זה היה רק עניין של זמן עד שגם "המוות השחור", המגיפה שקטלה כמחצית מאירופה במאה ה־14, תגויס לקמפיין ההפחדה שמתנהל נגדנו. "יהיו כאן 10 אלפים מתים", מהלכים עלינו אימים משה בר סימן טוב ופרופ' איתמר גרוטו, המנכ"ל ומשנה למנכ"ל משרד הבריאות - כשלא ברור מהיכן נשלפו המספרים המופרזים האלה ואם הם מעוגנים בעובדות. כשמתבוננים מבעד למסך ההפחדה מתברר שישראל מתנהלת במערכה הזאת ללא תרחיש ייחוס, לכן גם אין לנו אסטרטגיה שתיגזר ממנו, והכי חמור: ללא מפקד מערכה.
"זה המשבר הכי חמור לאנושות מאז ימי הביניים", פסק ראש הממשלה בנימין נתניהו, כלומר זה הולך להיות גרוע יותר מהשואה. על שאיפתו להחזיק אותנו במצב מתמיד של חרדה כתבתי כאן לא מעט בשבועות האחרונים, עכשיו הוא גם קובע את הסקאלה: כל דבר שיהיה גרוע פחות מהשואה יהווה הצלחה שלו. אבל בצד החרדה שהוא מפיץ, נתניהו לא מנסה כלל לנטוע תקווה או לשרטט את הדרך שבה הוא מתכוון להוביל את הטיטאניק אל מעבר לקרחון.
כמו במלחמה, ההתמודדות עם מגיפה היא אירוע דינמי מול אויב פעיל. זו לא רעידת אדמה שהתרחשה ועכשיו צריך רק להתמודד עם התוצאות, אלא מאבק באויב שלא נח: אויב שיוזם, תוקף ומפתיע. לא ניתן להשיג הכרעה במלחמה כשאתה רק מגיב על פעולות האויב. ההכרעה מושגת בזיהוי התרחיש, קביעת אסטרטגיה מולו ותכנון אופרטיבי שרותם את כל המשאבים הנדרשים ומעביר את היוזמה לצד שלך.
מפקד המערכה בדרך כלל מקים בראשיתה מעין "קבינט מלחמה", שאליו מגויסים מומחים מכל הדיסציפלינות ועוסקים יחד הן בהתאמת התגובות למציאות המשתנה והן בהגדרת מצב הסיום הרצוי ותכנון ארוך טווח שיוביל אליו. קבינט המלחמה לא עוסק רק במצבן של חטיבות השריון בחזית, אלא גם במצב המשק, בהשפעת המערכה על העורף האזרחי, בהסברת המצב ובהשלכות ארוכות הטווח של המלחמה.
ההתנהלות אצלנו עד כה נראית תגובתית, תזזיתית ונטולת אסטרטגיה. הקבינט מורכב מאוסף אקראי של מי שמצליחים להידחק קרוב לשולחנו של ראש הממשלה, כשאגו ומאבקים פוליטיים ובין־משרדיים מכתיבים אילו דעות יושמעו בו. התוצאה היא היעדר מדיניות ברורה בנושא הבדיקות, החלטות על הסגר כשלא ברור איך יוצאים ממנו ומחסור שמתגלה כמעט בכל תחום באיחור של חודש.
אי־אמון בהנהגה
הארגון היחיד שמתייחס לאירוע הזה כמו למלחמה הוא צה"ל. שם נכנסו כבר לפני שבועיים לשעון לחימה מטכ"לי שגוזר סדר יום קבוע למפקדים: מדי יום ב־15:30 מתנהלת הערכת מצב בראשות סגן הרמטכ"ל או ראש אמ"ץ. במקביל אליה יש פורום חשיבה שעוסק בתכנון לטווח הארוך יותר, והתוצרים של שני הפורומים מוצגים לרמטכ"ל, שמתרגם אותם לפקודות. המשימה העליונה של צה"ל - שמירת הכשירות למשימת הגנת הארץ - נשמרת עד כה בהצלחה. אף על פי שמחלת הקורונה אינה פוגעת בצורה משמעותית בצעירים, ההצלחה פה היא לא טריוויאלית. בתוך שבועיים נדרש צה"ל לשנות לחלוטין את דפוס העבודה שלו, הוא הפריד בין אוכלוסיות משרתים, עבר לשיח ולפקודות באמצעים דיגיטליים וממשיך לשמר את שגרת הפעולה.
נכון שגם המדינות השכנות סביבנו מתכנסות בימים האלה בתוך עצמן, אבל גם בימי הקורונה ממשיכים חיל האוויר וזרועות אחרות של ישראל בפעולה נגד ההתבססות האיראנית. הדאגה העיקרית בצה"ל היום היא מחסור בחלקי חילוף שנרכשים מחברות בחו"ל וייצורם הופסק. המשימה השנייה של צה"ל היא לתמוך ככל האפשר במערך האזרחי, וכאן מתגלות יוזמות מתמידות שעולות מכל חלקי הצבא: הזירה הטכנית של אגף המודיעין מוציאה מדי בוקר סיכום של כלל מחקרי הקורונה בעולם, היחידה הטכנולוגית של חיל מודיעין הקימה במהירות מערך שמקשר בין כל המעבדות שמבצעות בדיקות קורונה בישראל ומפיץ את המידע, ובמקביל החלה בייצור מנשמים על בסיס מכונות הנשמה ביתיות וציוד מגן לצוותים רפואיים.
מעליהם מנסה שר הביטחון להעמיד לרשות החברה הישראלית את מלוא היכולות שנמצאות בגוף המיומן ביותר שיש לנו בניהול מצבי חירום. נפתלי בנט מתגלה במשבר הזה כמנהיג חרוץ ומלא יוזמה. רוב היוזמות שלו נבלמות אצל ראש הממשלה משיקולים שנראים פוליטיים, אבל בינתיים הצליח לרתום את צה"ל לטיפול באוכלוסיות החלשות, בקליטת הישראלים החוזרים לישראל ועכשיו גם במשימת השיטור של אכיפת ההסגר. ברקע נערך אגף הלוגיסטיקה להעמיד את יכולותיו לרשות המשק, שעשוי לקרוס תחת הסגר מלא.
ישראל כולה חייבת לאמץ את המודל הזה של ניהול מערכה. לכאורה אמור היה המטה לביטחון לאומי לנהל את המשבר, אבל הוא מצטייר כגוף שאין לו את מלוא היכולות להתמודד עם האתגר הגדול. לא סביר שהנהלת משרד הבריאות, מוכשרת ככל שתהיה, היא שתכתיב את המדיניות הכוללת שמשליכה על כל היבט של חיינו. גרוע מזה: גם מערכת הבריאות עצמה הצהירה אי־אמון בהנהגה שלה במכתב מנהלי המחלקות נגד מנכ"ל המשרד. דמיינו שבמצב מלחמה יחתמו מאה מג"דים על הצהרת אי־אמון ברמטכ"ל.
מה שנדרש כעת, תהא הממשלה אשר תהא, הוא מינוי אופרטור שיפקד על המערכה הזאת בסיוע אנשי מקצוע מכל התחומים, מישהו שיידע לשקול ולהחליט כמה זמן הסגר נדרש ואיך יוצאים ממנו, איך לבצע מספיק בדיקות שיאפשרו לאתר את גורמי הסיכון ולבודד אותם מהשאר, ומה מידת הפגיעה הנסבלת במשק, שלאחריה כבר לא יהיה טעם להגן מפני המחלה. כשבוחנים את התפשטות המחלה בעולם, מסתמן דפוס התפרצות מובהק שאורך כשמונה שבועות. התפשטות התחלואה מציירת בכל מדינה פעמון גאוס, או מה שאנחנו מכנים "עקומה". אמצעי הנגד שננקטו - בידוד חברתי ובדיקות - קובעים את גובהו ואת רוחבו.
סין כבר נמצאת בסופו של הפעמון וחוזרת לפעילות כמעט שגרתית, איטליה נראית כמי שעברה כבר את נקודת השיא, שאר אירופה במרחק של ימים מהשיא, וארה"ב עוד לפניו. החדשות הרעות מבחינתנו הן שבעוד עשרה ימים נגיע לשיא התחלואה. החדשות הטובות הן שאם ננהג נכון, בעוד כחודש החלק הקשה של ההתפרצות הנוכחית כבר יהיה מאחורינו.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]
התנהלות ההנהגה מול הקורונה נראית תגובתית, תזזיתית ונטולת יוזמה
ההתמודדות עם המגיפה צריכה להתנהל כמו במלחמה, אבל בינתיים פועלת הממשלה ללא אסטרטגיה או מדיניות ברורה. מי שמתגלה כמנהיג חרוץ ומלא יוזמה הוא שר הביטחון
