הזדעזעתי לראות השבוע על המרקע תמונות משכונת מאה שערים בירושלים. אנשים מתגודדים בלהקות, והחנויות פתוחות. כשבאה המשטרה לפזר אותם, זרקו על השוטרים מכל הבא ליד וצעקו לעברם "נאצים". היו כאלה שהגדילו לעשות וצעקו "הלוואי שתמותו מקורונה". לרבים במגזר החרדי אין אינטרנט ואין טלוויזיה, אבל הם יודעים שיש מגיפה. בתחילת השבוע יצאו פשקווילים שקראו לא להישמע להנחיות ולהמשיך להתכנס כמו בעבר.

אני חושש שעד שציבור זה יבין את הסכנה ואת העובדה שהווירוס אינו מבחין בין חרדי לחילוני ואפילו לא בין יהודי למוסלמי ולנוצרי, תהיה התפרצות מסיבית במגזר החרדי. כבר עכשיו מתברר שכ־30% מהחולים נדבקו בבתי כנסת. אין לי ספק שנראה חולים רבים שיגיעו בבת אחת לאשפוז ויקפיצו את העקומה לרמה שמערכת הבריאות לא תוכל להתמודד איתה. לפי התחזיות, במקרים כאלה לא יהיו מספיק אנשי צוות ולא יהיו מספיק מכונות הנשמה. התנהגות חסרת אחריות זו תגרום לכך שאנשים רבים לא יקבלו טיפול נאות. ומדוע שימותו אנשים בגלל זלזול של אחרים? למה שלאזרחי המדינה הממושמעים לא תהיה אפשרות לקבל טיפול הולם בגלל הנחיות של רב זה או אחר, גדול בתורה ככל שיהיה?

מתוך שאני מבין את כוחה של אמונה, אני יכול אולי לקבל בהבנה את הדרך שבה הולך אברך אחרי רבו, אבל לגמרי אינני יכול להבין ולקבל את הדרך המזלזלת שאותה נקטו כמה מנערינו הטובים שחזרו מפרו במימון המדינה או במימון מתנדבים, והחליטו עם בואם ארצה שאינם מוכנים להיכנס לבידוד. חלקם אף הגדילו בהפגנת הזלזול שלהם בפקחים, והשתעלו מולם במפגיע. מאיפה נובעת החוצפה התהומית הזו?

תקיפת שוטרים במאה שערים (צילום: דוברות המשטרה)
תקיפת שוטרים במאה שערים (צילום: דוברות המשטרה)


בסין כיום מודיעים לכל אדם שרוצה להגיע לגבולות המדינה שיהיה עליו להיכנס לבידוד על חשבונו, ואם יתגלה כחולה, יצטרך לממן את האשפוז והטיפול בו. אם אינו מוכן לתנאים אלה - שלא יגיע. ואצלנו לוקחים אותם למלונות פאר לבידוד על חשבוני ועל חשבונכם, וחלקם בחוצפתם עוד מעיזים לסרב.

כרופא אני יודע מה חשיבות הבידוד במגיפות. אי אפשר להפריז בחשיבותו ואי אפשר להיות סלחנים. לדעתי יש מקום לנקוט את כל האמצעים כדי לקיים את ההנחיות לבידוד. מבחינתי שיעקוב המוסד, השב"כ, האח הגדול. שייעשה כל הנדרש כדי לקיים את ההוראות ושלא נגיע, חס וחלילה, למודל של איטליה, שמשלמת מחיר יקר.