עשרים שנה אחרי שיצאנו מלבנון, קיבלנו בסוף השבוע האחרון תזכורת למאזן ההרתעה ההדדי והשביר שהתפתח מאז בינינו לבין חיזבאללה, ארגון הגרילה שגדל להיות צבא עם יכולות של מדינה. בחסות המגיפה שמאפילה על הכל, נבלע המסר החמור שהיה מקופל באירועי חיתוך הגדר בליל שבת. מה שהחל בניסיון ישראלי (על פי הדיווחים) לשדר מסר תקיף ומרתיע לחיזבאללה, הסתיים בתגובה נועזת של הארגון, שמזכירה לנו שגם אנחנו מורתעים.
ברכב שהותקף בחג השני של פסח על כביש דמשק־ביירות היו ארבעה פעילי חיזבאללה שעוסקים בהברחת ציוד מתקדם מאיראן דרך סוריה ללבנון. לפי הדיווחים מלבנון, ירה כלי טיס טיל אחד בסמוך לרכב, כשעוד היה בשטח הסורי, מה שגרם לארבעה לעצור בצד הכביש ולרדת. רק לאחר כשתי דקות, כשהיו במרחק בטוח מן הרכב, פגע בו הטיל השני והשמיד אותו.
אפשר להניח שהשיקול שלא לפגוע בפעילים היה המשוואה שיצר חיזבאללה עוד באוגוסט האחרון: תגובה קטלנית בגבול הצפון על כל פגיעה בלבנונים, גם אם היא מתרחשת על אדמת סוריה. אבל צפייה בסרטון התקיפה מעוררת עוד תובנות מטרידות. רוב האנשים שייפול לידם טיל - יימלטו מהרכב בבהלה. אבל הארבעה נראו יורדים מן הרכב בנחת, לא בפאניקה, מה שאומר שהם לא ממש הופתעו מהאיתות הזה. כמה שניות אחר כך נראים הארבעה חוזרים לרכב, בלי לחץ, כדי להוציא ממנו את התיקים שהשאירו מאחוריהם, כאילו אמרו: אנחנו סומכים על מי שירה את הטיל הראשון שהוא לא באמת מתכוון לפגוע בנו.
היו מי שסיפרו לעצמם אחרי האירוע שהארבעה האלה כבר לא יחזרו לעסוק בהברחות, אבל מה שעולה מהסרטון הוא בדיוק ההפך. הרביעייה הזאת הבינה טוב מאוד שמי שעושה "הקש בכביש" לא מעוניין להרוג אותם, או כמו שאמר טוקו ב"הטוב, הרע והמכוער": If you want to shoot - shoot.
לקח לחיזבאללה 48 שעות להוציא אל הפועל תגובת־מראה לפעולה שיוחסה לישראל. לאחר השקיעה בליל שבת התקדמו שלושה צוותים של הארגון בנתיבים נסתרים לעבר הגבול ופערו שלוש פרצות בגדר: באזור מטולה, יפתח ואביבים. למעט בנקודה אחת, התצפיות של צה"ל לא הבחינו בהם, והם הסתלקו כשהם משאירים מאחוריהם שקיות ניילון עם סבך חוטי חשמל וגרוטאה של שואב אבק. כוחות צה"ל הגיעו במהירות אל הפרצות, אבל כבר לא היה שם איש.
לא צריך להיות מופתעים מהיכולת של חיזבאללה לנתח את השטחים המתים של תצפיות צה"ל ולהתקרב לגדר בלי להתגלות. אנשיו הם ברובם בני המקום, שמכירים כל שביל וכל ערוץ סביב הכפרים שלהם. אבל המסר שהעביר חיזבאללה היה: ברצותי, אני יכול גם להגיע ליישובים הישראליים. העיתונאי איברהים אל־אמין, המקורב לנסראללה, הגדיר את הפעולה "הקש בדלתות היישובים".
"ביצענו ציון מודיעיני ומבצעי למול מערך ההגנה והתצפיות של צה"ל", כתב אל־אמין. על אף שפע המצלמות והאמצעים שהציב צה"ל בגבול הצפון, יש עדיין לאורך הגבול נקודות נסתרות, שטחים מתים המאפשרים התקרבות לגדר בלי להתגלות. בצד הטקטי, צה"ל נדרש עכשיו לבחון מחדש את פריסת המצלמות והאמצעים ולתקן אותה. במישור האסטרטגי, האירוע הזה דורש מצה"ל לחשב מחדש את מדיניות הפעולה מול חיזבאללה ואנשיו. קשה לנהל מדיניות התקפית אפקטיבית בלי לקחת סיכונים.
מאמצי דיוק
לבנון כבר הייתה שקועה עמוק במשבר כלכלי כשהכתה בה הקורונה, ואפשר כבר לדבר עליה במונחים של מדינה כושלת. גם איראן, מוכת הסנקציות והחולי, חטפה עכשיו עוד מכה אנושה עם התרסקות שוק האנרגיה. המשברים האלה לא פוסחים על חיזבאללה, שנאלץ לספוג קיצוץ של שליש בתקציבו העומד היום על כ־650 מיליון דולר בשנה. למרות זאת, הארגון לא זונח את שאיפתו ואת המאמץ להשיג יכולות דיוק של טילים.
במשך זמן מה קיוו בחיזבאללה לייצר את הטילים המדויקים על אדמת סוריה, אפשר שבסיועו של גנרל הצללים של אסד, באסם חסן, האיש למשימות מיוחדות. אבל תקיפות חוזרות ונשנות על המתקנים שהקים חסן בקומפלקס הצבאי במסיאף הבהירו לחיזבאללה שאדמת סוריה היא לא מקום בטוח לתוכניות שלהם. חסן נסראללה והמפקד החדש/ישן של גיס לבנון של משמרות המהפכה האיראניים, חסן מהדווי, החליטו להעתיק את ייצור הטילים ללבנון, בד בבד עם מאמצי ההברחה שנמשכים מסוריה.
השאיפה שלהם היא לייצר את הטילים מ־א' ועד ת' על אדמת לבנון. באוגוסט בשנה שעברה נחת רחפן חמוש על מערבל של דלק מוצק שהוצב במגרש בביירות. בתחילת השנה הזאת פרצה שריפה במתקן אחר הסמוך לשדה התעופה של ביירות. האירועים האלה לא הרתיעו את חיזבאללה. אין להם כוונה לוותר, ולישראל אין יכולת לוותר בנושא הזה. יכולת פגיעה מדויקת של חיזבאללה במתקנים האסטרטגיים שלנו תיצור מאזן איום שישראל לא יכולה לחיות איתו. שני הצדדים מבינים שהמאבק על פרויקט הדיוק עשוי להביא אותם לעימות. עבור ישראל זאת תהיה מלחמה כואבת מאוד, אבל על לבנון היא תמיט חורבן של ממש.
בינתיים עסוקים רבים מקציני המחקר של אמ"ן בניתוח מוקדי הדבקה של המחלה, אנשי המבצעים המיוחדים רודפים אחרי בדיקות, וראש המוסד העתיק את משכנו לבית החולים שיבא ונלחם בווירוס. כשנתפכח מתבהלת המגיפה - האנשים האלה צריכים לחזור ולעסוק במה שהוא האיום המשמעותי והממשי ביותר על ישראל. לפני 20 שנה קיווינו להשאיר אותה מאחור, אבל לבנון עדיין לפתחנו. הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13.