1.ראש הקנוניה
הדיווחים, הסרטונים והתמונות שומטים לסתות. ארצות הברית של אמריקה, מנהיגת העולם החופשי, סמל החוק והסדר, מתפרקת לנו מול העיניים. מראות וחזיונות שנראים כלקוחים מהעולם השלישי זורמים מבירת העולם הראשון. בעיקרון, המחאה מוצדקת. המשטרה האמריקאית היא אחד הגופים האלימים בעולם.
תמונות גסיסתו של ג'ורג' פלויד השחור תחת ברכו האדישה של השוטר הלבן מרתיחות ומדגימות באופן מקפיא דם את רשעותה של הגזענות האמריקאית, שבמקום לדעוך עם השנים רק הולכת וגוברת.
אלא שאחרי כמה ימים גלשה המחאה מאירוע אזרחי חשוב להתפרעות אלימה והזויה שמאיימת לשרוף את המועדון על יושביו. הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, כידוע. הנשיא דונלד טראמפ כבר החל לרכוב על הנמר השחור הזה בדרך לקלפיות בנובמבר, אלא שאז נצפתה התעשתות.
הגרעין האמיתי של המפגינים, שחורים, לבנים, צהובים ובני כל הצבעים, הבין שאסור לאפשר לגורמים קיצוניים ואנרכיסטים להשתלט על סדר היום ומסכי הסמארטפונים. הם התעשתו והקיאו מתוכם את אלה שבאו לפרק את האדנים שעליהם ניצבת הדמוקרטיה האמריקאית ולרסק את אבן הראשה שמחזיקה את המבנה הייחודי של ארצות הברית של אמריקה. לפחות לעת עתה.
התמונה שצדה את עיני בתוך גודש האירועים הבלתי נתפסים שמתפוצצים ברשת לקוחה מהפגנה שבה ניסה רעול פנים כלשהו לעקור באמצעות פטיש או לום מתכת את אבני השפה מהמדרכה כדי שיוכל לנפץ בהם את חלונות הראווה של הרחוב. הוא התנפל על הבלוקים בנחישות רבה והחל לפרק אותם מהמדרכה, אבל אז קרה משהו. קבוצה של מפגינים התנפלה עליו בנחישות רבה יותר.
הם השתלטו עליו אחרי מאבק ארוך, הסירו ממנו את המסיכה וגררו אותו לעבר השוטרים שניצבו בשורה חסרת אונים ממול. כך ייעשה למי שמנסה למנף את רגשות המחאה המוצדקים לטובת אנרכיה. כך תיקרע המסיכה מפרצופם של האנרכיסטים הטרמפיסטים שלא באים למחות, אלא לשחוט. מטרתם אינה מחאה ותיקון אלא אנרכיה וחורבן.
התמונה הזו צדה את עיני לא בגלל אמריקה אלא בגללנו. בגלל מה שקורה כאן. ארצות הברית תחזיק מעמד. היא אימפריה ותיקה עם חוקה ברורה, מסורת ארוכה ומערכת איזונים ובלמים יציבה. היא תשרוד גם את כהונתו הלא תיאמן של דונלד טראמפ. לגבי ישראל, אני לא בטוח.
מי שמנסים לעקור את אבני הראשה ואדני היסוד של המדינה הצעירה שלנו הם הביביסטים. לא כולם, כמובן. רוב רובם של מצביעי נתניהו הם ישראלים טובים, פטריוטים, שמאמינים באמת ובתמים שמדובר במנהיג העילאי ביותר שהיה לעם היהודי. היסודות ההרסניים מרוכזים אצל חלק מנציגיהם בתקשורת וברשתות החברתיות.
הם פשוט מפרקים בשנתיים האחרונות לנגד עינינו את המסגרת שמחזיקה אותנו כאן ביחד, את מוסדותיה החשובים ביותר של המדינה, את הממלכה עצמה. הם עושים את זה למען המלך.
חבורה עזת מצח, שטופת מוח, עם דם בעיניים וקלשונים מורעלים בידיים, מתנפלת כאן על כל מה שמזוהה עם מערכת החוק והסדר, בחמת זעם קדוש. הקורבנות המזדמנים, אומללים שכמותם, מתחלפים בקצב רצחני, שלא בטובתם. כל אחד חוטף את הלינץ' שלו בתורו. הם עושים שפטים בשופטים, במשרתי ציבור, בחוקרים, בקצינים, בשוטרים, בפרקליטים, בשומרי הסף באשר הם, בכל מה שזז באופן עצמאי, ולא על פי החליל שמנגנים בו בבלפור.
הם מזכירים לי אוהדי "אולטראס" בכדורגל, אלה הכי שרופים ששרים ומתנועעים כגוש אחד, לשריקותיו ופקודותיו של "ראש הקנוניה" (ע"ע הגשש החיוור) הניצב מולם על הטריבונה, פלג גופו העליון עירום וגבו למגרש. הוא נותן את הקצב, הוא מסמן מה שרים עכשיו, הוא מרים את ידו ומפעיל את ההמון.
במקרה שלנו, ראש הקנוניה הוא יאיר נתניהו. הוא מכתיב את הקצב בציוציו המורעלים, והקהל הקדוש מתנפל על המטרות שסומנו. מי שחורג מהשורה אפילו להרף עין, מוקע מיד כסוכן שתול של הצד השני. השבוע מצאו את עצמם אפילו ינון מגל ושמעון ריקלין עקודים למזבח הטירוף ומסומנים כסמולנים ושתולים של הקרן החדשה בתקשורת.
2. חמת החלילים
דוגמאות? לא חסר. כבר שבועיים מטנפים כאן את השופט מני מזוז. הצמידו לו את הכינוי "שקרן", וכל זב ומצורע הפך את מי שהיה יועץ משפטי לממשלה ומכהן כעת בבית המשפט העליון לסוג של עבריין נמלט.
במציאות, מזוז אכן ננזף על ידי נציב התלונות על השופטים, השופט אורי שהם, אבל נוקה מאשמת אמירת דבר שקר. קראתי את החלטת השופט שהם והשתכנעתי שמזוז כשל בלשונו ואולי היה צריך להתנסח אחרת, אבל לא שיקר במצח נחושה, כפי שמנסים להעליל עליו. אין טעם להיכנס כאן לפרטיה המייגעים של הפרשה. יש טעם להבין את הפתולוגיה של המצב.
תזכורת: מזוז היה היועץ המשפטי לממשלה שפתח אין ספור חקירות נגד אהוד אולמרט, בשבתו כראש ממשלה. תיקים נפתחו ונסגרו בקצב מסחרר, פעולות חקירה חסרות תקדים ננקטו (העדות המוקדמת של משה טלנסקי כמשל), עד שאולמרט אולץ להתפטר. אחר כך הוא זוכה מרוב האישומים, אבל הפרקליטות לא הרימה ידיים, הצליחה לגייס את שולה זקן כעדת מדינה, ובסבב הערעורים שוגר אולמרט לעונש מאסר ממושך.
הפרקליטות והמשטרה בעידן מזוז היו חדורות רוח קרב ומוטיבציית שיא לנקות את האורוות הרקובות במסדרונות השלטון שלנו. יש כאלה שחשבו שהייתה שם מוטיבציית יתר (אני נמנה עמם). אחר כך הגיע אביחי מנדלבליט עם מזג אחר לחלוטין. סנגוריאלי באופיו, מקורב מאוד לראש הממשלה ואיש אמונו, מנדלבליט בא להרגיע.
הוא אכן הרגיע. לקח לו הרבה מאוד זמן להשתכנע שצריך לפתוח בחקירה נגד בנימין נתניהו, שמונה שנים לאחר שהחלה כהונתו ברצף הנוכחי. גם אחרי שהחלה, העניק מנדלבליט ברוב חסדו אין ספור הנחות סלב לנתניהו, לא השתמש ברוב אמצעי החקירה המצויים ברשות המשטרה (בהם נעשה שימוש אצל אולמרט), סגר תיקים על ימין ועל שמאל, הגביל את החוקרים, התעכב על כל מהלך חקירתי ועבר על כל השאלות שנשאלו הנחקרים במיקרוסקופ. האם כל זה עזר לו? לא. כי העקרב לא בודק את כוונותיה של הצפרדע.
תארו לעצמכם שפליטת הפה של מזוז הייתה מתרחשת אז, אחרי ששיגר לכלא אנשים כאהוד אולמרט, אברהם הירשזון ומשה קצב. האם נחיל הצרעות הביביסטי היה מסתער עליו? אני מניח שלא. החברים האלה יודעים להבדיל בין מטרה למטרה. רוח המפקד ברורה להם. מה תעזור למזוז התובנה שאם רק 10% מהמוטיבציה ההתקפית שהייתה לו כיועמ"ש הייתה מושאלת ליורשו מנדלבליט, היינו ממתינים עכשיו לתוצאות הערעור על פסקי דין נתניהו, ולא לתחילת משפטו? קדחת.
למזוז זוכרים עכשיו את זה שסגר את התיק היווני של אריאל שרון, ועל זה שהעז להעיר שהצבעה עבור ראש ממשלה הנאשם בשוחד היא כשל מוסרי. כששופטי בג"ץ דוחים את העתירה נגד כהונת נתניהו פה אחד, ברוב מוחץ של 11-0, פורצים הביביסטים בתשואות גיל ומרקדים ברחובות. כשמתברר שבמישור הערכי־מוסרי יש לכמה מהשופטים מה להעיר (אמירות שאינן מחייבות), נשלפות הסכינים. למה? כי זו חריגה משורת המקהלה המזמרת לצלילי חמת החלילים בבלפור.
3. צבא ההרס
אנו עדים לניתוץ כל מה שהמדינה הזו בנויה עליו. המשטרה איבדה כבר מזמן את הלגיטימיות שלה. טיפוס כדודי אמסלם, שבילה לא מעט זמן בחדרי החקירות בעבר, טוען שצריך לחקור את החוקרים. תכף נגיע לזה שצריך לשפוט את השופטים.
לקחו את רוני אלשיך, פטריוט ישראלי, איש ימין, מתנחל, דתי, מקורב לראש הממשלה, והפכו אותו למורד במלכות וקושר קשר להפיכה שלטונית. לקחו את מנדלבליט ולא השאירו ממנו שריד ופליט. לקחו את ליאת בן־ארי (תזכורת: התובעת בתיקי נתניהו, כן?), ועכשיו היא מסתובבת עם אבטחה הדוקה.
שופכים את דמם של עיתונאים. קורעים לגזרים את מה שנותר מהתקשורת העצמאית. שותלים במשרד מבקר המדינה בובת סמרטוטים. מתנהלים בלי מפכ"ל, בלי פרקליט מדינה, בלי מנכ"ל משרד ראש ממשלה, אבל עם ממשלה מפלצתית, שנבראה כדי שהחשוד יוכל להמשיך לנהל את המדינה בעודה מאשימה אותו בפשעים חמורים. ימים נוראים.
מערכות אכיפת החוק זקוקות לניעור ורפורמות. אני כותב את זה כאן שנים ארוכות. נציב התלונות על הפרקליטות (השופט רוזן) צריך להשתדרג, לקבל שיניים וסמכויות. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה צריך להתפצל ליועמ"ש מכאן ולתובע כללי משם.
צריך להיקבע לו"ז מקסימלי לחקירות וקבלת החלטות בפרקליטות. צריך לחוקק פסקת התגברות שפויה (רוב של 67 ח"כים נראה לי סביר), שתסדיר את היחסים בין הרשות המחוקקת לשופטת. אני נלחם כאן את המלחמות הללו (יחד עם עיתונאים רבים אחרים) שנים ארוכות, אבל ללא תוצאות. מי שבלם את כל היוזמות הללו כל השנים היה אחד בשם בנימין נתניהו.
הכל מוקלט ומצולם בקולו. למה לו לפצל את תפקיד היועמ"ש? הרי שני היועמ"שים האחרונים הובאו ומונו על ידו. תפקידם העיקרי היה להגן עליו. למה להחליש אותם? אבל אז קרה הבלתי נתפס, ולמרות כל אמצעי הזהירות והבטיחות שננקטו, נפתחו חקירות נגד ראש הממשלה. בבת אחת, הפך נתניהו לאבי תיאוריות הקונספירציה העולמי. פתאום הוא מתעניין בפרשת רות דוד.
איפה הוא היה כשרפי רותם מנהל מלחמת יחיד אמיצה שנים ארוכות נגד המערכת? הרי הוא מינה את כל אלה שהוא עורף היום. הוא גיבה את המערכת. הוא השקיט את רעשי הרקע. עכשיו, מהרגע שבו הוא הפך לאינטרסנט המנסה להימלט מאימת הדין, הוא מפעיל את צבא ההרס ההולך ורב המתגודד סביבו כדי לנתץ את המערכת על יושביה ולהעלות באש את המועדון על חבריו.
4. בלפור רבתי
נעבור עכשיו לקן הקוקייה. בהתחלה הטירוף היה מכונס בתוך עצמו, בחדרים הפנימיים בבלפור. על הנעשה שם דיווחתי בטור הזה כמעט מהרגע הראשון ב־2009, בו שבו בנים (ובת אחת) לגבולם. אלא שמעגלי הטירוף הלכו והתרחבו. הניצחון האדיר של 2015 פרץ את החומות האחרונות. המושג "קן הקוקייה" מתאים עכשיו למשרד ראש הממשלה כולו. המקום שממנו נפלטים, בזה אחר זה ובקולות נפץ ויללות, כל שומרי הסף ובכירי שדירת הניהול.
נשארים רק מלחכי הפנכה, אומרי ההן, המשרתים האישיים ואלה שמוכנים למכור את מצפונם ועמוד השדרה שלהם כדי ללקק את העפר שעליו דורכים בני משפחת המלוכה. ספוילר: נותרו שם עדיין כמה אנשים ישרים.
דיווחתי השבוע ב"מעריב" (בימים שני ורביעי) על סיפור מדהים: אב מעון ראש הממשלה, טיפוס בשם אפי אזולאי, נפל בבדיקה הביטחונית של השב"כ לפני כשנה. זה התחיל בפוליגרף והסתבך הלאה. בבדיקה התברר כי אזולאי הוא, לכאורה, עבריין רכוש פעיל. כלומר עוסק בעבירות רכוש במהלך תפקידו הרגיש במיוחד כאב מעון ראש הממשלה. לכאורה, כמובן. הוא הודה בדברים שהתגלו במהלך החקירה הביטחונית.
יצאה הוראה מיידית לשלול ממנו את הסיווג הביטחוני. בשבוע־שבועיים הראשונים נאסרה עליו הכניסה לבלפור, והוא המשיך לעבוד מתוך "וילה שוקן" הסמוכה, שעליה השתלט "בלפור" מזמן. החלו גם מאמצים למצוא לו תפקיד חלופי במפלגה. היה ברור כשמש שהאיש לא יכול להמשיך בתפקידו, אבל היה עוד יותר ברור כשמש שאסור לגעת בו. הוא אוצר בקרבו מאגר מידע נפיץ ואדיר ממדים. מני נפתלי על סטרואידים.
אלא שהזמן חלף, ואזולאי לא הלך לשום מקום. להפך: הוא חזר למעון ומתפקד כרגיל. זה קרה בגלל התערבותו של ראש הממשלה נתניהו. האם מאן דהוא לחץ/ה על נתניהו להשאיר את אזולאי, המקורב עד מאוד־מאוד לגברת, בתפקידו? אין לי מושג. אני יודע שנתניהו הוא שהודיע שאזולאי נשאר, נקודה. וכולם התיישרו. זה בלתי נתפס.
אפי אזולאי היה בכלל איש תחזוקה וניקיון בחברת מוריה, שנותנת שירותי ניקיון ואחזקה למשרד ראש הממשלה בחמש השנים האחרונות. הוא נשא חן בעיני הגברת והפך, לפני כשנתיים, לאב המעון. מאז הוא נחשב למקורב ביותר למשפחה, האיש שמוכן לעשות הכל, איש הסוד והקומבינה האולטימטיבי.
אם תיקחו את עזרא סיידוף (מנוחתו המטאפורית עדן), תערבבו עם נתן אשל, תוסיפו קמצוץ יוסי כהן (בלי ההשכלה המשפטית), תקבלו את אזולאי. תמיד על המשמר, נכון לכל משימה, שום דבר לא קטן מכפי מידותיו.
עם האוכל, כידוע, מתעורר גם התיאבון. האיש מציג את עצמו כ"יועץ ראש הממשלה". מספר לכל מי שמוכן לשמוע שיש לו חומר על כולם והוא יכול להפיל את כולם. בשבוע שעבר חנה בחניה השמורה ליועץ ראש הממשלה (האמיתי) פנחס ולרשטיין, במשרד ראש הממשלה. לוולרשטיין, הסובל מנכות קשה, חניה נוחה המאפשרת לו להגיע בקלות יחסית למשרדו.
זה לא הפריע לאזולאי לחנות בה ולהתעמר בקולי קולות על ולרשטיין כשניסה למחות. הוא נוסע ברכב "איגום", כלומר ברכב צמוד יוקרתי ממאגר משרד ראש הממשלה, מבלי שמנוכה ממשכורתו זקיפת המס הנדרשת, מכיוון שהוא לא מוגדר כרכב צמוד.
לאחרונה הוא השתלט, פשוטו כמשמעו, על חניה פרטית ברחוב סמולנסקי 7 בירושלים, החניה הצמודה ל"וילה שוקן" המפורסמת. מה זה השתלט? מחק את הכחול־לבן, התקין מחסום אוטומטי והכריז על המקום כעל החניה הפרטית שלו. בבדיקה מול השב"כ ועיריית ירושלים התברר שאין לאף אחד מושג באיזו סמכות הופקעה החניה הזו מרשות הציבור. בעיריית ירושלים הובטח לי אתמול שיינקטו אמצעים להחזרת החניה לרשות הציבור בקרוב.
# # #
אבל כל זה הוא כסף קטן. אזולאי הוא האיש למבצעים מיוחדים. חקירת המשטרה בעניין החשד להדחת עדות (עובדות הניקיון שהעידו לטובת הגברת נתניהו) תעסוק, כנראה, גם בו.
בליבת החקירה פגישה שהתקיימה ב־2 באוקטובר בשנה שעברה במשרדו של מ"מ מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רונן פרץ. השתתפו בה גם אזולאי, ויחד איתו דרורית שטיינמץ, האישה הקרובה ביותר לשרה נתניהו, מאגף הכספים במשרד. שטיינמץ היא בעצם המנכ"לית בפועל של המשרד. על פיה יישק (או יאושר) דבר. בפגישה היו גם מנכ"ל חברת מוריה שמואל שרביט וסמנכ"ל התפעול יורם נווה.
הפגישה אמורה הייתה לעסוק בחוב של 300 אלף שקל של משרד ראש הממשלה למוריה. מקור החוב הוא שעות העבודה הלא אנושיות שבהן מועסקות עובדות הניקיון במעון בבלפור. השעות הללו חורגות מההסכם בין משרד ראש הממשלה למוריה.
הסיפור התפרסם בתקשורת. זעקתן של המנקות האומללות, שנאלצות להישאר לשעות נוספות אינסופיות, נחשפה בערוץ 12. הבעיה הייתה שאף אחד לא שילם להן על זה. משרד ראש הממשלה לא שילם למוריה, אז מוריה לא הסכימה לשלם לעובדות מכיסה. כי יש גבול לכל תעלול.
על פי גורמים שנחשפו לאותה פגישה, שם התנהלו המגעים שיכולים להתפרש, לכאורה, כהטיית עדות. הפגישה הזו התקיימה שבוע לפני הדיון במשפטה של שירה רבן, שבו העידו אותן שתי עובדות ניקיון לטובת הגברת נתניהו. במהלך הפגישה תבעו אנשי מוריה את החוב שחב להם המשרד.
"אין לנו כוונות לשלם לעובדות מכיסנו, הן עבדו ואתם צריכים לשלם להן", אמרו אנשי מוריה. על פי אנשים שנחשפו לתוכן הפגישה, רונן פרץ הסכים לכסות את החוב בתנאי שהעובדות ישגרו מכתבי התנצלות על מה שאמרו על הגב' נתניהו. כך היה. אחר כך גם הוגשו תצהירים מטעמן שסתרו את טענותיה של שירה רבן והן אף העידו בבית המשפט.
החקירה הנוכחית נפתחה לאחר שאחת העובדות הללו נשברה והתוודתה בפני היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה, שלומית ברנע, על כי הודחה להעיד עדות שקר. שוב, לא הייתה כאן כל יוזמה מטעמו של מישהו שקושר קשר נגד משפחת נתניהו. זהו מצב שבו אין ברירה ואין שיקול דעת: כשעדה מתוודה שהודחה לעדות שקר, צריך לחקור. בשלב הבא הם יטענו שגם חוקרי השב"כ שחשפו את מעלליו של אפי אזולאי מופעלים מרחוק על ידי הדיפ סטייט שקשרה קשר נגד ראש הממשלה המכהנת ובעלה.
# # #
המציאות המתוארת על ידי אין ספור עדים למתרחש במשרד ראש הממשלה בלתי נתפסת. האירועים המתוארים בפניי מזכירים לי את הנעשה בכבישי הדרום אל מול ההשתוללות של הבדואים הצעירים. בשטחי האימונים של צאלים יש יותר ריבונות, חוק וסדר מאשר במשרד ראש הממשלה. אין דין, אין דיין. איש הישר בעיניו יעשה. מאז הימלטותו של יואב הורוביץ, אין מנכ"ל.
שדירת הניהול התמוססה. המשרד מתנהל על ידי מקורבי הגברת: דרורית שטיינמץ, אפי אזולאי, המ"מ רונן פרץ וקצין הביטחון אלון חליוה, שמכשיר, על פי העדויות, את כל הגחמות הנדרשות לקיסריה באמתלות ביטחוניות. עכשיו, כשמתברר שמשפחת נתניהו חייבת למדינה מס על כל ההטבות, שיפוצים והשקעות בווילה (הפרטית!!!) בקיסריה, גם את זה הם מסרבים לשלם. מי שיוציא מהמשפחה הזו שקל אחד, לא יזכה לראות את זריחת השמש למחרת. זה פשוט בלתי אפשרי.
מה תעלה חקירת המשטרה? אין לדעת. חקירות המשטרה הקודמות העלו כתבי אישום חמורים. אז מה? בפרשת המעונות עשה היועמ"ש לגברת הקלות אין ספור, סגר יותר תיקים מאשר פתח, ניסה ללכת על המינימום הנדרש כדי להביא להרשעתה והרכנת ראש כלשהי. עכשיו זה מתפוצץ לו בפרצוף כזירת מטענים. כל זה לפני שהזכרנו את סיפור "וילה שוקן", שנחשף גם הוא ב"מעריב": את העובדה שנמצאה במתחם ההוא, או סמוך לו, דירה מסתורית הנקראת "דירת המפקד".
היא לא נשכרה על ידי משרד ראש הממשלה דרך מינהל הדיור הממשלתי כמקובל. היחידה לאבטחת אישים של השב"כ שכרה אותה, לבקשת שטיינמץ, ומשרד ראש הממשלה מעביר את דמי השכירות לשב"כ. רק לשטיינמץ יש מפתחות לדירה הזו. מדובר בדמי שכירות של 12 או 13 אלף לחודש. מה קורה בדירה הזו? מי מתאכסן בה? איזה שימוש נעשה בה, ומיהו בדיוק אותו "מפקד"? אין לדעת. האנרכיה בכבישי הנגב מעניינת אותנו? בואו נראה מי מסוגל לעשות סדר בירושלים.
מלשכת רה"מ נמסר: "אנו דוחים בתוקף את הטענות. העסקת חברת שירותי הניקיון 'מוריה' לא הופסקה אלא הסתיימה כמתוכנן במועד הקבוע בחוזה ולאחר חמש שנות התקשרות. למשרד ראש הממשלה אין עוד סמכות חוקית להאריך את ההסכם. גם הטענות בנושא הדירה משוללות כל יסוד, והשימוש והניהול בדירות הן באחריות השב"כ ולפי הצרכים וההנחיות הביטחוניים שלהם.
גם טענות אחרות שמתוארות בכתבה כמו עניין הפגישה עם מנכ"ל משרד רה"מ הן שקריות. צר לנו שבמסגרת מסע ההכפשות השקרי נגד ראש הממשלה, רעייתו ומשפחתו בוחרים להשמיץ עובדי מדינה שעושים את מלאכתם נאמנה".
5. מחיר השותפות
גם בני גנץ לא תענוג גדול להיות בשבועות האחרונים. ציבורית, הוא מתרסק לנגד עינינו. יכול להיות שהוא הרוויח את זה ביושר. שאלתי את עצמי השבוע מי הגאון שהציע לו לדרוש מעמד של ראש ממשלה, שיירה של ראש ממשלה, גינוני שררה של ראש ממשלה. ניסיתי לברר את זה. ואז שמעתי את התזה הזו, שאני נוטה לקבל.
הנה היא, מילה במילה: "כל העניין במו"מ על ממשלת האחדות היה לייצר שני ראשי ממשלה מהיום הראשון. לתת לציבור שמתנגד לביבי את ההרגשה שהצד שלנו משתתף בשלטון. שיש שני ראשי ממשלה, לא אחד. שיש עוד יד על ההגה. שזה שוויתרנו והסכמנו לקבל את נתניהו שנה וחצי, לא אומר שאנחנו נניח לנתניהו להמשיך לנהל את המדינה לבד. גנץ יהיה שותף מלא. ראש ממשלה מהרגע הראשון. אבל מתברר שטעינו. הציבור של גנץ הוא הנגטיב המוחלט של הציבור של ביבי.
כל מה שמתפרסם על ביבי לא עולה לו אפילו בקול אחד. השחיתות, כתבי האישום, הבזבזנות, המעללים של הגברת, הקמצנות, המטוס בשווי מיליארד שקל, מאות האלפים על השיפוץ בקיסריה, הדרישה לקבל במתנה מיליונים מבן הדוד למימון ההליך המשפטי, גינוני הקיסרות ההולכים ומתרבים. הציבור של ביבי אומר שהוא רוצה שלטון. כל השאר לא מעניין אותו. הם יודעים שביבי רקוב, אבל לא אכפת להם. מצדם, ביבי יכול לנוע באפיריון מוזהב שנישא בידי 12 עבדים ברחבי ירושלים. אבל הוא בשלטון, אז הם מבסוטים.
"עכשיו נעבור לשמאלנים. הם מושלמים. הם טהורים. הם מקבלים את גנץ ראש ממשלה מהרגע הראשון, אבל אז מתברר שיש לזה עלות כספית. הם מקבלים את גנץ משפיע, אי אפשר למנות אף אחד בלעדיו, אי אפשר להעלות נושאים לסדר היום של הממשלה בלעדיו, והוא נראה ומתנהל כמו ראש ממשלה, אבל מתברר שזה עולה כמה לירות אז הם כועסים ומיד מחסלים אותו.
הם מפרשים את מה שהם רואים כשררה. אבל זו אינה שררה. זה כוח. זו השפעה. הם קיבלו את כל זה. זו תופעת לוואי הכרחית. הביביסטים רואים שררה, מתאחדים סביבה. השמאלנים רואים שררה, בורחים ממנה. הם רוצים לפנות את ביבי מבלפור? זה כתוב בהסכם. זה יקרה בעוד שנה וחצי. בינתיים, כאילו גם גנץ בבלפור. אבל זה לא מוצא חן בעיניהם. זה נגד הערכים שלהם.
הרי סידורי האבטחה שלו נגזרים מההסכם הקואליציוני. השב"כ יודע לקרוא הסכמים. ברגע שנקבע שזה ראש ממשלה חליפי והוא נכנס לתפקידו בעוד שנה וחצי ועד אז הוא שותף מלא של ראש הממשלה המכהן, אז הם מתייחסים אליו כאל ראש ממשלה.
הוא לא קובע את גודל השיירה. וכן, זה עולה כסף. אבל בניגוד לביביסטים שמוכנים שזה יעלה כמה שזה יעלה, השמאלנים רוצים לקבל את הכוח, בלי שהוא יעלה כסף. בחינם. הם רוצים כוח טהור. אבל אין כוח טהור. ולכן לא יהיה להם כוח אף פעם".
אמרתי למי שאמרתי שהוא מתעלם מהסופה המושלמת שמתרחשת עכשיו. קורונה, מיליון מובטלים, אנשים ניצבים מול הריסות חייהם וצריכים לראות את שני האאודי A8 החדשים של גנץ. "אז מה?", הוא נבח עליי, "כשהתברר שהגברת נתניהו קיבלה לפני שנתיים אאודי משוריינת כזאת בדיוק, בעלות של 3 וחצי מיליון שקל, מישהו צייץ? אתם רוצים שגנץ יהיה ראש ממשלה, אבל לא מוכנים לסבול מצב שבו הוא יתנהג ויקבל את היחס של ראש ממשלה?
ויש עוד משהו", הוסיף המוסיף, "התקשורת. במחנה של גנץ אנשים מושפעים מהתקשורת המיינסטרימית. ערוצים 12 ו־13, הטורים שלך, של ורטר ושל עוד כמה. בשבוע הראשון הייתה תמיכה בהסכם הרוטציה. דרוקר, ספי עובדיה, עמית סגל, דנה ויס, דפנה ליאל, אתה.
הבנתם את היתרונות. ראיתם את מחצית הכוס המלאה. את ניסנקורן במשפטים. טרופר בתרבות. אשכנזי בחוץ. גנץ בביטחון. ידיים על ההגה. שני ראשי ממשלה. אבל אז, תוך חצי דקה, התהפכתם על כל זה. ויחד איתכם התהפך הציבור. בצד השני, הביביסטים צוחקים עליכם. הם לא רואים אתכם ומקשיבים רק לשופרות של ביבי. בצד שלכם, אתם משמידים את האלטרנטיבה. אז שיהיה לכם בהצלחה".
6. בעלת הדין
מילה אחרונה על הוועדה למינוי שופטים. ראש הממשלה התייצב לפתיחת משפטו חמוש בשתיים מהחברות העתידיות בוועדה החשובה הזו. הח"כית לעתיד אסנת מארק והשרה מירי רגב. רבים פירשו את הסצינה הלא תיאמן הזו כאיום מרומז על השופטים.
רגב אף נשאלה על כך בריאיון שהעניקה בשבוע שעבר: "מה יקרה אם מועמדותו של אחד משופטי נתניהו או שי ניצן תעלה לקידום בוועדה בעתיד?" ("ידיעות אחרונות"). היא לא הדפה את הטענה, לא הכחישה כל קשר. זה מה שאמרה: "אני לא יודעת. אם יגיעו לוועדה למינוי שופטים, נשמע ונכיר אותו, נשמע מהן עמדותיו, איך הוא תופס את בית המשפט..." וכו'.
אבל יש עוד. רגב, כידוע, רצתה במשרד לביטחון הפנים אבל הפסידה בפוטו־פיניש לאמיר אוחנה. מעניין למה. כפיצוי מיוחד, היא קיבלה חבילת פלטינום מפנקת, התואמת את כישוריה הרבים: שרת תחבורה שנה וחצי, שרת חוץ בעוד שנה וחצי, יו"ר הוועדה לסמלים וטקסים (כדי שהגברת תמשיך לקבל את הקלוז־אפים שלה) וחברה בוועדה למינוי שופטים.
עכשיו, לרגב יש כמה עניינים עם שופטים. אביה חשוד בפרשה חמורה מאוד של אלכוהול מזויף. התיק נשלח לאחרונה להשלמות חקירה. היא עצמה מעורבת בשני משפטים: תביעת דיבה שהגיש נגדה ראש עיריית תל אביב רון חולדאי (חצי מיליון שקל) ותביעת דיבה שהיא עצמה הגישה נגד עיתונאי חדשות 13 ספי עובדיה.
בכל הפרשות הללו צפויים לעסוק שופטים. הם מכירים את רגב, את מזגה, את מעצוריה הווירטואליים. האם הם ידונו בתיקים שלה באופן חופשי? האם הגיוני למנות אישה כזו לוועדה למינוי שופטים?
בואו ננסה לגזור מלשכת עורכי הדין: על פי החוק, נציגיה של הלשכה בוועדה למינוי שופטים צריכים להיות עורכי דין שלא מופיעים בבית המשפט, כדי למנוע ניגוד עניינים מהסוג הזה בדיוק. במקרה של רגב, לא רק שהיא מופיעה בבית המשפט, היא בעלת דין. הוא תובעת ונתבעת. תביעת הדיבה שלה נגד ספי עובדיה נדחתה, והיא נזרקה מכל המדרגות. עכשיו היא מערערת. הרכב של שלושה שופטים במחוזי. אני מעריך (בלי לדעת) שהשופטים האלה יתייצבו מתישהו בקרוב לקידומם בפניה של רגב.
האם זה יעלה על הדעת? האם יכול להיות שבבוקר היא תתייצב בפני השופטים למתן הכרעת הדין בעניינה ובערב הם יתייצבו בפניה לדיון בקידומם? יכול להיות שרגב דרשה את הוועדה למינוי שופטים מנתניהו גם בגלל האינטרסים הללו? אני לא מעלה את זה בדעתי. אין לי ספק, שחבילת המינויים שקיבלה ניתנה לה אך ורק על פי כישוריה. היא מתאימה למערכת המשפטית הרבה יותר מניר ברקת, גלעד ארדן, אבי דיכטר, גדעון סער, יובל שטייניץ, זאב אלקין או מי שתעלו על הדעת.
ואין לכל מה שאמור לעיל שום קשר לציוץ המרגש שאותה רגב העלתה השבוע, אחרי פרסום החשדות להדחת עדות במעון ראש הממשלה: "הבוקר הזה ליבי עם רעיית ראש הממשלה, הגב׳ שרה נתניהו. עוד האשמות, עוד הכפשות, מהסוג שמתחילות בכותרות ענק ומסתיימות בקול ענות חלושה". אגב, בפעם האחרונה ההאשמות הסתיימו בהרשעה.