לאמריקאים די והותר עם דונלד טראמפ אחד, רפובליקני. הם לא רצו בחיקוי דמוקרטי לטראמפיזם. זהו המסר שעלה מהכישלונות הצורבים והרצופים של ברני סנדרס בפריימריז שאילצו אותו להודיע אמש על פרישתו מהמירוץ למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. לתבוסותיו של סנדרס ולהסתלקותו מהמירוץ לנשיאות יש משמעויות מעניינות. לא מחמיאות לזירה הפוליטית הפנימית בארה"ב, פחות מכובדות ואפילו עולבות לאמצעי התקשורת באמריקה.
לברני סנדרס לא היה מלכתחילה סיכוי להשיג את המינוי של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. מהיום שהצהיר על מועמדותו לפני כשנה לא היתה שום תוחלת מעשית לשאיפתו לקבל את המועמדות, ופחות מזה להיבחר כנשיא ארה"ב. מי שבנו אותו כמועמד, דיווחו על הופעותיו ונאומיו באסיפות בחירות, פירשו וניתחו את השקפותיו, עסקו ברצינות תהומית בהערכות על סיכוייו, היו העיתונים, כולל המובילים שבהם, ותוכניות החדשות והפאנלים שהוקרנו בערוצי הטלוויזיה המקומיים והארציים.
הסנטור מוורמונט בן ה-78, הוא האאוטסיידר במפלגה הדמוקרטית. הוא לא חבר המפלגה ונבחר לסנאט כמועמד עצמאי. אין לו שום נוכחות והשפעה בצמרת המפלגה הדמוקרטית. בבחירות לנשיאות 2016 הוא התנהל באופן פרוע ומתריס. הוא התמודד למועמדות הדמוקרטית לנשיאות לא מול ונגד המועמד הרפובליקני, דונאלד טראמפ, אלא מול ונגד הילרי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית המועדפת על המפלגה. גם כאשר המועמדות של הילרי קלינטון היתה כבר מובטחת, ברני סנדרס המשיך בקמפיין שלו. מאז, צמרת המפלגה הדמוקרטית ובכירים המפלגה בסנאט ובקונגרס נוטרים לסנדרס טינה והוא מסווג בעיניהם כמטרד ומפגע.
בפריימריז הדמוקרטיים הראשונים ברני סנדרס ניצח, אבל במדינות קטנות, כמו ניו המפשייר ונבדה, שאין להן שום השפעה על סיכויי המתמודדים. בחודשים הראשונים המירוץ הדמוקרטי נראה יותר כקרקס נודד מאשר התמודדות רצינית. הגברים והנשים שהתמודדו היו ברובם אלמונים בנוף הפוליטי הארצי והיה ברור שנוכחותם במירוץ היא זמנית. זה בדיוק מה שקרה בסופו של יום. אבל פרשנים ולבעלי טורים התלהבו מברני סנדרס הקשיש וכבר הספידו את ג'ו ביידן, שמלכתחילה נראה כמתמודד הרציני, האיכותי, בעל הנסיון והמתון.
לברני סנדרס לא היה סיכוי. הוא הציע, הציג, הטיף למהפכה חברתית בארה'ב. לא סתם, מהפכה פרוגרסיבית, סוציאליסטית. פרשן ידוע בערוץ ציבורי בניו יורק לעג, "סנדרס שואף לשקם את ברית המועצות, אבל הפעם בתחומי ארצות הברית של אמריקה". הגדרה קולעת. אישוש לה, נתן הניו יורק טיימס. לפני שבועות אחדים פירסם העתון כתבת תחקיר ארוכה שסיפרה שבעת שסנדרס כיהן כראש עיריה בוורמונט, הוא ביקר בברית המועצות, וקשר יחסים עם עיר סובייטית שעליה הכריז כתאומה לעיר שלו.
בצילומים שהעתון פירסם נראה סנדרס בחברת בכירים סובייטים מהלל ומרעיף עליהם שבחים. הוא גם החמיא לפידל קסטרו ושיבח את המשטר ששלט בעבר בניקרגואה. סנדרס לא אוהב את ישראל. זה לא צריך להפתיע. הוא גם לא אוהב יהודים. אברהם פוקסמן שעמש עשרות שנים בראש הליגה נגד השמצה אמר שהוא לא מכיר ולא זוכר יהודי שכל כך שונא יהודים כמו היהודי סנרדס.
ממסד המפלגה הדמוקרטית וצמרת המפלגה לא היו צריכים לחכות לאישוש מהניו יורק טיימס. הנמנים על הממסד, כולל סנטורים וחברי קונגרס, החליטו זה מכבר לסכל את סיכוייו של סנדרס. הם לא היו צריכים לעבוד קשה. בפריימריז במדינות הגדולות, המאוכלסות והמשפיעות ספג סנדרס מפלה אחרי מפלה. כבר לפני למעלה מחודש היה ברור שאין לו מה לחפש במירוץ. התפרצות מגיפת הקורונה נפלה לסנדרס כמתת מהשמים. אמתלה יפה וסיבה הגיונית לפרישה מהמירוץ.
פרישתו היא אות וסימן לחוזק הפנימי ולאיכות הפוליטית של המפלגה הדמוקרטית. ולא פחות מזה, לאופיה המתון, השקול והמיושב. כל הדיווחים והפרשנויות שפורסמו בחודשים האחרונים שטענו שהמפלגה נוטה בחוזקה לשמאלנות, שגוברת השפעה שמאלנית קיצונית במפלגה, היו מלכתחילה שגויים ומופרכים. פשוט לא נכונים. אלו חדשות טובות לעולם החופשי, לאמריקה ולישראל. כל זה כמובן לא אומר, שלג'ו ביידן, קרוב לודאי המועמד הדמוקרטי לנשיאות, מובטח נצחון בבחירות 2020, רחוק מזה. מה שיקבע את תוצאות הבחירות בנובמבר יהיו ההשלכות שמגיפת הקורונה תיצור ותשאיר, במיוחד בתחום הכלכלה.
מי שצריכים לעשות חושבים, ללמוד לקח, מוסר השכל מהאופן הכושל והחובבני שהתייחסו להתמודדותו של ברני סנדרס הם פוליטיקאים וגורמים בזירה הפוליטית-מפלגתית בארה"ב וכמובן, פרשנים ובעלי טורים באמצעי התקשורת האמריקאיים.