אחרי ככלות הטארארם עם המסיכות (תרתי משמע, כדברי המיקי), ראוי היה לשנות את נוסח ההשבעה של 36 שרי הממשלה הקולוסאלית החדשה. שכן ערב רב זה של אדונים וגבירות, שאינם נזקקים כרגע לחמלת משרד התעסוקה (לעומת רבע מהעם שבחר בהם), ברובם אינם מתאימים לתפקידיהם המיניסטריאליים (נתניהו רב־אמן כקסטינג דירקטור, כידוע), עם לשכות, סגנים, מנכ"לים ומזכירות לרוב; או כאלה שזכו לתיקים ולשַׂרוּיוֹת מיותרים לחלוטין, עם שמות מיניסטריוניים מהגוּתו של רה"מ (פלוס שלושה כתבי אישום פליליים), וללא תקציב ותעסוקה; או כאלה שזכו בכבוד ובהדר, במשרדים רבי כוח ובתקציבים הנפלאים מבינתם, בשל יתרונם הייחודי: היותם נאמנים (אתם אמרתם "לקקנים") עד נשמת אפם האחרונה למי שאוטוטו ייפתח משפטו באשמת (בין השאר) הפרת אמונים. ואמרו אמן.
לכן, ראוי שנוסח השבעת שרינו יהיה תואם את כוונת המכוון שהביאנו הלום וסחר כפּחוּת שבתגרנים בתיקי הממשלה, כלהלן: "אני, סתם כלוּמובסקי, בן פלוני ואלמונית, מתחייב כחבר הממשלה לשמור לנצח אמונים לבנימין נתניהו ולחוקיו, או עד שימאס בי, למלא תוך אמונה מלאה במנהיגותו את תפקידי כחבר בממשלתו ולקיים את החלטות הכנסת, כפי שיצווה רה"מנו עליה להחליט".
זה אמור להיות תקף ל־36 השרים ו־16 סגני השרים, כולל אנשי כחולבן וגנץ החילופי, מאמיר אוחנף בבט"פ עד אורלי לוי־אבקסיס במשמ"ש (ר"ת, "מה שם המשרד שלה?"); מגלנט מופת החינוך עד לאלי כהן (לא לוחם 566), השר לענייני מודיעין (מודיעין לְמָה? לאיכון חולי קורונה דרך סמארטפונים? האין זה תפקידו של השר, כמעט שגריר בבריטניה לשעבר, דוד תשכחו־מדוּדי־מעכשיו אמסלם, הממונה על הסייבר והתקשוב?); מהאקוניס, שקוּדם למשת"פ אזורי, לאורית פרקש הכהן, השרה לעניינים אסטרטגיים (מה זה?), שדווקא מוכשרת ועם ניסיון כיו"ר מוצלחת ברשות החשמל, עד שהועפה מתפקידה כשעמדה כמתריעה בשער בין הנתניהו למתווה הגז הלקוי שיצר, ועד הרברפי שהֵיְמין מימינה ויהיה משהו במשהו שיממש איפשהו רה"מ.
חברי כחולבן, דרכארץ והעבודה, שקיבלו את התיקים שלהם מגנץ, נראים יותר ראויים ומתאימים לתפקידיהם העתידיים (בהתעלמות מהעובדה שכולם גנבו מאות אלפי קולות ושמעליהם ענני גניבת הדעת, ההטעיה וההתעיה של הציבור שלהם והריסת הגוף הפוליטי היחיד שיכול היה ליצור שינוי ואלטרנטיבה חיובית במדינה). אבל תופר התיקים הגדול הוא נתניהו, שנותן ולוקח משרדים ותפקידים, פורם ורוקם קשרים ומזימות.
זה שהכניס את העז (לא התכוונתי לליצמן) לבית הפוליטי, הוציא אותה כשנהיה צפוף והכניס שוב, כשכמעט כל ח"כ/ית בקואליציה, כולל העריקים, הם שר (ממשי, הזוי או מובטח על הקרח, בערבוּת נתניהו), סגן, או חילוּפי, או מנכ"ל, או יו"ר ועדה, או שעבר השפלה ביביסטית ונשאר בשוּל הדרך, כסער, הנגבי, ברקת ודיכטר, שהנאמנות הזקנה שלהם היא רק היי פידליטי חלוש, בתקופה שבה היז מאסטר ווֹיְיס מנגן ורועם דיגיטלית ברזולוציות הכי גבוהות (האזינו לאוחנה, מיקי מחלוף ומירגב, שרת החוצה לעתיד).
ברכות לתופר התיקים, שבקרוב יישפט על תיקיו שתפר במו מזימותיו. נהמת בוז לממשלה, שהינה פסקת התגברות נתניהואית בעצמה. ודרישה משרי המרכז־שמאל שחברו לקמפניה המופרכת, ממשלת החירום והאחדות, שיפצו את בוחריהם, במאבק בשחיתות, בהתקפות על היועמ"ש ובג"ץ, במגמת הספחת, בשמירה על הדמוקרטיה ובדרישה לפתרון מדיני. בכך תיבחנו.