אנשים מחפשים עתיד, משפחות מבקשות סיכוי, עובדים דורשים להיאחז בדבר מה, מדינה כמהה לתקווה ולממשלה שוחרת יציבות וחולים שואלים למזור. כולם מבקשים לגעת ולחוש את יום האתמול, בעולם הטוב שידעו לפני שפלש אליו נגיף הקורונה המקולל, שעוד עלול לחזור.
"(...) ואני סמוך ובטוח שידידיי האמריקאים מצפים שעם כניסתי לנשיאות, אשא דברים בגילוי הלב ובנחישות כמתחייב מהמצב הנוכחי שהעם מבקש לקדם (...). זה הזמן לדבר נכוחה, ביושר ללא חת (...). ואל לנו לחשוש בכנות מפני ההתמודדות עם מצבה של ארצנו כיום. אומה גדולה זאת תעמוד איתנה, כפי שעמדה איתן, ותשוב לשגשג. (...) הדבר היחיד שעלינו לפחוד ממנו הוא הפחד עצמו, פחד נטול שם, ללא סיבה, המפזר אימה לא מוצדקת, שמשתק את המאמצים הנדרשים כדי להמיר את הנסיגה להתקדמות. בכל שעה חשוכה של חיינו הלאומיים, הנהגה גלוית לב ועזוז פגשה הבנה ותמיכה של האנשים עצמם, החיוניים לניצחון (...)"*.
זהו חלק מנאום שנשא פרנקלין דלאנו רוזוולט בשנת 1932, בשיאו של המשבר הכלכלי העולמי, בעת שהתמודד על כס הנשיאות מול הרברט הובר. העובדה המעניינת היא שבנאומו של רוזוולט לא היו הבטחות בנוגע למה שיעשה והוא אף לא מנה את האפשרויות שיעמדו בפניו, אם וכאשר ייבחר.
זאת ועוד, בנאומו ציין המועמד, שנבחר בהמשך לנשיא, שערכי נכסים התכווצו לרמות מדהימות, שהמסים הועלו, ש"יכולתנו לשלם נפלה", שהכנסות הממשלות התכווצו, שאמצעי תשלום הוקפאו, שמפעלים ננטשו בצדי הדרך, שחקלאים לא מוצאים שווקים לתוצרתם ושהחיסכון ארוך השנים של אלפי משפחות התאדה כלא היה. מובטלים מתמודדים עם קיום קודר, ורק חסרי דעת יכולים להתכחש למצב דהיום. ישנו שפע במפתננו, הטבע מאפשר לנו להעצים מאמצינו, אמר רוזוולט, אך יש כישלון בשימוש נכון בכוח האדם. מערכת הכספים, כלומר בנקים, היא מוגת לב וחסרת תוחלת.
דברים אלו, שנאמרו לאומה האמריקאית לפני כמעט 90 שנה, יכולים להיות רלוונטיים לישראל של היום. אם אכן תקום ממשלה חזקה, שתבקש באמת ובתמים להיטיב עם כל העם, ולא רק עם החלקים החזקים בחברה הישראלית, כפי שמרבית הממשלות עשו מאז ומתמיד. אפשר לפתח מחדש שווקים מקומיים, תעשייה חזקה, מוטת טכנולוגיה על בסיס דיגיטלי עכשווי, אפשר לפתח שווקים בינלאומיים החיוניים למשק קטן כשל ישראל, שהוא כעין אי בקהילה הבינלאומית, להנהיג רפורמות אמיתיות, למען חברה שוויונית יותר בתחומי החינוך והבריאות.
כן אפשר גם לבטל הטבות ופטורים בסכומי עתק לשכבות החזקות וחובה להשקיע בתשתיות, בכל התחומים, כי רק השקעות כאלו מצדיקות עלייה בגירעון הממשלתי - ולא פיזור הכסף (לעתים ללא הבחנה) בימים אלו. יש לערוך רפורמות ללא מורא משליטיה הסמויים של השכבה השלטת, שלהם זרועות בלתי־נראות שגורמות לממשלות לחשוש. חובה לקדם שינוי במערכת הבנקאות, שלא שינתה פניה בעולם ב־100 השנים האחרונות. אסור לפחד, כדברי רוזוולט, צריך להעז להעלות מחדש את ישראל למסלול ההצלחה ולהבטיח את קיומה הפיזי באמצעות ביסוס כוחה המשקי והכלכלי.
לישראל יש חיוניות מדהימה, שהביאה אותה לתוצר לנפש של 41,678 דולר בשנת 2019, כך לפי ה־OECD, שבו הממוצע של 36 המדינות החברות בארגון המדינות המתקדמות בעולם עומד על 47,515 דולר לנפש. התוצר בישראל דומה לזה של ספרד, 41,758 דולר לנפש, או של יפן, עם 42,486 דולר לנפש, ועדיין רחוק מארה"ב, שלה נתון של 65,127 דולר לנפש.
החיים לא יחזרו למה שהיו לפני מגיפת 2020, אז אנשים טסו לחו"ל ליומיים בטיסות חסך (לואו קוסט), רק כדי לבקר במסעדה מומלצת ולעשות קניות של דברים שאינם צריכים, או לקנות נעליים בכל כמה שבועות, או לערוך ימי הולדת לקטנטנים כאילו היו בני מצווה, שלא לדבר על חתונות מפוארות ומגוחכות עד זרא. בעלי הדירות והבתים יכולים לשכוח מתאוות שכר הדירה המפולפל שהשיתו על הצעירים מהפריפריה, או על אלו שהגיעו במקור מהחגורה השלישית והשנייה של מחוז דן, וביקשו לעבוד, לחיות, לשתות בירה ולרקוד בעיר ללא הפסקה לקראת ערב. הירידה בשכר הדירה תביא בהמשך, מטבע הדברים, לירידה במחירי הדירות.
תשכחו מלבלות במסעדות על בסיס קבוע כמה פעמים בשבוע כאילו אין מחר, ליטול הלוואות מפתות לצריכה שוטפת ולבילויים, לרכוש ג'יפים כבדים ומפוארים לנסיעה עירונית, כאילו רחובות העיר היו מתלולי הגליל או מדבריות הנגב, להחליף עבודה בכל שנתיים ולזלזל בהורים שחיפשו קביעות, ואפילו כן, להתגרש ככה סתם, רק כי בן או בת הזוג הרגיזו, בלי לתת סיכוי ליחסים, רק כי בא להחליף, כאילו זה עוד רכב או זוג נעליים, והמחיר לא חשוב.
מדינה באוויר
טירוף: בשנת 2009 יצאו לחו"ל 4 מיליון איש, עשור לאחר מכן יצאו לחו"ל עוד 5.2 מיליון, בסך הכל 9.2 מיליון, כמספר תושבי ישראל. בדרך האוויר יצאו 3.4 מיליון, שמספרם עלה ל־8.31 מיליון, בהתאמה. שימו לב לנתון הבא: בשנת 2008 יצאו לחו"ל 589,300 ילדים ונוער עד גיל 19. עשר שנים לאחר מכן, בשנת 2019, כבר יצאו לחו"ל עוד 1,025,200 ילדים ונערים, ובסך הכל 1,614,500 ילדים ונערים עד גיל 19. טיסות החסך הביאו לכך שגם צעירים שטענו כי אין להם כסף לרכוש דירה נהרו לחו"ל. מספרם של בני 20־24 בקרב הטסים עלה מ־291,400 ל־688,100, מספר היוצאים לחו"ל מקרב בני 25־59 זינק מ־2,483,100 ל־5,221300, בהתאמה. מספרם של הזקנים - לפי ההגדרה הבינלאומית, שגילם עולה על 65, הקבוצה החלשה באוכלוסייה - שיצאו לחו"ל זינק ב־220% ל־1,084,400. לא היה מחר, רק היום.
אחרי ימי הקורונה אולי יהיו חברות שיעשו מאמצים להחזיר את הנוסעים במחירי פיתוי, אבל בהמשך תרד הצפיפות במטוסים בשיעור דרסטי, יישמר מרחק ויעלה התשלום בגין מזוודות או שינוי מועדים. שעות ההמתנה לבדיקות הרפואיות יתווספו לבדיקות הביטחוניות, ויש לעתים שהסיוט של ההמתנה בצ'ק אין לטיסה יאפיל על התענוג שבנסיעה. בסופו של דבר, טיסה לחו"ל תהיה יקרה, ורק בעלי אמצעים יוכלו לטוס, כפי שהיה עד לפני שני עשורים.
תוספת של עוד 200,000 מובטלים צפויה גם לאחר שכל השאר יחזרו לעבודה בתום תקופת חל"ת, כך להערכת בנק ישראל. שיעור האבטלה יעלה השנה ל־6%, לעומת 3.4% כיום. שימו לב, קרן המטבע הבינלאומית צופה שיעור אבטלה של 12%. מספר המשרות החלקיות יזנק, מספר המשרות המלאות יפחת דרמטית. השכר יירד, ולמעשה כבר היום מנצלים מעסיקים את ההזדמנות ומפחיתים שכר. כל האמור לעיל יביא לירידה באבחת סכין ממש בצריכה הפרטית. תשכחו מחנויות מותגים משגשגות במחירים מפולפלים. נעילת נעליים מהעונה הקודמת עשויה להיות שינוי מרענן.
גם אלה שהתפרנסו ממסיבות לילדים ומימי הולדת, כמו חגיגות בת מצווה בסגנון חתונה, ימצאו כי ההורים כבר לא ממהרים לחפש אמרגן שיפעיל את הילדים ויצחיקם. החתונות המפוארות ייעלמו כלא היו, מחירים מפולפלים באולמות מהודרים, כמו 500 שקלים למנה, יהיו שייכים להיסטוריה, מעטים יוכלו להרשות זאת לעצמם. זאת ועוד: גם ההמחאות שציבור האורחים יביא כמתנת כלולות יירדו בחדות, מה שיפחית מיכולתם של הנישאים לממן לפחות חלק מעלות החתונה מהצ'קים שבכספת הניצבת בכניסה לאולם המזוגג. מכאן קצרה הדרך לירידה ביכולתם של בעלי אולמות החתונה או גני האירועים לשלם את השכירות הנדרשת לאולמות, מה שיפגע לא רק ביזמים שבנו אולמות פאר, אלא גם במושבים ובקיבוצים שמצאו דרך נוספת לשבור שבר.
הירידה בשיעור התעסוקה תביא גם להפחתת היכולת של המבקשים להתגרש לעמוד בפני עצמם ולנהל משק בית חד־הורי בעודם משלמים לעתים מזונות. בעשור האחרון (הנתונים מעודכנים לדצמבר 2017) הייתה עלייה של 12.5% בשיעור הגירושים, בעוד העלייה בשיעור הנישאים הייתה של 7.7%. שימו לב: בקרב היהודים הייתה העלייה במספר הנישאים 0.9% בלבד, בעוד מספר המתגרשים עלה ב־5.5%. עתה יצטרכו הזוגות למצוא דרכים נוספים להישאר יחד, בעוד דווקא בתקופת העוני שתבוא יהיו החיים קשים יותר לחיות בצוותא והחשק להתגרש יגבר.
הבשורה היחידה שתהיה היא הירידה הצפויה בשכר הדירה, מכמה טעמים: העודף שייווצר מכניסת דירות AIRBNB לשוק, בשל קריסת התיירות הנכנסת, העלייה בשיעור האבטלה, הפחתת השכר במשק, הירידה ביכולתן של חברות הייטק לשלם שכר מהאגדות, העיליה בריבית למשכנתאות וכן רצונם של זוגות צעירים לחסוך, תוך מעבר לחגורות השנייה והשלישית הסובבות את גוש דן. מובן שחזרה לבית ההורים היא תופעה נפוצה בזמן של דחק בהכנסות וביכולת להתפרנס, אפילו אם אינו באזור הליבה של מקום העבודה והעסקים. בנק ישראל מצא כי כבר ישנה ירידה בשכר הדירה המבוקש בתל אביב, בשיעור של כ־15%, דומה למה שהיה באפריל אשתקד, בעוד בשאר הארץ לא היו שינויים מהותיים. מובן שאלה נתונים זמניים.
כנגזרת מהירידה הצפויה, תחול ירידה במחירי הדירות. ההערכה שלי היא שבשיעור של כ־7%, עוד השנה. המחסור הכלכלי יביא לירידה בביקוש, וזוגות צעירים ומשפרי דיור לא יוכלו לעמוד בהתחייבויות הכרוכות ברכישת דירה חדשה או במעבר לדירה מרווחת יותר. זו תהיה בשורה למי שיש בידיו מזומנים לרכוש בהזדמנות דירה זולה לעומת התקופה שלפני פרוץ משבר הקורונה.
הצמצום שיתרגש על משקי הבית יביא לכך שהאירוח הביתי יחזור חלקית לאופנה, פחות פגישות ייערכו בבתי קפה ובמסעדות, כפי שעוד היה בתחילת השנה. גם מי שייצא למסעדות ימצא פחות מסעדות יוקרה של שפים מפורסמים ויותר מסעדות רגילות או עממיות. מטבע הדברים, יפחת גם הבילוי במועדונים ובברים. כשההכנסה יורדת, יורדות גם אפשרויות הבילוי. מה שכן יוכל לפרוח הם דווקא המתנ"סים, המאפשרים בילויים זולים יותר, מעמיקים יותר ואף היצע חוגים מגוון יותר, כולל חברותא באור מלא, ולא בהכרח באור עמום.
אל תתפתו להלוואות
חלק מהאוכלוסייה יתקשה להסתגל לירידה המיידית ברמת החיים. הפיתוי יהיה ליטול הלוואות. רבים מכם מקבלים הצעות דיגיטליות לבוא וליטול הלוואות, אך אם תבדקו, תמצאו שרובן בריבית נשך. הפיתוי גדול למי שרוצה לרכוש רכב יוקרתי דווקא בתקופה הקשה שתבוא - ושיהיה מה שהיה. אבל נזכיר כי ההוצאה לפועל תחזור לעבוד כרגיל עם התרת הסגר, ג'יפ שנרכש במחיר מלא שווה לאחר תקופה של חודשים ספורים כמחצית מערכו אצל ההוצאה לפועל. ככלל, מי שבכל זאת זקוק לאשראי, יעשה טוב אם ייטול את ההלוואה מקרן השתלמות, קופת גמל, קופת פנסיה, ואפילו עם מסגרת אשראי מהריבית בבנק, כולם זולים מההלוואות המהירות המיידיות והפזיזות שמוצעות בקרן רחוב דיגיטלית.
באין הכנסה או ירידה בשכר או אבטלה כפויה, ההפסד החלופי, האלטרנטיבי, בגין לימודים אקדמיים או לימודי תעופה, יורד. לכן נצפה כי דווקא בתקופת המיתון, שיהיה איתנו פה כמה שנים, תגדל הכדאיות ללימודים שיכשירו את המתעניינים ליום שאחרי העננה השחורה. בשנות השפע האחרונות היה דווקא קיפאון במספר הסטודנטים, יותר ויותר צעירים מצאו כי הם יכולים לפתוח עסקים ולהשתכר היטב ללא תואר, השוק גאה, והביקוש למוצרים ושירותים היה אדיר.
בעוד בחמש השנים הראשונות לפני עשור היה גידול אטי במספר הסטודנטים, בחמש השנים האחרונות היה כאמור קיפאון, מה שהביא לפגיעה בכמה מכללות לא מתוקצבות. בעשור האחרון הייתה הכפלה של מספר הסטודנטים הערביים לכדי 51,000. שיעורן של הנשים בכל תחומי הלימודים האקדמיים כבר מגיע ל־60%. לפיכך אחת השאלות המעניינות בעת הזאת היא אם העלייה בשיעור האבטלה תפגע בעיקר בערבים, בחרדים ובנשים ואם הם ימצאו מקורות לתחזק את הישגיהם הראויים לציון.
מה שהציל את ארה"ב בשנות ה־30 של המאה הקודמת הייתה סדרת פעולות יזומות מטעם ממשלתו של הנשיא רוזוולט, המכונות "ניו דיל". השיקום היה באמצעות הזרמת כסף, כלומר הרחבה פיסקלית מסיבית. לצד עזרה למובטלים, הוזרמו כספים לבניית תשתיות, בעיקר מסילות ברזל, לשיקום התעשייה, לרשויות מקומיות, כדי שיוכלו לשקם את מערכות התשתיות שלהן וכן להנהגת רפורמה במערכת הבנקאות במטרה לאפשר חיים פיננסיים למשק האמריקאי. בהמשך הייתה עזרה למהגרים, עזרה בשיכון וכן חקיקת שכר מינימום.
כדי להימנע מהרעות של תקופת הקורונה, הנהיגה ישראל הרחבה פיסקלית שלא הייתה כדוגמתה מאז החימוש בתקופת מלחמת יום הכיפורים. העזרה היום חייבת להתמקד, בצד ההבטחה להכנסה מינימלית למשקי הבית ולעובדים, בעיקר בעזרה לשיקום התשתיות. לא עוד היענות לקבוצות לחץ, אלא עזרה למי שמתחייב להעסיק עובדים, גם מקרב עצמאים. לא הנחות לסקטורים מסוימים, אלא אם כן ישנה התחייבות להשקעה, לפתיחה ולשיקום עסקים. לא פיצוי, אלא גמול בגין עשייה.
פחות דחיפה לצריכה שוטפת ויותר תמיכה בבניית דירות שיספקו את צורכי האוכלוסייה הגדלה במהירות. תזרים מזומנים בעלות אפס לחברות, לא רק כדי שיעמדו בהתחייבויותיהן הכספיות, אלא גם כדי שיציגו תוכנית להכשרה מקצועית. יותר עזרה לחברות הייטק, שהן בסיס ההצלחה של ישראל ב־20 השנה האחרונות, ויותר הלאמה של חברות, או נטילת נתח בחברות חיוניות, מאשר הזרמת כספים להצלתן רק לשם ההצלה.
ישראל תצליח לעבור את המשבר, למרות הרעות והחולות שציינתי פה, שהן חלק מתהליך ההבראה ההכרחי. מעז ייצא מתוק. הדבר היחיד שעלינו לא לפחוד ממנו הוא הפחד, כי תאווי עצמאות אנו.
*בתרגום חופשי מהמקור באנגלית