1. נגמרו התירוצים
הלחץ מתחיל לעשות את שלו: נתניהו התפנה סוף־סוף מענייני הקואליציה לענייני החיים עצמם. באמצע השבוע הובהלו נציגי המגזר העסקי לישיבות, ועל אף הריחוק הטכנולוגי של פגישת הזום, הזעם והתסכול הורגשו באוויר.
באחת מהן השתתפו דובי אמיתי מהארגונים העסקיים, יוסי אלקובי מהתאחדות בעלי המלאכה, המסעדן חיים כהן ונציג בעלי אולמות האירועים אביב שזירי. לאחרת הגיעו נציגי ענף הקמעונאות, ובהם הראל ויזל מרשת פוקס, גבי רוטר מקסטרו ויעקב הלפרין מרשת האופטיקה.
הקורונה שדרגה את ויזל ממעמד של מוכר בגדי אופנה לקמעונאי הדעתן והאפקטיבי ביותר בהתמודדות מול פקידי אוצר כמו שי באב"ד והיועץ הכלכלי אבי שמחון. לצד נתניהו השתתפו דרך הזום שר האוצר משה כחלון, הנמצא בחופשת שחרור ומתפקד כחייל שרותק לבסיס בסוף שבוע, שר הכלכלה אלי כהן, העורג לתפקיד הממשלתי הבא, ומנכ"ל האוצר באב"ד, שמתמחה בהעברת האחריות למשבר למערכת הבנקאית. מטרת המפגשים הייתה להרגיש את השטח המבעבע.
התאחדות בעלי המלאכה מאגדת 40 אלף עסקים המעסיקים עד 20 עובדים. יוסי אלקובי ביקש סיוע מיידי שיוזרם באופן ממוקד. בענף המסעדות, שנקלע שלא באשמתו להרעלת קיבה קשה, דורשים מכונת הנשמה, אחרת הם ימותו. ערב המשבר הועסקו בענף 190 אלף איש, שגלגלו מחזור של 29 מיליארד שקל בשנה. הטבחים, המלצרים, מנהלי המשמרות והאחרים יושבים בבית ומחכים למשיח, שבינתיים לא בא וגם לא מצלצל. רשתות האופנה, שהוציאו לחופשה ללא תשלום 50 אלף עובדים, לא קיבלו גרוש. הראל ויזל וחבריו דרשו פיצוי של אלפי שקלים לכל עובד שיחזירו לעבודה.
בפגישות הסיר נתניהו מעצמו אחריות, וטען שמה שהיה עד היום זאת "שערורייה". בהמשך הבטיח שבעקבות הקמת הממשלה יופעלו כל כלי הסיוע, ושהעניינים יתחילו לזוז.
נתניהו וכחלון מודעים לעומק המשבר, וגל המודעות בעיתונים השבוע מוכיח את זה. ולכן כבר לפני חודש נחפזו להצהיר על הקמת קרן סיוע בהיקף 80 מיליארד שקל - מלאכת מחשבת של עבודה בעיניים. הפער העצום בין ה־80 מיליארד לסיוע בפועל, בסך מיליארדים בודדים, לא מנע מהם לפזר את ההבטחות. התנאים שופרו תוך כדי תנועה בעקבות ההפגנות ותוך כדי איומי אקדח. אבל גם זה לא הספיק.
מספר דוגמאות שיוכיחו את גודל המחדל: בקרן הסיוע לעסקים קטנים, בסך 8 מיליארד שקל, אושרו עד שלשום 6,458 בקשות בהיקף 2.5 מיליארד שקל. מדמי האבטלה שהובטחו לעצמאים, בהיקף 4 מיליארד שקל, שולמו עד כה ל־170 אלף עצמאים בפעימה ראשונה 680 מיליון שקל בלבד. הטיפול בדמי האבטלה לאפריל (עד 10,500 שקל) והחלתם על שכירים בעלי שליטה אפילו לא הגיע עדיין לאישור הכנסת.
הלאה. הובטח שיוחזרו מקדמות מס לעסקים קטנים בהיקף 3 מיליארד שקל, אבל לא אמרו מתי. בגלל עומס העבודה ברשות המסים זה יקרה אולי רק במאי. דובר על פטור מלא מארנונה לעסקים בהיקף 2.8 מיליארד שקל, אבל רק אתמול נחתמו התקנות. אלמלא חשיפת "מעריב", הפטור המלא לא היה ניתן, אלא רק הנחה של 25% בפריסה חודשית לאורך השנה.
מקרן המענקים לעסקים בהיקף 5 מיליארד שקל לא שולם עדיין אפילו שקל אחד בגלל מחלוקת על מודל התשלום. העצמאים דרשו ליישם את מודל הפיצוי שהופעל במבצעים צבאיים כמו צוק איתן, שבו התשלום נקבע לפי הירידה במחזור העסקים נטו. אבל באוצר לא היה מוכנים עד כה להקשיב, כי חששו שעובדים עליהם בעיניים. אלא שהלחץ עושה את שלו ותוקם קרן סיוע שתזרים לעסקים קטנים במצוקה (לא כולל מסעדות ומשרדי תיירות) - עד 200 אלף שקל.
כדי להרגיע את המחאות החליט נתניהו, בשליפה מהמותן, להעניק ממתק לחג לילדים עד גיל 18, לנכים ולקשישים, בסך 500 שקל. המענקים שכבר חולקו עלו לקופת האוצר 2.4 מיליארד שקל. חבל שהכסף לא הועבר למי שזקוק לו באמת: מסעדות, קוסמטיקאיות, אומנים או בעלי חנויות.
את הפער האדיר בין הסיוע המובטח, בהיקף 80 מיליארד שקל, למיליארדים הבודדים - ניתן היה לסגור, לו היו פועלים נכון ונערכים למשבר בזמן. משבר הקורונה פרץ ב־4 במרץ. ההוראות על סגירת העסקים ומגבלות התנועה נכנסו לתוקף ב־15 במרץ. בניגוד לשמועה, הישראלים כן ממושמעים, ובעלי העסקים מילאו את ההוראות בקפדנות ונעלו את הדלתות. ההכרזה על תוכנית הסיוע בהיקף 80 מיליארד שקל ניתנה לפני כחודש, ב־30 במרץ, ושבוע מאוחר יותר אושרה בוועדת הכספים.
כלומר, היה חודש שלם לגבש תוכנית סיוע יעילה שבמרכזה הזרמה כספית מיידית. התירוץ הפוליטי של נתניהו על היעדר ממשלה מתפקדת פשוט אינו תופס. פקידי האוצר הכניסו לתוכנית הסיוע אותיות קטנות ומילאו אותה בחורים בגודל החור באוזון, ודרכם נפלו מרבית העסקים. הם לא הפנימו את עוצמת המשבר, והתייחסו אליו כאל מכה קלה בכנף. אלא שהלחץ וההפגנות עשו את שלהם, והרשת תוקנה תוך כדי תנועה, אבל גם זה לא הספיק.
הפתרונות היו חלקיים כמיטב החפיפניקיות הישראלית. המהלך המשמעותי היחיד היה הוצאה לחל"ת של כמיליון עובדים החל מ־15 במרץ. הביטוח הלאומי שילם עד כה דמי אבטלה חלקיים בסך 3.6 מיליארד שקל. באפריל הסכום יהיה להערכתי כפול. מרבים המעסיקים ניצלו את קופת הביטוח לאומי והוציאו לחופשה את כל מי שאפשר.
במצב הנוכחי, כשמאות אלפי עסקים עדיין סגורים או פועלים חלקית, לעובדים לא יהיה לאן לחזור. עובדה שלמרות ההקלות החלקיות בהסגר, השבוע חזרו לעבודה 30 אלף עובדים בלבד, ורק 10,000 עסקים נפתחו מחדש.
גם אם יוסרו המגבלות מיד אחרי יום העצמאות (ביום ראשון, 3 במאי), מרבית העובדים ייאלצו במצב הנוכחי להישאר בבית. הנהלת קבוצת הביטוח הראל פיטרה אתמול 200 עובדים מתוך ה־900 שהוצאו לחופשה ללא תשלום. הנהלת בנק לאומי פיטרה 150 עובדים זמניים שלא קיבלו קביעות. ואלה רק הראשונים. המעסיקים במשק יחזירו עובדים רק אם יינתן להם תמריץ כספי על כל עובד, ואם תהיה ודאות עסקית מלאה.
חבל שמתווה זה לא הופעל בתחילת הדרך, אבל עדיין לא מאוחר, וחייבים לקדם אותו עד סוף אפריל. אלא שבכל תסריט שהוא, לפחות 200־250 אלף עובדים מענפי הנופש, התיירות, האירועים והמסעדות יישארו בבית.
לחל"ת הוצאו גם כחצי מיליון עובדים במגזר הציבורי במסגרת הסכם קיבוצי מיוחד. ההסכם יפוג ב־28 באפריל. האם יהיה להם לאן לחזור? אם מגבלות משרד הבריאות יוסרו לחלוטין, העובדים יוחזרו, אבל לא בטוח שתהיה להם עבודה.
2. מנועי צמיחה מדוממים
מגיפת הקורונה השביתה שני ענפי משק מרכזיים המספקים שרשרת ערך לספקים ולמאות עסקים נוספים: ענף הקניונים והמרכזים המסחריים, וענף התעופה והתיירות, שנסגרו שניהם לפני חודש וחצי עד להודעה חדשה.
מדובר בענפים מחוללי תעסוקה, המספקים עבודה לכ־600 אלף איש - יותר ממחצית ממספר המובטלים שהוצאו לחל"ת. בענף הקניונים מועסקים כ־350 אלף איש ב־400 קניונים ומרכזי קניות. הצריכה בהם מהווה 35% מסך הצריכה המקומית. למעט מספר מועט של עסקים שהוגדרו כחיוניים, כמו רשתות פארם, אלפי בתי העסק מתחומי האופנה, המסעדות וכל האחרים נאלצו לסגור, לפטר עובדים או להוציא אותם לחל"ת. ההחלטה היא פיגוע הן לבעלי העסקים ששוכרים את המקום והן לבעלי הקניונים, שהכנסותיהם נעצרו כמעט לחלוטין. הנזק הוא לא רק בעצירת תשלומי המס אלא גם בצורך של המדינה לממן 350 אלף עובדים דרך קופת ביטוח לאומי.
בניגוד לחנויות בקניונים, שנותרו סגורות, ניתן אישור לפתוח במגבלות תו סגול חנויות רחוב שמוכרות מוצרי חשמל, ריהוט וספרים, וזה מוזר. להנהלות הקניונים יש אפשרות לבצע בדיקה ראשונית של מצבם הבריאותי של הנכנסים, ולבעלי החנויות יש אפשרות לנטר את כמות הנכנסים.
מליסרון, בעלת קניוני עופר, מחזיקה 24 מרכזים, המספקים תעסוקה לכ־40 אלף עובדים. כל הקניונים נסגרו למעט המתחמים שבהם פועלות חנויות שהוגדרו כחיוניות, כגון סופרמרקטים וחנויות פארם. החנויות הנאנקות תחת עומס דמי הניהול וההוצאות השוטפות עלולות לקרוס. לכן יש חשיבות עליונה לפתיחה מהירה ולא מדורגת של כל העסקים (גם של מרכזי קניות שמחוץ לקניונים). המהלך חשוב כמו פתיחת צינור מכשיר ההנשמה לחולה קורונה.
משה רוזנבלום, מנכ"ל קבוצת קניוני עופר, גיבש ושלח למקבלי ההחלטות באוצר תוכנית פעולה הכוללת הגבלות של כמות הנכנסים, כך שבכל רגע נתון כמות המבקרים לא תעלה על רמת הצפיפות המחייבת.
בעלי החנויות יונחו לשמור על כללי המרחק בהתאם לנדרש. השימוש במעליות יוגבל להורים עם עגלות ילדים ולבעלי מוגבלויות. יתר המבקרים יתבקשו להשתמש בדרגנועים. הכניסה לקניונים תותר רק עם מסיכה (מי שיגיע ללא מסיכה, יקבלה בכניסה), וכל מבקר יחויב במדידת חום בכניסה. יושם דגש על ניקוי וחיטוי, לרבות תאי השירותים, כפתורי המעליות, מתחמי המזון המהיר ועוד. יפוזרו מכשירים לחיטוי ידיים (אלכוג'ל) וברזים אוטומטיים לצמצום מגע ידיים. יופי של תוכנית, אבל במשרד הבריאות מתנגדים.
ענף התעופה והתיירות נמצא בחדר טיפול נמרץ בעקבות חיסול הטיסות, אבל הוא האחרון בתור לחיבור למכשיר ההנשמה. שרשרת המזון התלויה בהחזרת הענף לפעילות כוללת 250 אלף מועסקים, המגלגלים 22 מיליארד שקל בשנה. חברת התעופה הלאומית אל־על מתנדנדת כמו מטוס לקראת נחיתה בסופה. אם לא תקבל ערבויות להלוואה של 350 מיליון דולר מדיסקונט, תיקלע לנחיתת אונס שממנה כבר לא תמריא. מרבית 6,500 העובדים ילכו הביתה. 2,500 מתוכם, כולל 350 טייסים, הוצאו לחל"ת, ו־2,000 מהם לא יחזרו לעבודה בכל מצב.
הבאה בתור היא רשות שדות התעופה, שתאבד הכנסות של 400 מיליון שקל לשנה. השבתת התעופה גררה גם את סגירת חנויות הדיוטי פרי בנתב"ג. המכירות של רשת אופיס דיפו, שזכתה לפני שנה בלבד במכרז להפעלת חנויות האלקטרוניקה טאץ', צנחו מ־420 מיליון שקל ב־2019 לאפס. גם זכיינים אחרים, כמו ג'יימס ריצ'רדסון או מקדונלד'ס (שרק בסוף 2019 קיבלה את הזיכיון), לא מלקקים דבש. השבתת ענף התיירות עצרה גם את מכירות הגדג'טים ואביזרי התעופה למיניהם, ובראשם מזוודות ותיקי נסיעות. חברות הביטוח בלמו את מכירת פוליסות ביטוח הנסיעות, כי למכור פוליסה היום זה כמו למכור קרח לאסקימואים. גם אם ענף התעופה ימריא לקראת חודשי הקיץ, סביר שבאולם הנוסעים היוצאים בשדה כבר לא יהיו היקפים של שני מיליון נוסעים בחודש.
כדי לסייע להם לקום מהקרשים, האוצר חייב לשחרר מידית כספים מקרן ההלוואות לעסקים בינוניים וגדולים. אם זה לא יקרה, עונת התיירות ל־2020 אבודה, ועל חו"ל נוכל לדבר רק דרך ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק.
3. הכלה משפרעם
לפני חצי שנה נפגש איש העסקים זאיד זאיד משפרעם עם שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק העולמית. הפגישה נערכה עם מספר יזמים ישראלים פורצי דרך בתחומם. זאיד זכה לכבוד, לאחר שבדיוק באותו זמן חנך בשפרעם את מתחם האופנה לנשים T&E, בהשקעה של 12 מיליון שקל. מדובר היה באחד השיאים של פעילותו העסקית.
זאיד (40) החל את הקריירה בענף האופנה לפני 15 שנה עם בוטיק קטן לשמלות כלה, ואחרי כמה שנים עבר לחנות בשטח 600 מ"ר באמצע שפרעם. העסק עבר יפה, וכאמור לקראת סוף 2019 הוא הימר על קומפלקס ענק לשמלות כלה וחליפות בכניסה המערבית של שפרעם. העסק משתרע על שטח של 2,000 מ"ר, הועסקו בו 68 עובדים, והוא גלגל מיליוני שקלים. מאות נשים וגברים מכל המגזרים, שביקרו במקום מדי יום, הבטיחו עתיד עסקי ורוד. בעקבות משבר הקורונה המחזור צנח לאפס, וכל העובדים הוצאו לחל"ת עד 15 במאי.
לאור הצלחת העסקה לפני המשבר, רכש זאיד סחורה במיליוני שקלים לקראת עונת האביב ופסח, והצטייד במלאי של 14 אלף פריטים לקראת עונת החתונות. בכך הוא שרף את יתרות המזומנים ונותר ללא אוויר לנשימה.
"כל תעשיית האירועים סגורה", אומר זאיד. "מדובר בסלוני יופי, איפור, זמרים, אוכל וכו', אבל בענף שמלות הכלה הנזק כפול ומשולש. הכסף שלי שוכב במלאי במחסן עם אורך חיים מצומצם. האופנה הולכת. לא ברור מתי יתירו מחדש לקיים חתונות, ועד אז אנחנו בלי חמצן. קיבלנו הרבה ביטולי חתונות, ומי שמתחתן זה במתכונת מצומצמת. יש הרבה ביטולים ודחיות. לצערי, אין שום אוזן קשבת לצרות שלנו. משה בר סימן טוב דואג לבריאות, ושי באב"ד מגיע עם פתרונות מכיוון האקדמיה. אני נחשב לשכיר בעל שליטה. אני מפריש למס הכנסה, למע"מ ולביטוח לאומי. עד היום לא קיבלתי כלום".
מה בדיוק אתה דורש?
"הזרמת כספים מיידית בגובה אובדן הכנסה. ההכנסה שלי ירדה בסולם הדרגות מעשר לאפס. סגרו לי את העסק ואין הכנסות, ואני לא יכול לעמוד בהוצאות. בבנקים מציעים הלוואות בערבות המדינה, אבל גם את הכסף הזה צריך להחזיר".
4. בונה על השיכון
שני המינויים הכלכליים החשובים ביותר שייצאו לדרך עם הקמת הממשלה הם של שר האוצר ושל שר הכלכלה והתעשייה. לפי המסתמן, ישראל כ"ץ יחליף את משה כחלון, שפונה לעסקים פרטיים. על כ"ץ והאתגרים הכלכליים הצפויים לו כבר כתבנו ועוד נכתוב.
המינוי השני הוא של עמיר פרץ, שיחליף בתפקיד שר הכלכלה והתעשייה את אלי כהן, המסיים קדנציה עמוסת אתגרים. הסיפור של כהן ותרומתו למאבק מגזר העצמאים עדיין לא נכתב, אך אם יש מישהו שגרם לנתניהו לעשות סוויץ' ולשנות את היחס לעצמאים ולעסקים הקטנים, זהו כהן. בשבועיים האחרונים הוא דחף להחזיר מיידית לעבודה 4,100 מורי נהיגה ולפתוח במקביל את מכוני הרישוי. הנימוק היה משכנע: אם למוניות מותר להמשיך לנסוע (לפי כללי הבריאות) אז מדוע לא להתיר זאת גם למורי הנהיגה?
כהן התריע מהשוק השחור שפרח בתעשיית הקוסמטיקה והספּרים בבתי הלקוחות. הוא המליץ להחזיר להם את המספריים, וזה אכן יקרה בתחילת מאי. הוא יזם תוכנית להאצת ההשקעות בתשתיות ולחץ על הבנקאים לדחות בשלושה חודשים פירעון הלוואות לעסקים קטנים.
שר הכלכלה מוצא אצל נתניהו אוזן קשבת. ראש הממשלה מעריך את הניסיון שצבר כמנהל מצליח במגזר הפרטי. הוא מתמוגג מחיבורו לשטח באמצעות רועי כהן - נשיא לשכת ארגוני העצמאים, באמצעות "השולמנים" ובאמצעות סניף הליכוד בחולון. וחוץ מזה, זה לא סוד שנתניהו מאוהב באלה שמסוגלים לספק עוצמה פוליטית. ישראל כ"ץ הוא אחד מהם. מירי רגב היא הדוגמה הנשית. אלי כהן הוא דוגמה למישהו שצבר מעמד במהירות מדהימה. בליכודיאדה באילת, שהתקיימה זמן קצר לפני משבר הקורונה, דורג כהן במקום הרביעי ברשימת הפוליטיקאים הפופולריים. הוא נהנה מתמיכה לא מבוטלת במרכז הליכוד.
כאמור, את תיק הכלכלה אמור לקבל פרץ. השאלה היא לא אם כהן יקבל תפקיד שר בממשלה, אלא איזה משרד כלכלי חלופי הוא יקבל. האוצר כבר תפוס, ולכן מדובר ככל הנראה בתיק השיכון והבינוי (כולל מינהל מקרקעי ישראל). כהן מנוסה בתחום זה מתוקף תפקידו כיו"ר ועדת הרפורמות בכנסת ומניסיונו בסקטור הפרטי. הגיע הזמן שמישהו שבקי בענייני נדל"ן ומדבר עם הקבלנים בגובה העיניים, ייקח לידיו טיפול בתחום חשוב זה, הכולל את אתגר הדיור הציבורי, הפתרונות לזוגות צעירים והורדת מחירי הדיור.
המינוי ייצא לפועל אלא אם כן שר הבריאות יעקב ליצמן יחליט, בניגוד לכל הציפיות, לעזוב את התפקיד ולדרוש להתמנות לשר השיכון. אפשרות זו נראית הזויהף אבל כבר למדנו שבפוליטיקה שחל היום כל תסריט אפשרי.
5.תשתיות או לא להיות
מיד בצאת החג השני קיבלתי הודעה על הכוונה לסגור לתנועה לשלושה שבועות את רחוב ז'בוטינסקי ברמת גן בקטע שבין ביאליק להרצל. הסגירה נועדה להאיץ את הקמת תחנת ביאליק בפרויקט הרכבת הקלה (הקו האדום) שבין פתח תקווה לתל אביב.
בימים כתיקונם הודעה כזאת הייתה גורמת לרעידת אדמה לנוכח העומס בקטע הכביש. אורך הקטע כחצי קילומטר בלבד, אבל הוא צפוף לפחות כמו התור לחלוקת ביצים בסופרמרקט. אלא שלנוכח מגבלות התנועה בימי הקורונה, הסגר של יום הזיכרון והעצמאות והעובדה שהתנועה במקום ממילא דלילה בימים אלה, הוחלט ללכת על הפרויקט. יום לאחר הודעת הסגירה כבר נראה רחוב ז'בוטינסקי חפור לעומק והפוך כמו סטלינגרד במלחמת העולם השנייה.
הקמת תחנת ביאליק בימים אלה היא דוגמת מצוינת לכך שאפשר להפוך את הלימון החמוץ של הקורונה ללימונדה עסיסית. העובדים הסינים במקום חופרים ללא הרף והופכים את האפשרות לפתיחת הקו ב־2022 לריאלית הרבה יותר. העבודות מתבצעות ללא כל פעולות מחאה של החרדים, כפי שהיה בעת הקמת גשר יהודית מעל נתיבי איילון, או בעת ביצוע החפירות התת־קרקעיות מתחת לבני ברק. פיתוח גשר דוחה שבת.
מה שטוב לרמת גן ובנותיה יכול להיות מצוין גם למקומות אחרים. דלילות התנועה מהווה הזדמנות פז להאצת עבודות תשתית בכבישים משובשים, פתיחת מסלולי נסיעות נוספים והקמת גשרים ומחלפים שיסייעו בחיבור מואץ של כל חלקי המדינה. זה בדיוק מה שמכונה השקעה במנועי צמיחה, ויש לקוות שיימצאו התקציבים לכך.
את פרי ההשקעות נקטוף בתוך שנה־שנתיים, כשעומס הפקקים בכבישים יירד וזמן ההגעה לעבודה יקוצר משמעותית. דברים אלה נאמרים למרות ההנחה שבעקבות וירוס הקורונה יותר ויותר עובדים יישארו בבית לעבודה מרחוק.
6. ועדה קרואה
ועדת הכספים מתפקדת מסיום הבחירות מועד ג' כוועדה זמנית. בהיעדר מוסדות שלטון מתפקדים, היא מזכירה מונח מתחום הרשויות המקומיות המכונה "ועדה קרואה".
עד הבחירות שימש משה גפני כיו"ר הנצחי שלה, אבל בזכות המיני־מהפך בכנסת הוא הוחלף זמנית בעודד פורר מישראל ביתנו. השבוע הוחלט על הקמת הממשלה, ובימים הקרובים יאוישו גם ועדות הכנסת. גפני יחזור לכיסא היו"ר לאחר שנעדר ממנו כחודשיים. עד אז, זאת ההזדמנות לשיחה עם פורר, שיפרוש בקרוב מהתפקיד.
"עיקר ההתנהלות שלי בוועדה היה עם נושא הקורונה. ישראל מתמודדת עם המשבר הכלכלי הגדול בתולדותיה, ואנחנו נמצאים רק בתחילתו. אנחנו רואים שמגיע אלינו קרחון ענק, אבל לצערי הממשלה ממשיכה להפליג בכל הכוח לתוכו במקום להסיט את ההגה", אומר פורר. "תפקיד הוועדה היה לדרוש מהממשלה, שברמה הכלכלית מנהלת את המשבר ללא אסטרטגיה, להתחיל לפעול. כשממשלה רוצה להעביר חוק ולא להשתמש בתקנות שעת חירום, היא חייבת לעבור דרכנו, וזה היה מנוף הלחץ שלנו. תחילה הם החרימו את הדיונים אבל בהמשך שיתפו פעולה".
האם הדיונים לא מושפעים משיקולים פוליטיים של ימין ושמאל?
"לחברי הכנסת היה ברור שיש להם תפקיד חשוב בייצוב המשק ובסיוע ליציאה מהמשבר. יש ויכוחים ויש שיח סביב כל נושא, אבל שיתוף הפעולה מצד חברי הכנסת היה גבוה. כשמסעדה סובלת מאותה בעיה בגליל, בנגב או בתל אביב, אין כאן עניין של ימין ושמאל. לצרות בענף האופנה אין גבולות גיאוגרפיים. ברור לכולם שהמדינה חייבת לתת רשת ביטחון למגזר העסקי, כי אם המגזר ימות - לא יהיה מקור כלכלי להכנסות".
אם כך, לאן נעלם שר האוצר? מדוע הוא לא הופיע אצלכם אפילו פעם אחת?
"אני בקשר טלפוני ישיר עם שר האוצר, אבל לצערי הממשלה לא הגדירה מי מנהל את המשבר מבחינה כלכלית. אין קפטן על האונייה. מנכ"ל האוצר אומר דבר אחד, הממונה על התקציבים אומר משהו אחר, וגם למנהל רשות המסים ולחשב הכללי יש עמדה. הזמנתי את כחלון, אבל הוא שלח במקומו את שי באב"ד. אני חושב ששר האוצר שמח במידה מסוימת על הקמת הממשלה, כי הוא היה עם רגל וחצי בחוץ. רציתי שתקום ממשלה כמה שיותר מהר כדי שתדע לנהל את המשבר, ואני שמח שזה קרה.
"זאת לא בדיוק הממשלה שלה קיוויתי. מדובר בממשלה עמוסת שרים וסגנים, או כפי שאני קורא לה 'שר לכל אזרח'. החרדים קיבלו את כל מה שרצו, כולל בנושא חוק הגיוס, וחזרו בדיוק לעמדות שלהם. אני מניח שהממשלה תושבע עד 7 במאי. תשאל למה? כי במועד זה מסתיימים תקציבי תלמידי הישיבות שאושרו לפני חצי שנה באופן חריג על ידי נתניהו, ויהיה צורך לחדש אותם".
האם טיפלת בנושאים שמעבר לקורונה כמו תקציב המדינה?
"הדבר העיקרי הנוסף שעסקנו בו היה פטורים ממס לעמותות ודברים שגרתיים. מגיעים אליי בעיקר הדברים הדחופים. מרבית הנושאים כבר אושרו לפני הקמת הוועדה. תקציב המדינה יגיע לאחר הקמת הממשלה ומינוי הוועדה הקבועה. בינתיים דרשנו מאנשי האוצר להציג את האסטרטגיה לטיפול במשבר, ואיך יוצאים ממנו כשמסתכלים שנה קדימה. ברור שלא נחזור לשגרה בשבוע הבא ולא בחודש הבא. עד אז המשק יצוף מעל פני המים תקופה ארוכה.
"כמו שבגריל יש גחלים לוחשות אבל לא כבויות ואפשר להבעיר את האש בתוך שנייה, ככה זה עם המשק. אנחנו עושים הכל כדי לקיים את העסקים, אפילו במתכונת מצומצמת, כדי שבבוא העת יוכלו לפעול במלוא הקיטור".
כיצד הצלחתם לשנות את נתיב הספינה ששטה לדבריך היישר אל הקרחון?
"אישור הגדלת הערבויות בקרנות האשראי בתנאים ששופרו בעקבות לחץ שלנו. קצב קבלת ההחלטות בקרן לעסקים קטנים עדיין אינו משביע רצון, כי מתוך 41 אלף בקשות אשראי אושרו קרוב ל־1,900 בלבד, בהיקף של 900 מיליון שקל. קרן ההלוואות עמדה על 8 מיליארד שקל. המדינה נמנעת ממתן ערבות כמקובל בעולם. לפי נתוני בנק ישראל, בכל מדינה מערבית ערבות המדינה נעה בין 70% ל־100%, ואצלנו היא רק 15%. עסקים ברמת סיכון גבוהה לא יכולים לנצל את הקרן, והבנקים לא לוקחים סיכונים".
מדוע, אם כך, הסכמתם לאשר חריגה של 90 מיליארד שקל ממסגרת התקציב?
"הסכמנו לשנות את חוק יסוד 'משק המדינה', אבל תחת מגבלות. הממשלה ביקשה לנצל 50 מיליארד שקל מהסכום לפי ראות עיניה, אבל התנגדנו, כי לא הסכמנו להפוך את זה לקופה קטנה שלהם. בעקבות התיקון נקבעה חלוקה תקציבית לסעיפים ספציפיים, כמו עסקים קטנים, מגזר שלישי ומשרד הבריאות. כל שינוי ביעדי התקציב יחייב הגעה מחודשת לוועדה. למרות זאת, עד לרגע זה הכסף תקוע בצינורות, והחמצן לא מגיע למגזר ולעסקים. לאט אבל בטוח - המשק נמצא בתהליך של קריסה".
עד מתי תפעיל הממשלה תקנות שעת חירום?
"לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, האפשרות מוגבלת. היא פעלה כך באישור המענק לעצמאים בפעימה ראשונה והחזר מקדמות המס, אבל זו טיפה בים. לצורך תשלום המענק השני עבור חודש אפריל הם יהיו חייבים להגיע לוועדה. עניין תשלום המקדמות בגין אובדן ההכנסות הוא הדרישה המרכזית שלנו מהממשלה. המענק ייתן זריקה כספית למגזר העסקי בהתאם לתקנות מס רכוש. הממשלה מסרבת למתווה, כי לטענתה זה עדיין לא הזמן, אבל הטעות היא שכשיגיע הזמן זה יהיה מאוחר מדי".
מה קורה עם הקרן לעסקים גדולים?
"אישרנו הקמת קרן אשראי לעסקים גדולים עם מחזור הגבוה מ־200 מיליון שקל לשנה, עם ערבות מדינה של 720 מיליון שקל. הקרן תעניק הלוואות של 8% מהמחזור ועד 100 מיליון שקל. גם כאן ניהלנו מלחמה. דרשנו, וכך היה, שפירעון האשראי יגדל משנתיים לחמש שנים כדי שהעסק יחזיק מעמד ויוכל להחזיר את הכסף בסיום המשבר. הקרן מתאימה לחברות ציבוריות מתחום האופנה, כמו פוקס וקסטרו, רשתות מזון וחברות המעסיקות יותר מ־300 אלף עובדים הנמצאים בחל"ת. ההלוואות לא כוללות חברות ממשלתיות, פיננסים וסיטונאי מזון".
מה עמדתך לגבי הסיוע לאל־על?
"הדרישה שלנו היא להגדיר את ענף התעופה כאסטרטגי, כי אי אפשר להיות תלויים רק בחברות בינלאומיות. תוכנית הסיוע חייבת לכלול אפשרות לחברות הישראליות לצלוח את המשבר. אם טורקיה תסבסד את חברת התעופה שלה ואנחנו לא נעזור, החברות הישראליות עלולות להתרסק. באוצר הבטיחו שאל־על לא תקרוס. אני סומך על הנהלת אל־על שתדע לקבל את ההחלטות הנכונות. הממשלה לא צריכה לנהל חברות, אלא לאפשר להן לשרוד כמקובל בעולם. הניסיון של הממשלה להחליט איך להתנהל זאת תקלה, וזה לא יעבוד. אני בעד התייעלות, אבל הממשלה לא צריכה להגדיר איך מתייעלים. מדובר בחברות עסקיות, והאינטרס של הבעלים הוא להרוויח. הירידה במחזורים נגרמת בגלל החלטות הממשלה, ולכן חייבים לפצות".