הטראמפיזם גובר על נגיף הקורונה. לא מנצח, לא מביס את הוירוס. רחוק מזה. אבל מתנשא עליו, מתגרה בו, לועג לו. הנשיא דונלד טראמפ לא תיאר לעצמו במסוייט שבחלומותיו שמאי-שם, בהפתעה גמורה יגיח וינחת עליו יריב קטלני, עקשני וחסר לב כמו נגיף הקורונה, ועוד חודשים ספורים לפני הבחירות לנשיאות.
ההתמודדות בין הנשיא לוירוס ידעה מספר שלבים. ההתחלה היתה טראמפיסטית מובהקת. טראמפ התעלם, סירב להתחשב בנתונים ראשונים על התפשטות המגיפה, לעג לדיווחים באמצעי התקשורת בכינוי האהוב עליו 'פייק ניוז'. אבל ההתעשתות הגיעה מהר, אפילו בהאצה שאיננה מתאימה לנשיא. הוא הקשיב למומחים, התחשב בעצות מקורביו ותגובותיו להתפשטות הקטלנית של הקורונה בארה"ב היו וקיבלו אופי נשיאותי, אחראי ומיושב. הופעותיו בטלוויזיה היו משכנעות, מאופקות, מאוזנות. האמריקאים אהבו את העידכונים המתוקשרים שלו. ביטוי לכך הורגש מייד בסקרי דעת קהל. שיעורי התמיכה בטראמפ עברו לראשונה את 50 האחוז.
ואז פרץ הטראמפיזם. הנשיא פשוט לא יכול בלעדיו. שבוע שעבר היה שבוע רע לטראמפ. באשמתו. הוא לא יכול היה לסבול את הפופולאריות שמושל מדינת ניו יורק, אנדרו קואומו, צבר בעקבות העדכונים המעולים והאמינים על מגיפת הקורונה במדינת ניו יורק שהוא מוסר מדי יום במסיבת עתונאים שמשודרת בערוצים מקומיים שנחשפים לתקשורת הארצית. טראמפ התחיל לעלוב בקואומו, שלא נשאר חייב והשיב לנשיא כגמולו. משפט אחד שהטיח קואומו בנשיא טראמפ ייהפך כנראה לסיסמת בחירות של הדמוקרטים: "אתה נשיא, לא מלך", הצהיר קואומו בהדגישו את העובדה שלנשיא אין סמכות לאכוף החלטות על מושלי מדינות.
במאמציו להחיות את המשק, ולסיים הסגרים במדינות שונות, הנשיא הסתבך בפרשנות על החוקה הנוגעת למגבלות סמכות הנשיא בנושאים ובעיות ששייכים לאחריות מושלי המדינות בארה'ב. טראמפ יצר מה שהוא יודע לעשות היטב - מחלוקת, פילוג ואוירת עוינות בין מושלים רפובליקנים לדמוקרטים. בסידרה של ציוצים הפיץ התבטאויות עולבות נגד מושלים דמוקרטים שלדעתו הטילו מגבלות קשוחות על אזרחים ומסרבים לבטל הסגרים. "שחררו את מישיגן", "שחררו את מינסוטה", שתי מדינות תחת מושלים דמוקרטים. הנשיא הביע תמיכה ואהדה בהפגנות של פעילים ימנים קיצוניים חמושים שתבעו הסרת הסגרים - כל זאת בעת שארה"ב בעיצומה של התמודדות עם המגיפה שכבר גרמה למותם של למעלה מ-40 אלף בני אדם.
הטראמפיזם לא עצר בגבולות החזית האמריקאית. ארגון הבריאות העולמי לא נחשב אף פעם כגוף יעיל במיוחד. כמו סוכנויות אחרות הפועלות בחסות האו"ם, ארגון הבריאות העולמי (נוסד ב-1948) כבול בשיגרה, במקרה הטוב מתפקד ופועל באופן רגיל וקבוע. מגיפת הקורונה תפסה את הארגון לא מוכן, לא ערוך להתמודדות עם קטסטרופה אנושית בהיקף כזה. נוסף לכך, לא מכבר נבחר ונתמנה לראשות הארגון יו"ר חדש, טדרוס אדהנום גברייזוס, אתיופי שנתמנה בהסכמת טראמפ ולראשונה איננו רופא במקצועו, שנודע במיוחד בקשריו הטובים עם סין.
טראמפ, שחושד שנגיף הקורונה נוצר ויצא ממעבדה בסין, החליט להקפיא את הסיוע האמריקאי לארגון העומד על כ-500 מיליון דולר לשנה. ההחלטה הציתה גל של תגובות, רובן ביקורתיות נגד הנשיא, גם בזירה הפוליטית הפנימית האמריקאית וגם במישור הבינלאומי. אבל גם מי שמסכימים לביקורת על אופן תיפקודו של ארגון הבריאות העולמי ועל תגובותיו הכושלות הראשונות לוירוס הקורונה, טוענים כי בעת שהעולם נאבק באסון גלובלי הקפאת סיוע לארגון הבריאות העולמי היא החלטה נפשעת. המהלך שלו נגד הארגון מתפרש ומתקבל כחלק מקמפיין הבחירות שלו וכביטוי לאיבתו של טראמפ נגד האו"ם ומוסדותיו.
הטראמפיזם כבר עולה לנשיא טראמפ בשעורי התמיכה והאהדה בסקרי דעת קהל האחרונים. בסקר אחרון של גאלופ, שתוצאותיו התפרסמו בסוף השבוע שעבר, צנח שיעור התמיכה בנשיא טראמפ ל-43 אחוז מ-49 אחוז ימים אחדים לפני כן.
טראמפ יכול היה לנצל את האסון הנורא, את האתגר החריג הבלתי צפוי, כדי להפוך למנהיג לאומי, מלכד ומפייס, מאחד ומעודד. אבל הטראמפיזם איננו נותן לו מנוח. נגיף הקורונה ייעלם. ספק גדול אם הוא יקח איתו את הטראמפיזם.