טקס גילוח השפם של יו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ היה אירוע מרשים, תרגיל יחסי ציבור מבריק. כל ערוצי הטלוויזיה ורשתות הרדיו נתנו לו כיסוי נרחב, בכל העיתונים התפרסם צילום של האירוע עם נימוקיו של המנהיג הוותיק והנמרץ להחלטה כה גורלית, ששינתה את פרצופו תרתי משמע.

התאריך ההיסטורי של גילוח השפם היה 25 באוגוסט 2019. אז, בקול תקיף, אמר פרץ את הדברים הבאים: "השפם ליווה אותי 47 שנים, מאז הייתי קצין חימוש צעיר בגדוד 890. בשלושת הימים האחרונים עשינו התייעצות משפחתית, ובסוף החלטתי להוריד את השפם. אני מקווה שעם הסרת השפם תוסר גם העננה מעל מפלגת העבודה־גשר, ויהיה ברור לכולם - אני לא אשב בממשלה עם נתניהו נקודה".

פרץ אמר כי נדרש למעשה כדי להתמודד עם הספינים שהופצו על ידי הליכוד, על כך שבכוונתו להיכנס לקואליציה עם נתניהו לאחר הבחירות: "הספין של נתניהו ואנשי הליכוד הצליח כל כך, שאפילו במחנה השלום אנשים קנו אותו וטענו בתוקף שאני מתכוון להיכנס לקואליציה עם נתניהו. עמר בר־לב סיפר לי שאחרי שהוא הופיע ב'פגוש את העיתונות', רינה מצליח ניגשה אליו ואמרה כי שמעה ממנהיג בכיר בליכוד שיש כבר הסכם חתום ביני לבין נתניהו, אותי זה ממש הרגיז. אנשים לא מאמינים לשום מילה של נתניהו ופתאום מאמינים לספין הזה שלו עליי. אני מקווה שמרגע זה יהיה ברור לכולם שהעבודה־גשר לא תיכנס לממשלה איתו".

פרץ חזר פעם אחר פעם על כך שלא יישב בממשלה שבראשותה יעמוד נתניהו. הוא חייך חיוך גדול כאשר הספר סיים לגלח את השפם, והוסיף את המשפט הידוע, שהפיל הרבה מנהיגים פוליטיים - ריד מיי ליפס: "תקראו את השפתיים שלי. אולי השפם שלי מפריע לאנשים להבין את דבריי, אז כעת ללא שפם אני אומר בצורה חד־משמעית: אורלי ואני לא נשב בממשלה עם בנימין נתניהו".

חלפו בדיוק שבעה חודשים, והאיש בלי השפם, שכל המדינה קראה את השפתיים שלו, מנהל מגעים יחד עם ראש מפלגת גשר אורלי לוי־אבקסיס להצטרף לממשלה המנופחת המתוכננת של נתניהו, שאמורה להיות הגדולה ביותר מאז נוסדה מדינת ישראל. איתם מגיע גם הזנב איציק שמולי, שמיועד לתפקיד שר הרווחה.

שלושת השקרנים סכרו את פיהם. פרץ, שמיועד לתפקיד שר הכלכלה, שמולי ולוי־אבקסיס, חולי תקשורת ידועים, שלא יחמיצו הזדמנות להופיע מול המצלמות והמיקרופונים, כמו ירדו למחתרת.

גילוי נאות: בבחירות האחרונות הצבעתי למפלגת העבודה. לא אנמק למה ומדוע, אבל בגלל העובדה הזו אני מרשה לעצמי לומר לעמיר פרץ: אתה שקרן יותר נאלח מהאיש שהצהרת שלא תשרת איתו ותחתיו בממשלה. אתה מצדיק את כל האמירות הכי מלוכלכות על פוליטיקאים. אתה, שתמיד טענת שכל מה שעומד לנגד עיניך הוא האזרח הקטן ומעמד הפועלים הדפוק; אתה, שנשאת את דגל המלחמה בקפיטליזם החזירי - בלי בושה, בלי שפם, בלי לב, נשמה או מצפון החלטת שאתה מוכן להצטרף לקפיטליסטים החזיריים, למנהיג שקשה לתפוס אותו מדבר אמת ברגע של חולשה.

יצאת אפס, עמיר פרץ. אפס בלי מילה. בלי מפלגה מפוארת שהקימה מדינה. חיסלת את המפלגה בנפנוף שפם. בגדת בי ובאלפי בוחרים אחרים, ירדת והורדת לשפל המדרגה את הפוליטיקה בישראל. אני מאחל לך, לאורלי לוי־אבקסיס ולאיציק שמולי מכל הלב שהמשא ומתן הקואליציוני ייכשל ותמצאו את עצמכם בספסלים האחוריים של הכנסת ושתהיה זו הפעם האחרונה שתקבלו משכורת שממומנת מהכסף שלי.

חזור לשדרות, עמיר פרץ. פתח חנות מכולת ותמכור לקרדה. פוליטיקאי קטן, חסר כבוד ומושחת. כן, עמיר פרץ, אני בז לך. היה עדיף שהיית מגלח את התחת לקראת ישיבתך בממשלת נתניהו ולא את השפם. עם או בלי קשר, אני מוצא את עצמי מקליד ומפזם את השיר הנהדר של מאיר גולדברג, שאותו הלחינה ושרה קורין אלאל, "ארץ קטנה עם שפם".

ארץ קטנה עם שפם
חצי סיכה על מפת העולם
שחקן קולנוע דופק על שולחן
אנחנו תכף נרגיש את זה כאן

ארץ קטנה עם חלוק
אנחנו פקק בפתחו של בקבוק
צריך לבלוע כפית בדיוק
לפני בחירות ובין שיהוק לפיהוק

כל המקומות קדושים
סיכויים קלושים לבנות חלום
אפילו הימים קשים
יותר קשים מיום ליום

ארץ קטנה עם תבלול
ורוב העם מתעסק בריגול
הכל מוכן כאן למכירת החיסול
הכל גלוי דרך חור המנעול

ארץ קטנה עם שעון
שמתקדם בצעדי חילזון
סוחר הנשק בונה לו ארמון
המדינה זה הוא בגוף ראשון

כל המקומות קדושים
סיכויים קלושים לתפוס מקום
אפילו הימים קשים
יותר קשים מיום ליום

ארץ קטנה עם שפם
חצי סיכה בין סעודיה לים
קליפת בננה על מפת העולם

כל השחקנים זרים
השופטים שולפים כרטיס אדום
אפילו הימים אומרים
יותר קשה מיום ליום

2
מהרדיו זועק קולה של רבקה, אם לילד על הספקטרום האוטיסטי, הנמצא במוסד לאנשים עם מוגבלויות. לא מאפשרים לה לפגוש אותו, לא מאפשרים לו לבוא כהרגלו בסוף שבוע הביתה. כל היום הילד זועק "אמא, אמא". הוא לא במצב שבו הוא יכול להבין לאן נעלמה אמא. כשהוא זועק ביום חמישי "הביתה", הוא לא מבין למה הוא לא מגיע הביתה.

כבר שנים שקרן נויבך עושה עבודה מעולה ברדיו. היא מטפלת בנושאים שכמעט אף אחד בתקשורת לא מטפל בהם. היא נתנה במה לזעקת האם, שקורעת לב כמו זעקתם של בני משפחותיהם של קשישים, שבסוף חייהם נדרשים לצאת מהמוסד שבו הם מתגוררים לטובת חולי קורונה.

"אל תשליכני לעת זיקנה", שר אביהו מדינה. שיר קורע לב. האנשים האחראים על הזקנים - שחלקם בנו את הארץ - הפכו כנראה לחסרי לב ומצפון בימים הקשים האלו. הזקנים, עם קורונה ובלעדיה, מוזנחים, מושפלים ונמנע מהם הדבר היחיד שחשוב להם: לראות את בני משפחתם. הם מתים מצער ומהשפלה יותר מאשר מהנגיף.

כתוצאה ממחסור במיטות לחולים ובאמצעי מיגון לצוות הרפואי, חולים קשישים נמצאים בתחתית סדר העדיפויות בבתי החולים. כתבת ערוץ 13 אריאלה שטרנבך התקבלה לעבודה בשלושה בתי חולים, ובעזרת מצלמה נסתרת הביאה תיעוד מזעזע על המתרחש במוסדות הללו. זעקות הכאב, תלונות האחיות והרופאים על מחסור, הצפיפות הנוראה. הכל יחד נראה מזעזע, מפחיד, מסוכן.

ראש הממשלה נתניהו ושר הבריאות יעקב ליצמן - שהפך לאחרונה לשר בממשלה הציונית בהסכמת גדולי התורה (אלוהים ישמור אותנו מהם) - לא הכשירו כראוי את מערכת הבריאות לפעילות בימים רגילים, ובטח לא לימים שבהם תוקפת מגיפה את האזרחים. בממשלה המטורללת שנתניהו ובנימין גנץ מכינים לעם ישראל ימשיך כנראה "פרופסור" ליצמן לכהן כשר הבריאות, אף על פי שתיק חקירה שמן המטיל בו דופי מתעכב משום מה במשרדי מחלקת החקירות.

מיליון אזרחים מובטלים וייתכן שעוד רבים בדרך. אנשים בהסגר מתחרפנים מדאגה לבריאות בני משפחתם, מדאגה לפרנסתם. מלחמות המומחים באולפני הטלוויזיה לא מוסיפות לשקט הנפשי שנעלם מחיי האזרח הקטן. ראש הממשלה במבט מזרה אימה ממשיך לספר בשבחי פעילותו ולהתפאר ולומר עד כמה אנחנו מצטיינים ומקצוענים, והוא לא שוכח לומר אחרי כל משפט שני שננצח, בעזרת השם. מה שהוא לא יודע זה שהשם, שאחראי לכל המצב, נהנה כנראה מכל רגע אחרי שהבין שהעולם שברא הוא עולם מחורבן והגיע הזמן לחסל אותו.