המקרה הראשון של השפעת הספרדית דווח ב־4 במרץ 1918 בקמפ פנסטון, קנזס, אמריקה. באפריל התפשטה המחלה לרוב הערים באמריקה והגיעה לאירופה בעקבות מאות אלפי החיילים האמריקאים שחצו את האוקיינוס האטלנטי כדי להשתתף בקרבות שסיימו את מלחמת העולם הראשונה. אין מצב שבשעות הארוכות שבהן הם מכונסים בחדרי הישיבות בבית הלבן או במשרד הסגלגל, לא היה מישהו שחזר על הנתון הזה באוזני דונלד טראמפ; חזר ושינן אותו כדי להתגבר על הפרעת הקשב מסיחת הדעת של הנשיא.
בין ספטמבר לנובמבר 1918, שעה שמלחמת העולם הראשונה דעכה אל סופה, השתלט על העולם זן קטלני ביותר של שפעת. הוא הרג בין 20 ל־40 מיליון אנשים. באמריקה לבדה מתו 675 אלף אנשים. בפילדלפיה מתו 76 אלף תושבים בשבועיים. השפעת הספרדית הרגה יותר אמריקאים מאשר שתי מלחמות העולם, מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם. למרות שמה, החלה השפעת הספרדית באמריקה. יש מומחים המצביעים על צרפת, בריטניה וסין כמקור, אבל אין ספק לגבי חלקה של אמריקה.
אין כאן הטלת אשמה. Shit happens. אבל כאשר טראמפ - שנראה בשבועות האחרונים מתפלש בבוץ שממנו הוא מטיח חופנים של אשמה וחרון קדוש בכל מי שאינו מיישר קו עם תפיסת עולמו לגבי מגיפת הקורונה ומהלכה המשוער ומכריז מדי יום על תרופות אפקטיביות ומחקר קדחתני למציאת חיסון - קורא למחלה ה"ווירוס הסיני" בזדון ארסי שאין לו שיעור, אפילו העיתונאים הכנועים ביותר שואלים אותו אם אינו חושש שהוא גורם יותר נזק מאשר תועלת.
אבל זה טראמפ. הטענה שלו היא שסין, שמנהיגה הוא ידידו הטוב ואיתה הוא יחתום על הסכמי סחר נפלאים ומושלמים, הסתירה מהעולם במשך חודשים את פריצת המחלה, סירבה לחלק מידע ואגב כך השאירה את אמריקה, כלומר אותו, לא מוכן ומפלבל עיניים בהפתעה מוחלטת. זה רשע נשיאותי חסר תקדים, בעיקר משום שמצלמות חטטניות תיעדו את המסמך לתדרוך שהוגש לו שעליו מחק בשארפי השחור שלו את המילה "קורונה" והוסיף בכתב ידו האקספרסיבי את המילה "סיני". עד עכשיו לא נהרג עדיין אמריקאי ממוצא סיני בגלל האשם שמטיל טראמפ בסין, אבל זאת שאלה של זמן.
אם העמודות של נתוני התחלואה והמוות ימשיכו לגדול בקצב הנוכחי ויגדלו אקספוננציאלית (אחד המונחים החדשים שהתנחלו בחיינו), יתחילו ה־15־AR והגלוקים לדבר. בעת כתיבת דברים אלה תועדו באמריקה 400 מתים וכ־30 אלף נגועים בווירוס. יש הגזמה מסוימת בתיאור התורים לרכישת נשק ותחמושת, בעיקר משום שהם מצטלמים יפה ומוציאים באופן מדויק כל כך את דיבתה של אמריקה, אבל הם לא מדאיגים אותי. כבר עתה יש בידי האמריקאים די נשק להתחיל מלחמת אזרחים שנייה.
הקורונה דרדרה חלק לא מבוטל מאמריקה לפאניקה שקטה ומשתקת. לפני שהם מאבדים את כוח הקנייה שלהם מכיוון שלא יהיה להם מה לקנות, מבקשים האמריקאים לממש אותו. לכן המדפים המיותמים בסופרים. לכן הם הולכים למקומות שבהם יש עדיין מה לקנות. בזמן שבאיטליה שרים על המרפסות ומנגנים באקורדיונים ובצרפת מקישים בכלי מטבח, באמריקה אני חושש שמתישהו יתחילו לירות באוויר כמו בפנטזיה של הטליבאן. אם אנשים ימשיכו לאבד את מקום עבודתם בקצב הנוכחי, המעבידים לא ישלמו להם, והממשל לא יעביר את שני הטריליונים שהוא מתמקח עליהם שבועות, לרבים וטובים לא יהיה מה לאכול. מצב כזה הוא הדרך המהירה ביותר לביזה ולאלימות. המשטרה תגיב באופן הקשה ביותר ושלום על אמריקה.
אמריקה של טראמפ היא ענק רדום, מסטול, סובל מפיצול אישיות קשה ולא ערוך להתמודד עם הקורונה. כאשר פורסם השבוע ב"וושינגטון פוסט" תיעוד מדוקדק של אזהרות חוזרות ונשנות של קהילת המודיעין על התפרצות הקורונה בסין והסכנה הברורה והמיידית הנשקפת ממנה לאמריקה, הסתבר שטראמפ עשה מה שהוא עושה בדרך כלל עם התדרוכים של ה־CIA ואחרים: הוא הקשיב בחוסר עניין וריכוז, מבטו הפך מזוגג מול הניירת שהוגשה לו, והוא זמזם בלב פרסומת אהובה וחלם על צ'יזבורגר ודיאט קולה של ארוחת הצהריים. זה מחריד משום שמחיר ההתעלמות הזאת עלול להיות קשה. במקום לעשות מה שנקרא בישראלית "לפתוח את הימ"חים" ו"להוריד את הכיסוי מהטנקים", הצליח טראמפ להרדים את ה־CDC וה־FDA, שאמורים להיות דרוכים כגומי של רוגטקה.
טראמפ והשקפתו הם שילוב קטלני של סבירות נמוכה והיצמדות לקונספציה. הוא אלי זעירא וגולדה מאיר באיש אחד. אמריקה לא זיהתה את שדה הקרב ויצאה אליו כאשר הווירוס השתולל בעורף האזרחי. השאלה היא, חוזרים ואומרים המומחים, אם אמריקה תשתלט על המצב כמו בסין וקוריאה הדרומית, מה שטיפה מאוחר מדי אבל לא קטסטרופה, או שתשמוט את הכדור כמו איטליה. אחרי תבהלות החולי של מאה השנים האחרונות, הייתה אמריקה אמורה להיות מוכנה. השפעת האסייתית של 1957 הרגה 70 אלף אמריקאים ושפעת הונג קונג הפילה 33 אלף חללים אמריקאים בחורף 1968־1969. לא היו אז חדשות בכבלים. התקשורת הייתה יותר אחראית. הרשתות החברתיות לא היו עדיין ניצוץ בעיני הוריו של מארק צוקרברג. ו־וואטסאפ היה ווסאפ, הפרסומת המצחיקה ההיא לבאדווייזר. ואייזנאואר וג'ונסון היו נשיאים אחראיים יותר מטראמפ.
התחושה השבוע הייתה שאמריקה היא אומה חלשה החושפת דרך קבע את פגיעותה, שבירותה ומשמניה של מעצמה עשירה המשופעת באינטליגנציה אנושית, שאמורה לטפח ציוויליזציה מעוררת קנאה אך מקריבה את האינטרס הלאומי לטובת סגידה לעושר וטיפוח סוגד של המעמד העליון. טראמפ הוא נציג מובהק של המציאות הזאת. אחרי שבמשך שנה שלמה נמנע מהתדריך היומי לעיתונות, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, אם הנשיא אינו שונא את התקשורת, כבר כמה שבועות שכוח המשימה של הבית הלבן בהנהגת סגן הנשיא מייק פנס עורך תדרוך יומי מפורט. ואפילו, שומו שמיים, עונה על שאלות, חלקן קשות.
ככל שהזמן חולף, כך חוזרים הכתבים לעצמם ומפעילים לחץ פיזי מתון אך גובר על המומחים הניצבים מולם. טראמפ פותח את התדרוכים הללו בהצהרות גורפות - חלקן שקריות, חלקן אמיתיות - על המצב, ובאופן כללי גורם למי שניצבים לידו למרוט את שערם ולהישיר מבט קפוא אל דבר־מה נייח באופק. אני מבלה שעות ארוכות בבהייה בקרקס הזה, הכולל דובים על אופניים כמו השר ד"ר בן קרסון, שנראה כמי שלקה בהלם קרב; או פנס, שמקדים כל משפט באמירה נוסח "כפי שציווה הנשיא", או "בהנהגת הנשיא טראמפ" או "כפי שראה הנשיא ברוב תבונתו". בניסיון, נואש אני מודה, להגדיר לעצמי מיהו טראמפ עבורי, מצאתי עצמי חושב שהוא האיש הקרוב ביותר לגרסה אנושית חיה של פסלון הזהב מטקס האוסקר.
בימים שבהם מושלי המדינות הבינו שההבטחות של טראמפ לערכות בדיקה, למסיכות סטריליות, לחלוקים לרופאים ולאחיות, למכונות הנשמה, למיטות ולהשתתפות פעילה של הממשל הפדרלי בהיערכות לעת חירום הן סוג של הזיה והחלו מקבלים החלטות קשות ואמיצות במדינות שעליהן הם אחראים, קשה לעכל את קרעי המחשבות הלא שלמות, הרעיונות הפגומים גנטית ופליטות הפה המוכנות המחוללות בראשו של טראמפ.
שלושה קדימונים דרמטיים פיזר לפני שהכריז על החלטה לנסות שתי תרופות קיימות ולהשתמש בהן off־label, כלומר בהתוויה לא שגרתית, להקל על החולים בקורונה. יש מעט מאוד נתונים בדבר האפקטיביות של הללו אם בכלל, אבל טראמפ חדור אמונה מיסטית באפקטיביות שלהן. בכל פעם שהוא מסיים את הדרשה הדתית הזאת, מזדרז ד"ר פאוצ'י, מי שנושא על כתפיו את מערך ההסברה וההרגעה כולו, ומבהיר כי אין כל ערובה לכך שהתרופות הללו יעזרו. הוא עושה זאת כאשר טראמפ מתנשא מעליו על הדוכן הקטן ונועץ בו מבט עקום. בעיניי זה לא פחות אמיץ מאשר לקום משוחה תחת אש תופת גרמנית ולהסתער בחזה חשוף וללא נשק.
***
לפני כמה שנים קניתי בהתלהבות של חובב ארכיונים את הארכיון של ה"ניו יורקר", שהשבועון העלה על ערכת דיסקים ומכר ב־100 דולר. שם מצאתי את התחקיר המדהים שכתב מלקולם גלדוול ב־1997 על השפעת הספרדית. האנלוגיה וההשלכות לקורונה מצמררות. לא הייתי מוכן להן.
"מגיפות שפעת הורגות בעיקר בשוליים הדמוגרפיים", כתב גלדוול. "קשישים שמערכת החיסון שלהם הכי פחות עמידה וצעירים מאוד" (כבר ב־97' הבין גלדוול שהמגיפה אינה מפילה זקנים בלבד ואינה מדלגת על צעירים). "באמריקה, גברים בגילים 25־29 מתו מהשפעת הספרדית הרבה יותר מגברים בגילים 70־74. זו לא הייתה מחלה קטלנית מידבקת. היא הייתה מחלה קטלנית מידבקת עם תכונה ייחודית מעוררת אימה: היא הייתה יעילה יותר בלהרוג צעירים ובריאים יותר מאשר קשישים וחולים".
"כל שנה בתחילת החורף", כתב גלדוול, "מארח ה־FDA מה שנהוג לכנות 'כנס שפעת', כדי להבטיח שאם מגיפה כמו השפעת הספרדית תקרה שוב, היא לא תתפוס אותנו לא מוכנים... אם השפעת לא הייתה משנה צורה מדי שנה, ניתן היה למצוא לה חיסון כמו החיסון שהדביר את הפוליו - לכל החיים. מכיוון שהשפעת ממשיכה לשנות צורה, היה על ארגון הבריאות העולמי להקים מערכת ניטור בעלת זרועות ארוכות.
"כל יום במוסקבה, ברלין, אייווה סיטי או מחוז נידח בסין, לוקחים רופאים דוגמאות מהאף והגרון של חולי שפעת, אורזים אותן במבחנות פלסטיות ושולחים את הממצאים לבדיקה במעבדות. הממצאים המעניינים ביותר נשלחים ל־CDC... אם חלית בשפעת בשנה שעברה, למשל, יש סיכוי רב שחלית ב־h3n2 A/Wuhan/359/95. וירוס עם המגלוטינין מס' 3 ונורמינידאס מס' 2, המייצגים את 359 הדוגמאות שנאספו בווהאן, סין ב־1995... אם אתה רוצה לחסן מאה מיליון אנשים, עליך לגדל מספיק וירוסים כדי להכין מאה מיליון זריקות, וזה לוקח זמן. אחת החוקרות אמרה לי שהיא זקוקה ל־150 אלף ביצים בעת ובעונה אחת שמהן היא צריכה לקצור 1,000 ליטר של וירוס טהור. כדי לספק חיסונים לכל אמריקה, יצרני חיסונים זקוקים לתריסר מנות כאלה המכילות מיליוני ביצים. אז הם צריכים לזקק את הווירוס, לבחון אותו ולהגיש אותו לאישור ה־FDA.
"ברגע שלידי ה־CDC מגיע זן של שפעת שאינו מאחת המשפחות המוכרות, חובה עליהם להפעיל את צופר האזעקה. מערכת המעקב מטווחת אזורים בעולם שבהם רווחת שפעת ויש להם היסטוריה של זנים עם נטייה למגיפה. זה אומר סין, שבה יש יותר ברווזים מאנשים (גלדוול מסביר באריכות את שותפות הברווזים באחריות למגיפה - ר"מ) ושבה מגדלים חזירים בסמיכות גדולה לעופות. סין הייתה המקור לשתי המגיפות הגדולות האחרונות, ורוב המומחים מאמינים שהיא תהיה אחראית גם למגיפה הבאה. כנראה באזורי הביצות שבהם שוכנים הברווזים והנמצאים באזור החוף המזרחי של סין... מספר זני שפעת הנשלחים מסין ל־CDC מדי שנה הגיע למאתיים, בהשוואה לתריסרים ספורים לפני שנים מעטות".
כל מה שהיה על אנשיו של טראמפ לעשות היה לקרוא את גלדוול, לכתוב תקציר של מאה מילים לנשיא ולצרף אותו לסימני המצוקה שהגיעו מקהילת המודיעין. אפילו הוא היה אמור להיות מסוגל לחבר את הנקודות. בדיעבד מסתבר שהלחץ שהופעל עליו לתת את דעתו על הסכנה, הגיע מכל עבר כולל ממקורביו האינטימיים ביותר וקרובי משפחתו. טראמפ אמר משהו בנוסח כלום־בורגר והלך לשחק גולף. לכן הוא נמצא במגננה ובהתכחשות כה קיצוניות. לכן הוא מצייר תרחישים ורודים שבהם יוצף השוק בתרופות פלא ותכף ייצא מדען בשיער לבן ממעבדה סטרילית עם חיסון יעיל ויצעק "אאוריקה!".
***
האופן שבו ניוון טראמפ את זרועות הממשל; השאיר עשרות אלפי משרות לא מאוישות; מינה את אנשי שלומו הפוליטיים ולא מומחים לתפקידים קריטיים; שדד תקציבים מגופים חיוניים כמו ה־CDC למימון החומה; ביטל את מינהל המגיפות שהקים אובמה בבית הלבן אחרי בהלת האבולה ועוד; השאיר את אמריקה לא מוכנה, מבוהלת ומי שתשלם כנראה מחיר כבד על שאננות וחוסר אחריות - כל אלה אינם משכיחים ממני את העובדה שאמריקה היא עדיין האומה שנתנה לנו את רוב המפתחות לחיים המודרניים. גם ברגעים הקשים ביותר, בבדידות ובהסגר, אני משוכנע שאת החיסון לקורונה ימצאו כאן וגם את התרופות שיקלו את סבלם של החולים. ההיסטוריה מוכיחה את זה.
בתחילת שנות ה־50 תקף הפוליו. הסימפטום הראשון היה כאב והקשחה בחלק התחתון של הגב ובצוואר. אחר כך עייפות כללית וקיבה רגישה ועצבנית. תחושה של להיות מחוץ לעניינים, לא עצמך. ערפל אופף־כל, צלצולים באוזניים וכאב עמום ולא מרפה ברגליים. כל אלה תוך 24 שעות. ילד בריא בן 15 שמשקלו 60 ק"ג, עלול היה לאבד עד 30 ק"ג תוך שבוע אחד. ב־4 ביולי 1953 נרשמו באמריקה 4,680 מקרים, יותר ממספר המקרים שנרשמו באותו יום ב־1952, שנחשבה לשנה הקשה ביותר של המגיפה עם 75,826 מקרים.
בלית ברירה הוחלט על כללי התנהגות קשים לחולים. מי שרצה לא לחלות חייב היה לאמץ אותם: לא לשחק עם חברים חדשים; להישאר עם חבריך הוותיקים שהחיידקים שלהם כבר נדדו אליך; להתרחק מבריכות שחייה וחופי רחצה הומי אדם; ליטול ידיים לפני האוכל; לא להשתמש בכלי אוכל או במברשת שיניים של הזולת; לא לנשוך את האצבעות או כפות הידיים של מישהו בעת משחק; לא להרים שום דבר מהרצפה; לא לעקור שן בקיץ; לא להתעייף ולא להתאמץ.
בבתי חולים שכבו ילדים עטופים בחלוקים לבנים שאחיות במסיכות סטריליות ושמלות לבנות מעומלנות עד פריכות טיפלו בהם. הם שכבו בדממה נוראה, מאזינים ללחישות העמומות של הסגל הרפואי שהתגנבו אליהם מעברו השני של הווילון הלבן החוצץ. הם האזינו לאוושה הרכה של נעלי האחיות עם סוליות הגומי, לקול זרימת המים בכיור שלא חדל לרגע. לקול נטילת הידיים האינסופית. היו מי שהחלימו כמעט לגמרי. היו מי שמתו. רבים עזבו את בית החולים כשאינם יכולים להניע את הזרועות והרגליים. היו מי שלא יכלו להניע דבר זולת יד אחת, או כמה אצבעות ואת העיניים. היו מי שיצאו את בית החולים נשענים על מקל הליכה או קביים, או עם רגל רתומה לפיגומי ברזל.
במבחנים הקליניים שערך ד"ר יונה סאלק לחיסון שנראה מוכן ב־1955, הסתבר שהוא בטוח, אפקטיבי ויעיל. הכותרת הגדולה ב"ניו יורק טיימס" הייתה: "הצלחה לחיסון של סאלק: מיליונים יחוסנו; בתי הספר ייפתחו ב־25 באפריל". "זה היה רגע יוצא דופן כאשר אומה שלמה נשמה לרווחה כשלמדה שניתן למנוע מחלת ילדים נוראה. כאשר יצאה ההודעה צלצלו פעמוני הכנסיות, צופרי המפעלים ייללו, ומבוגרים יצאו לרחובות וחיבקו איש את אחיו".
אינני יודע כיצד תגיע אמריקה לרגע הזה ובאיזה מחיר. אבל הרגע הזה יגיע.