כאשר חשבנו שהקורונה דועכת, שאט־אט החיים חוזרים לשגרה – ניחתה עלינו המכה השנייה. זה קרה אחרי שבתי הספר נפתחו, החופים, המלונות והמסעדות התמלאו, הפארקים קרסו מרוב אנשים, חיות הבר שוב חיפשו לעצמן מסתור, סבא וסבתא נפגשו עם הנכדים. החיוך שוב עלה על השפתיים. משרד הבריאות לא עמד בלחץ והתיר את הרסן. חג השבועות, אחד היפים ביותר בחגי ישראל, סימן את תחילת השיבה לנורמליזציה, אל מה שהיה. חשבנו שנשכח סוף סוף מברסי, המנכ”ל מהלך האימים של משרד הבריאות, שבין כה וכה עומד להתחלף בימים אלה בעקבות חילופי השרים. חשבנו שננוח קצת ממופעי הביזאר של הליצן יורם לס, ולא נשכח את פרופ' הגרפים גבי ברבש, שכיכב ערב־ערב לצד יונית לוי. סברנו לתומנו שתמה סדרת הנאומים לאומה של נתניהו. חשבנו והתבדינו.
בתקופת הביניים הכה קצרה חזרה להופיע על המסכים דמותו חמורת הסבר של כתבנו הצבאי. משמע, הקורונה ויואב אבן – אאוט, רוני דניאל והטרור – אין. אבל במוצאי חג השבועות המתוק חזרה התמונה המדאיגה לקדמותה. שבנו לתקופת האבן – יואב חזר לדווח במלוא הקצב.
דובר על גל שני שצפוי להגיע, הוזהרנו לבל נהיה שאננים מדי, אבל לא תיארנו לעצמנו שהווירוס יכה כה מהר ויחזיר אותנו למציאות העגומה שהייתה נחלתנו בחודשיים האחרונים. דווקא מהגימנסיה העברית בלב ירושלים יצאה זעקת הקורונה המתפרצת מחדש, לאמור, היא פה כדי להישאר עוד זמן רב. הולכת וחוזרת. באה בגלים. אין היא מבחינה בין שכונה עשירה בלב ירושלים לבין רחוב של מהגרים בדרום תל אביב. צודק בר סימן טוב: אם שאננים ולא נשמעים להנחיות – נדבקים.
עם בוא גל הקורונה השני, חזר גם גל הפטפטת. “מביני דבר” שוב גויסו למלא דקות ארוכות של מידע מבלבל. מהדורות החדשות ארכניות ויגעות, רופאים שוב מתקהלים באולפנים, מומחים מפטפטים את עצמם לדעת לעיני כל העם. כל אחד ועצותיו, כל אחד ואמירתו המשכנעת, ביקורתו הנוקבת. מומחה אחד נגד השני – והצופים בוהים במסכים, מבולבלים, מעולפים, אדישים, אינם מבינים דבר.
ולא רק הקורונה, גם הטרור הערבי מגיע בגלים. עם גל המגיפה הגואה מחדש, גם ניסיונות הפיגוע, הרצח, הדקירות, מוסיפים ללוות את היומיום שלנו, ואף ביתר שאת. בעוד שאיננו יודעים עדיין מאין צצה הקורונה, בגלגולה הראשון וגם השני, ועדיין אין יודעים בארץ ובעולם איך לבלום מכה גלובלית זו, לא כך הוא הדבר במגיפת הטרור המיוחדת לנו. המקור כמובן הוא ההסתה שיוצאת מהמוקטעה ברמאללה, שם מבטל הראיס אבו מאזן בהבל פה את ההסכמים הביטחוניים, מאותת לפעיליו שעתה היא שעת הכושר לתקוף חיילים ישראלים או סתם ישראלים. אל דאגה: רוני דניאל לא “יקופח”, אפוא, גם בימי הגל השני של הקורונה.
ולא רק הוא. גם פרשנינו הפוליטיים עמית סגל ואמנון אברמוביץ', יחד עם עמיתיהם בערוצים האחרים, אינם יושבים בחיבוק ידיים בשעה זו, שהרי גלי הפוליטיקה הגועשת שלנו לא שככו אף הם עם כינון הממשלה ה־35, ממשלת האחדות והחירום. עוד יעבור זמן רב עד שכל השרים יבינו על מה הופקדו ומה מהות שליחותם. אין שקט בממשלה הזאת, שבה כל שר מרשה לעצמו להתבטא כאוות נפשו, לבקר את העומד בראשה או את השר מהמפלגה היריבה, באין מכלים.
וראו זה פלא: למרות המשפט שנפתח (פוליטי או לא פוליטי – זהו משפטו של ראש הממשלה, לא של כל מחנה הימין), תנועת הליכוד בראשות בנימין נתניהו (והרבה בזכות נתניהו) נוסקת בסקרים. תמיד יש לקחת סקרים בעירבון מוגבל, הם נכונים רק למועד עשייתם, אבל אי אפשר שלא להתפעל, לפחות ברגע קריאתם עתה, מ־41 המנדטים (הווירטואליים?) שמעניק המדגם של סוף השבוע לליכוד, מול צניחת כחול לבן. זו ממשלה מנופחת ללא הצדקה, שבה מכהנים ארבעה שרים שיש להם אפס אחיזה ציבורית: עמיר פרץ ואיציק שמולי, יועז הנדל ואורלי לוי־אבקסיס.
ובחזרה לעיקר – לקורונה: עם בוא הגל השני, עם ההנחיות המחודשות, עם גלי התהיות והדאגות המתחדשות, העיניים נישאות אל מכוני המחקר: נס ציונה, מכון ויצמן ושאר המוסדות הרפואיים, בתקווה שמאחד מהם תצא בשורת החיסון, שתבלום את האיום הבריאותי. ועד אז כדאי לקחת ברצינות את ברסי ואת המנכ”ל שיחליפו – ולהישמע להוראות. ובאשר לבחורינו המצוינים אשר על המסך – עבודה לא תחסר להם לעת הזאת, כל אחד בתחומו: לא ליואב אבן במגיפה, לא לרוני דניאל בביטחון ולא לעמית סגל בפוליטיקה. כל אחד מהם ירכב על הגל שלו, ולוואי ונגיע יחדיו לחוף מבטחים.