרת והמשפיעה של הציבור החרדי.
הם קיבלו את כל הכבוד הראוי כגדולי תורה. אבל באופן מוקפד ומוצהר הורחקו וכמעט נודו מעמדות מנהיגות והשפעה. עמדות בכורה אלה היו שמורות ומבוצרות לאדמו”רים ולראשי חצרות חסידיות גדולות. להם היה קשר אישי, ישיר ותמידי עם המוני היהודים, עם פשוטי העם. הציבור הנרחב, הרחוב היהודי, מה שקוראים יהודי עמך, היו בעיני אישי התורה הליטאים "המון" במובן השלילי, הבלתי מקובל, שאינו טוב.
גם בשנים שלאחר קום המדינה נשמר בציבור החרדי העיקרון להרחיק ראשי ישיבות ליטאיות מעמדות של מנהיגות והנהגה. בעקבות פעילותו ויוזמתו של הרב הגאון אלעזר מנחם שך, ראש ישיבת פוניבז’ שפילג את אגודת ישראל, הקים בשנת 1988 את מפלגת דגל התורה הליטאית, ונודע בזמנו באיבתו לתנועת החסידות, החל תהליך החדירה של נוכחות אישי תורה ועסקנים ליטאים לקדמת הזירה הציבורית החרדית. הם אלה שהשליטו התבדלות, התרחקות וגטואיות כדפוסי התנהגות של המגזר הליטאי מול ונגד החילונים.
השתלטות זאת, שגברה בשנים האחרונות, היא שיצרה והניבה את התגובות של האדישות, ההתרסה וההתנכרות שמשווקים רבני וראשי הציבור הליטאי להתפשטות הנגיף קורונה. גם המגזר החסידי בישראל לא השתלב לגמרי במאבק למניעת התפשטות המגיפה. אבל אדמו”רים וראשי חצרות חסידיות נמנעו ונזהרים שלא להתבטא נגד, או חלילה לגלות בפומבי הסתייגות מהתקנות שמשרד הבריאות החליט ופרסם.
חסידים של פעם, שלא הסתירו את מורת רוחם ממעורבות של אישים ליטאים בחיי היומיום, נהגו לומר: ליטאי פוחד מהספר שולחן ערוך. חסיד ירא את אלוהים.