בזמן שהטור הזה נכתב, יושבים הצדדים בירושלים ומנסים לסגור עניין. ממשלת הבנימינים אמורה לצאת לדרך, אחת הדרכים המסוכנות אי־פעם. גם אחרי שהם יסגרו, צפויות לחיבור הזה פורענויות רבות. לידת עכוז מעוותת מזו עוד לא ידענו. גנץ מפר את הבטחותיו, נתניהו מפקיר את נאמניו ומדלל את שריו, שני הצדדים לא מסוגלים לשאת זה את זה, עכשיו הם יצטרכו לשאת את המדינה על כתפיהם.

לנתניהו צפויה אינתיפאדה בבית. תרתי משמע. גנץ חטף השבוע מאשכנזי כפי שלא חטף זמן רב. ביום רביעי חלה ההתקדמות הגדולה. צוות המו"מ לא היה רלוונטי. מי שעבדו היו גנץ, ראש המטה שלו הוד בצר ויד ימינו מעיין ישראלי. אשכנזי נשאר בבית בכפר סבא. כששאל מה קורה, אמרו לו שלא קורה. אחר כך דיווחו על תקלה בדיווח. אני לא בטוח שהייתה תקלה בדיווח. אני מהמר שגנץ החליט לחתוך ולסגור עניין. המשך התבחבשות, דיונים, התלבטויות וקוקפיטים (למחצה) היו יכולים לגמור לו את המנדט בלי סגירה ולהפוך אותו לבובת סמרטוטים. אז הוא ואנשיו נסגרו בבלפור עד שייצא עשן לבן. בסוף, יצא עשן אפור. ביום חמישי זה נמשך. ברגעים אלה זה מגיע להכרעה.

אשכנזי מרגיש נבגד. הוא היה הכוח המניע סביב החיבור בין גנץ לנתניהו. בלעדיו זה לא היה קורה, בדיוק באופן שבלעדיו כחול לבן בהרכבה המלא לא הייתה יוצאת לדרך. אשכנזי נתן, אשכנזי לקח. המחבר והמפרק. אבל פתאום הוא הבין שתיק הביטחון יהיה של גנץ דווקא, אף על פי שגנץ הוא ראש הממשלה המיועד. פתאום הוא הבין שתיק החוץ זו מלכודת פתאים. פתאום הוא הבין שנתניהו חזר להיות ביבי, כלומר הוא מתחרט ומתלבט ומזגזג וכל מה שנסגר בלילה נפתח למחרת בבוקר, אחרי שביבי שומע מהדירקטוריון של בלפור מה הוא באמת צריך לעשות, פן יבולע לו.

דבר אחד אפשר להגיד בפה מלא. גנץ ואשכנזי לא פועלים ממניעים אישיים ואינם רודפי תיקים או שררה. כוונותיהם טהורות, אבל גם עם כוונות כאלה אפשר להגיע לגיהינום, ואליו הם עושים את דרכם עכשיו.

הם שגו בכך שלא הצליחו לייצר ביטחונות מתאימים לתקופת המו"מ. אם ההסכם ייחתם וחוק הרוטציה יעבור בכנסת, טובים סיכוייו של גנץ להחליף את נתניהו בבלפור בעוד שנה וחצי. הבעיה היא מה קורה עד חתימת ההסכם. כלומר עכשיו. כי נתניהו חזר לעצמו במהירות: סיכום אינו סיכום, סגירה מתבררת כפתיחה, הכל נזיל, והכל הפיך. קשה לו עם אדלשטיין ואיך הוא יגיד לגילה גמליאל או לאופיר אקוניס שאין מקום בממשלה, ומה הוא יעשה עם ניר ברקת ועוד לא דיברנו על הסיפוח, שמבחינת אשכנזי הוא יותר ספחת.

תוכנית המגירה פשוטה: אם נתניהו מתעקש, גנץ ואשכנזי חוזרים לכנסת ומתבצרים בה. גנץ הוא היו"ר, חוקי נתניהו יובאו להצבעה, טובים הסיכויים שיעברו. נראה אותו. אשכנזי התנגד ל־30 שרים ומתנגד תקיף לסיפוח. נתניהו חייב סיפוח. זה ייגמר בחופש הצבעה. כלומר, סיפוח. אשכנזי יצטרך לבלוע את זה. ברגע האחרון הוא החליט לקחת את תיק החינוך. גם ככה, הרב רפי פרץ נזרק מזמן (יחד עם בנט, סמוטריץ' ושקד) אל מתחת לגלגלי האוטובוס. ועוד לא דיברנו על הבלוק. בנט יפרק לנתניהו את הבלוק, אם יצטרך להסתפק בפירורים. נתניהו יודע שהבלוק הזה הוא מכונת ההנשמה שלו. מצד שני, נתניהו יודע שרוב הסיכויים שלא יצטרך אותו בעוד שנה וחצי. על ליצמן הוא לא יוותר, כי ליצמן מחובר לגפני שמחובר לדרעי. על בנט, כנראה שכן. כשהכדור הפורח כבד מדי, זורקים ממנו את שקי החול המיותרים.

הטור המלא של בן כספית מתפרסם היום ב"מעריב סופהשבוע"