בימים טרופים אלו ידיו של שר הכלכלה והתעשייה בממשלת המעבר, אלי כהן, מלאות עבודה. והוא גם צריך לארוז, כי עוד מעט־קט, בע"ה (הייתי כותב גם בעזרת מכון ויצמן, לטובת חברינו החילונים האדוקים, אבל המכון המהולל באמת לא שייך לכאן), תהיה ממשלת חירום לאומית, ויהיה שר כלכלה אחר.
אבל בין הכשרת מפעלים מקומיים לייצור מסיכות לבין הזרמת תקציבים להצלת המשק, חייב שר הכלכלה והתעשייה לפנות כמה דקות למציאת מפעל שייצר עבורנו מראת פלאים.
תעשיית מראות היא תעשייה מסורתית, ישנה. לא הייטק. ובכל זאת, המראות הנדרשות היום לחברה הישראלית מתוחכמות מאוד. חדשניות. מראות פלאים. לא מדגם "מראת הפלאים" של המלכה הרעה בשלגיה, כי זו אומנם נהגה להחניף ולהחמיא, אבל יום אחד חטפה קריזה וגילתה למלכה שיש יפה ממנה. לא. אנחנו רוצים מראת פלאים שלא תבאס.
הרעיון פשוט: דרושה מראה שמציגה בפניך מה שהיית רוצה להיות. לא מה שאתה באמת. מראה שתאפשר לבני גנץ ועמיתיו להכריז שהם מסכימים להיכנס לממשלת נתניהו רק כי אינם יכולים שלא "להיכנס מתחת לאלונקה" בשעה קשה זו, לא חלילה מתאוות שלטון. ממש אותה מראה, אבל אולי אלונקה אחרת, היא זו שלנגד עיניהם של לפיד ובוגי כשהם מקוננים על שותפם לשעבר, אשר לדבריהם "זחל" לממשלת נתניהו במקום להיכנס איתם מתחת לאלונקה ולקחת את מדינת ישראל למקום אחר.
והם שבים ומסבירים כמה קרובים היו לסילוק בנימין נתניהו, וממש מעבר לפינה כבר המתין להם צוות החילוף מהמשותפת, שהסכימו גם הם לתת כתף למען המטרה הקדושה. פליטי הקוקפיט מתבוננים במראה. רואים אלונקה ומטרה, וכל אחד מוצא בתמונה בדיוק מה שהוא רוצה לראות בה.
"ישראל לפני הכל" הבטיחו לנו. אבל מראת הפלאים מציגה לכל אחד משברי כחול לבן בדיוק את ישראל שהם רוצים לראות. עבור גנץ זו ישראל שמצליחה להתגבר על המגיפה הקשה, ולשקם משק הרוס, ישראל שבעוד שנה וחצי הוא יהיה ראש הממשלה שלה. עבור משה יעלון ויאיר לפיד זו ישראל בלי נתניהו, ישראל שבה מנהיגם לשעבר בני גנץ הצטרף למעגל מרומי נתניהו.
היא דרושה בדחיפות, מראת הפלאים, גם לאביגדור ליברמן. כדי שתעלים מעיניו את המציאות המעוותת שיצר במו ידיו, כשהשליך את ישראל לסחרחורת של שלוש מערכות בחירות בלא מוצא. המראה הישנה, הפשוטה, מתעקשת על העובדות הללו.
אביגדור ליברמן מחפש מראה שתשקר לו, שתמשיך לספר לו שהוא ממליך המלכים, מי ששולח את נתניהו לפנסיה.
לשון המאזניים שלו נותרה משורבבת, מוכנה ללקק גם את חותמת הכשרות שהוא העניק לאויבי ישראל מבית, חברי הכנסת של "המשותפת". המראה האמיתית מתעקשת להראות לו מפלגה ערבית של 15 חברי כנסת שהוא תרם ליצירתה במלחמתו להעלאת אחוז החסימה. מראת האמת מציגה לו מפלגה לאומנית ערבית שחבריה חכמים ממנו, כאלו שהשכילו להתגבר על חילוקי הדעות התהומיים שביניהם, כי הדבק של שנאת ישראל חזק מכוחות הדחייה בין הפלג האסלאמי לקומוניסטים.
ליברמן זקוק בדחיפות למראת פלאים שתציג לו מציאות אחרת. שיהיה בה גם די מקום לרשימת החיסול המעודכנת שלו, זו שפעם ניצב בראשה רק נתניהו ועתה נדחק לצמרתה גם גנץ.
מראת פלאים כזו דרושה בדחיפות לכל מבקרי מערכת הבריאות שלנו, המחפשים מבוקר עד ערב כשלים ומחדלים וכישלונות, בשעה שהתמונה האמיתית המשתקפת בינתיים מהמספרים והעקומות, מוכיחה שעל אף כל הליקויים, החוסרים והעיכובים - יש הצלחה. נתוני התחלואה והתמותה בישראל הם מהטובים בעולם, ולכן דרושה למבקרים־חשוכי־המרפא מראת פלאים, כזו המוחקת את ההצלחות ומראה רק את המחדלים.
מראת הפלאים דרושה גם לקומץ החרדים המסרבים להכיר במציאות. רוב החרדים קמו בוקר אחד וגילו שלימוד תורה בישיבות ענק ובתלמודי תורה דחוסים, תפילה בציבור, חתונות, ולהבדיל, לוויות המוניות - מחוללים הדבקות המוניות. שהציבור שלהם בארץ ובעולם חולה הרבה יותר מקבוצות אוכלוסייה ממושמעות יותר. רוב החרדים הצליחו כבר לחטוף הצצה אל המראה האמיתית ושינו מהרגליהם. הוציאו באיחור נורא פסקי הלכה האוסרים תפילה בציבור והתקהלות. רק קומץ, רסיסי פלגים, נותרו לחרדים "הקיצונים". אלו סרבני המציאות, הצועקים "נאצים" אל השוטרים וצוותי מד"א הבאים להציל את חייהם, ומציירים על קירות הבתים במאה שערים דגלי אש"ף, לא מתוך אהבת אויבי ישראל אלא רק מתוך שנאת מדינת ישראל.
אנשי הימין המובהקים, אחיי לרעיון ולדעה, מצאו כבר מזמן מראה כזו. היא תמיד אפשרה להם למצוא אשמים אחרים, זולת נתניהו, בכך שהריבונות לא הוחלה עדיין על ההתיישבות ביו"ש, על בקעת הירדן. מראת הפלאים הזו ידעה תמיד לתלות את האשם ב"שותפים" לממשלת נתניהו: אהוד ברק וכחלון מנעו בגופם רפורמות במערכת המשפט.
ברק וציפי לבני ולפיד מנעו ריבונות. וברק אובמה היה התירוץ האולטימטיבי לכל מחדל. אומנם בשלוש השנים האחרונות, ימי ממשלת הימין "הטהורה", שנות טראמפ - אפילו למראת הפלאים היה קשה לעוות את המציאות, אבל אז הציל אותם מחנה "רק לא ביבי" והעניק להם תמונה אלטרנטיבית. תמונת בלהות של עולם־ללא־ביבי. וכל מחנה הימין התגייס מיד להצלת נתניהו, כדי למנוע אלטרנטיבה גרועה יותר.
עכשיו לוחצים מנהיגי מחנה הימין על נתניהו להתעקש על ריבונות ורפורמות משפטיות גם בממשלת החירום. אין הם מבינים כנראה שהקב"ה/מכון ויצמן זימנו להם תירוץ נפלא לכך שנתניהו לא מספח או משנה את פני בג"ץ: גנץ, ואולי גם עמיר פרץ. הם ורק הם אלו שימנעו מנתניהו לעשות מה שכבר מזמן יכול היה לעשות אבל נמנע מכך. אנשי הימין התובעים עתה שנתניהו יעמוד על כל מה שהבטיח - מתעלמים מכך שנתניהו לא הצליח להרכיב "ממשלת ימין" ובלית ברירה צירף לממשלתו אנשי מרכז ושמאל.
אבל מראה פשוטה ואמיתית הייתה מראה להם שגם אילו לא הפך ליברמן את עורו וחבר לשמאל ולערבים, וגם לו קמה שוב ממשלת "ימין ימין" - לא היה נתניהו מקיים את התחייבויותיו, ומגשים את מאוויינו. כי הוא נתניהו, בגדולתו ובחסרונותיו.
האם ההתמכרות למראת הפלאים המשקרת לנו היא בהכרח שלילית? אם הרמייה העצמית מובילה אותנו לאחדות הלאומית, הדרושה לנו כמו מכונות הנשמה - היא מבורכת. אם היא מובילה להמשך פילוג ושנאה - תקולל.
וגם אני אינני שוכח לרגע שגם אני זקוק לא פעם למראה כזו. כזו שעליה התפלל ר' אלימלך מליז'נסק לפני 250 שנה:
"תַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה".