אנו עדים לניתוץ כל מה שהמדינה הזו בנויה עליו. המשטרה איבדה כבר מזמן את הלגיטימיות שלה. טיפוס כדודי אמסלם, שבילה לא מעט זמן בחדרי החקירות בעבר, טוען שצריך לחקור את החוקרים.
תכף נגיע לזה שצריך לשפוט את השופטים. לקחו את רוני אלשיך, פטריוט ישראלי, איש ימין, מתנחל, דתי, מקורב לראש הממשלה, והפכו אותו למורד במלכות וקושר קשר להפיכה שלטונית. לקחו את מנדלבליט ולא השאירו ממנו שריד ופליט. לקחו את ליאת בן־ארי (תזכורת: התובעת בתיקי נתניהו, כן?), ועכשיו היא מסתובבת עם אבטחה הדוקה.
שופכים את דמם של עיתונאים. קורעים לגזרים את מה שנותר מהתקשורת העצמאית. שותלים במשרד מבקר המדינה בובת סמרטוטים. מתנהלים בלי מפכ"ל, בלי פרקליט מדינה, בלי מנכ"ל משרד ראש ממשלה, אבל עם ממשלה מפלצתית, שנבראה כדי שהחשוד יוכל להמשיך לנהל את המדינה בעודה מאשימה אותו בפשעים חמורים. ימים נוראים.
מערכות אכיפת החוק זקוקות לניעור ורפורמות. אני כותב את זה כאן שנים ארוכות. נציב התלונות על הפרקליטות (השופט רוזן) צריך להשתדרג, לקבל שיניים וסמכויות. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה צריך להתפצל ליועמ"ש מכאן ולתובע כללי משם. צריך להיקבע לו"ז מקסימלי לחקירות וקבלת החלטות בפרקליטות.
צריך לחוקק פסקת התגברות שפויה (רוב של 67 ח"כים נראה לי סביר), שתסדיר את היחסים בין הרשות המחוקקת לשופטת. אני נלחם כאן את המלחמות הללו (יחד עם עיתונאים רבים אחרים) שנים ארוכות, אבל ללא תוצאות. מי שבלם את כל היוזמות הללו כל השנים היה אחד בשם בנימין נתניהו. הכל מוקלט ומצולם בקולו. למה לו לפצל את תפקיד היועמ"ש? הרי שני היועמ"שים האחרונים הובאו ומונו על ידו. תפקידם העיקרי היה להגן עליו. למה להחליש אותם?
אבל אז קרה הבלתי נתפס, ולמרות כל אמצעי הזהירות והבטיחות שננקטו, נפתחו חקירות נגד ראש הממשלה. בבת אחת, הפך נתניהו לאבי תיאוריות הקונספירציה העולמי. פתאום הוא מתעניין בפרשת רות דוד. איפה הוא היה כשרפי רותם מנהל מלחמת יחיד אמיצה שנים ארוכות נגד המערכת? הרי הוא מינה את כל אלה שהוא עורף היום. הוא גיבה את המערכת. הוא השקיט את רעשי הרקע. עכשיו, מהרגע שבו הוא הפך לאינטרסנט המנסה להימלט מאימת הדין, הוא מפעיל את צבא ההרס ההולך ורב המתגודד סביבו כדי לנתץ את המערכת על יושביה ולהעלות באש את המועדון על חבריו.
הטור המלא מתפרסם היום בגיליון "מעריב סופהשבוע"