ממשלת ישראל ה־35 הושבעה אתמול בכנסת. משבר פוליטי, שנמשך מעל לשנה וחצי, הסתיים. סדרה אינסופית של קמפיינים, ספינים, גידופים, השמצות, הסתה פרועה, שקרים והבטחות נטולות כיסוי, הגיעה לסיומה. לפחות היום, יומה הראשון של הממשלה, צריך לעשות מאמץ ולהפגין סוג של אופטימיות, קורטוב של חגיגיות. למדינת ישראל מגיעה ממשלה. לא כזאת, ובכל זאת. זה מה שצה"ל מנפק, עם זה ננסה לנצח.
נעים היה לראות אתמול את שני הבנימינים מפגינים כתף חמה זה לזה, מפרגנים זה לזה, משל אחד מהם לא כינה את רעהו עד לאחרונה בכינויים - פסיכופט, מגמגם, לא אפוי וסמולן, והשני לא החזיר לו במושחת, רקוב ומסית. לפחות לדעתי, אחד מהם צדק. אבל כאמור, זהו יומה הראשון של הממשלה. הצלחתה הצלחתנו. כישלונה כישלוננו. אין לנו ממשלה אחרת. רצינו, אבל זה לא הסתייע.
חלמנו על ממשלה של 18 שרים (על פי החוק שהעבירה בזמנו יש עתיד). שאפנו לממשלה רזה, גמישה, עניינית, נטולת נאשמים בפלילים, שבאה לעבוד. קיבלנו מוטציה, שנראית כמו מפלצת רב־ראשית שנולדה מתוך ריאקציה גרעינית ומפץ גדול קוסמי. ערב רב של תפקידים, קדנציות, שברי תארים, רבעי תיקים, הכל מחולק בבלילה אינסופית למעל 50 פיות מורעבים שמתחלפים זה עם זה בכל מיני מועדים מוזרים ואוחזים זה בבדל סמכויותיו של זה. אנחנו עוד נשלם על כל זה. בעצם, אנחנו כבר משלמים.
ועדיין, לא היום. יהיה זמן לכל זה. עוד נקונן על מינויו של אדם מסוגו של יואב גלנט לתפקיד השר האמון על חינוך ילדינו. בעתיד ינסו היסטוריונים להבין איזו רעידת אדמה התחוללה בישראל בשנת 2020, ופירקה את כל מוסדות השלטון לגורמיהם הזעירים ביותר, כדי לחלק אותם מחדש, רק הפוך, לידיים מקריות, ובדרך כלל פחות מוכשרות מהמצופה.
מישהו יצטרך פעם להסביר לנו מהם הקריטריונים שעליהם שוקדים שלושת המוסקטרים אשר בבלפור, בבואם לחלק את השלל ועור הדב (שהוא עורנו) בין המועמדים השונים. האם באמת גדעון סער, גלעד ארדן, אבי דיכטר וניר ברקת הם הכי פחות מוכשרים בחבילה? הרי ברור שהם הכי מוכשרים ומנוסים. אז מה קרה? יכול להיות שהעובדה שיובל שטייניץ מתח פעם ביקורת על התנהגותו של יורש העצר (באותו סיור מועדוני חשפנות לילי), חרצה את גורלו (עד שניצל ברגע האחרון)? טוב, נשאיר את כל זה להיסטוריונים, או לטורי סוף השבוע. היום נחגוג.
מה שנותר הוא להשתתף בצערם של חברי מצעד גמדי הגינה שעשו במוצאי שבת את דרכם למעון הקיסרי בבלפור. אט־אט ובאין רואה הם התגנבו ל"מתחם המאובטח". בכניסה נאלץ כל אחד מהם לעבור מסדר חיטוי מדוקדק, שכלל כפפות סטריליות מהאריזה (במידת "מדיום" אחידה), ערדליים שקופים ושאר אמצעים, לבל יטמאו את חלל המקדש שבו שוכנים אירופים עדינים, כידוע.
כל זה קרה בשעות הקטנות של הלילה. אחד ניר ברקת נצפה שם, כמדומני, ממתין לתורו בשעה 4 לפנות בוקר. תורו, כדי לקבל שום דבר, כזכור. אני מניח ששר האוצר המיועד לשעבר שואל את עצמו היום לשם מה הוא היה צריך את מצעד הקילוס והפרכוס, את מופעי החנופה, השבח והקבס שהעטיר על המעוטרים. הוא, אדם שעשה כמה דברים בחייו, ניצב עכשיו מול המראה ושום בבואה לא נשקפת אליו ממנה.
הממשלה ה־35 תקנה את מקומה בהיסטוריה על פי יום התפרקותה, ולא ביום הקמתה. נכון לאתמול, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא ולא אחר, עשה את הלא ייאמן ואמר את המילים שאסור לאף בן תמותה להגיד, גם אם יש לו אישור בכתב של הוד מעלתה: הוא נקב ביום שבו יתחלף עם בני גנץ כראש ממשלת ישראל (17 בנובמבר 2021). אנשים הקרובים לנתניהו נשבעים שהוא רציני. אנשים המכירים את נתניהו אומרים שזה סופי. ועדיין, קשה להאמין. הגיוני יותר שהמשיח יגיע יום לפני ההחלפה והנסיבות לא יאפשרו אותה.
היו אתמול כמה נאומים טובים בכנסת. יאיר לפיד המשיך לקנות את עולמו כיו"ר אופוזיציה חד, לוחמני, שש אלי קרב. אגב, גם יש לו קייס. "בחיים האמיתיים אדם עם שלושה כתבי אישום לא יכול להיות נהג של שר... לא יכול להתקבל לבה"ד 1... ובבניין הזה שני רמטכ"לים של צה"ל נכנעו ללא תנאי לאדם עם שלושה כתבי אישום פליליים...".
אביגדור ליברמן, אחריו, היה חד אפילו יותר. הוא פצח ברשימה האינסופית של ההבטחות שחילק נתניהו לשרים השונים (הקורעת ביותר הייתה הכרזתו על ניר ברקת כשר האוצר הבא), וסיפר לגבי אשכנזי שבמקום לתפור לעצמו חליפת מיניסטר, נתניהו תופר לו עכשיו תיקים באמצעות הפרסומים החדשים על פרשת הרפז. "מדובר במתפרה הגדולה במדינה", הודיע ליברמן, שמבין משהו בתחום. אחר כך, במסדרונות, הקדיש נתניהו רגע או שניים לענות לשאלות עיתונאים. "ראש הממשלה", שאלה מורן אזולאי, "אתה רוצה אולי לגנות את המתקפות על היועץ המשפטי לממשלה?".
השאלה הזו עשתה מעשה קסמים. נתניהו התנער בבת אחת מאווירת הפיוס הכללית, מהרוח הטובה של השבעת הממשלה, מהטעם הטוב ומחובתו כמודל העליון לחיקוי. במקומה, עטה על עצמו כהרף עין את פוזת הקורבנות הקבועה של הקוזק הנגזל. "אני מגנה את כל ההתקפות", מלמל בחטף, ואז הרעים בקולו ובמשנה מרץ הוסיף: "וגם את ההתקפות על בני, בנו של ראש הממשלה, ועל בני משפחתי. אני לא שמעתי התרעמות כזו, לא שמעתי, על איומים להרוג, לרצוח, את בני". כל אותה העת לכסן ללא הרף את מבטו ימינה, שם עמדה בעיניים רושפות הסמכות העליונה והנהנה "כן, כן".
אדוני ראש הממשלה, קצת התבלבלת. בוא ננסה לנתח את התשובה שלך ביחד: אין כל התאמה בין היועץ המשפטי לממשלה, שאתה מינית, לבין בנך. היועמ"ש הוא הסמל של שלטון החוק. הוא הממונה על המערכת המשפטית. הוא גם הגיש נגדך כתב אישום. בנך, יאיר נתניהו, הוא אזרח ככל שאר האזרחים. סליחה, טעיתי. הוא אמור היה להיות כמו כולנו, אבל הוא נהנה מאבטחה צמודה, נהג פרטי, רכב (לפעמים משוריין) על חשבוננו, והוא גם מתגורר ב"מתחם מאובטח" באבטחה הכבדה ביותר מאז הומצא המאבטח. הוא שמור ומוגן ללא הרף 24/7, על חשבון הציבור. היועמ"ש? לא. הוא גר בבית פרטי כאחד האדם ומאבטחים אותו רק על פי איומים. כלומר, עכשיו מאבטחים אותו.
ועוד משהו קטן: היועץ המשפטי לממשלה לא הסית נגד הבן שלך. הבן שלך הסית ומסית נגד היועץ המשפטי לממשלה. אתה הרי מכיר את הציוצים, כולל האחרון, שבו הפליא יאיר נתניהו להעמיד את האלוף במילואים, הד"ר אביחי מנדלבליט, בדמותו של דון קורליאונה. לא זה הזמן לדון בכישלון החינוכי, שמאפשר לצעיר הזה לייצר כמות כזו של ארס נגד משרתי ציבור נאמנים. אבל כשמאיימים על יועץ משפטי לממשלה, הראשון שצריך לצאת מעורו ולהזהיר מפני התופעה הזו הוא ראש הממשלה. כלומר אתה, מר נתניהו. במקום זה, אתה האחרון, ואתה מנצל את השאלה כדי למהר ולהודיע שמאיימים עליך ועל בני משפחתך, מסיתים נגדם, שופכים את דמם. אני מקווה ומתפלל שבלילה מאוחר, כשאתה לבד, לא מאוים ועוד לא נרדם, אתה יודע שאני צודק.
ואם כבר מדברים על בני משפחה: בנאומך, מר נתניהו, הודית (כרגיל) לרעייתך המופלאה, שהיא המקור לעוצמתך וכו' (בלי ציניות) ולשני בניך הנהדרים (כנ"ל). האם עלה בדעתך אי פעם להזכיר בפורום כזה, או בפורום כלשהו, את קיומה של בתך הבכורה, נועה נתניהו? בכורתך, אשר אהבת, אם נכדיך? האם האבטחה לא תהיה כבדה מספיק כדי לאבטח אותך אם תעשה אי פעם את המעשה הלא ייאמן הזה?