ביום שלישי השבוע ביטל בג"ץ, כצפוי, את חוק ההסדרה. ובכך קבע כי אלפי בתים, שכונות ויישובים שלמים ביו"ש עומדים בסכנת הריסה על פי דרישת עמותות השמאל.
בפסק הדין אמרה הנשיאה אסתר חיות כי חוק ההסדרה "אינו עומד באמות המידה החוקתיות של המשפט הישראלי". ברצינות? הרי רק לפני שבועיים פסק בג"ץ כי המדינה חייבת להזדרז ולהסדיר את מעמדה של ההתיישבות הערבית הבלתי חוקית בהר חברון ובנגב, להלבין אלפי בתים לא חוקיים שבנו הערבים, וגם להפקיע אדמות פרטיות בבעלות יהודית אם ערבים בנו עליהן. כשערבים משתלטים על אדמות - הסדרת המצב דווקא "עומדת באמות המידה החוקתיות של ישראל". אבל כשהסדרה כזו מיועדת למניעת הרס יישובים יהודיים - היא אינה "חוקתית". העליונים אפילו לא טורחים להמציא תירוץ אחר.
אבל בפסק דינה של הנשיאה חיות גם טמון הכוח לעקור את הגרזן מידי בג"ץ. חיות הזכירה כי מאז מלחמת ששת הימים לא הפעילה הממשלה את סמכותה הקבועה בפקודת סדרי השלטון והמשפט 1948 להחיל את החוק הישראלי על השטח. ולפיכך הוא מוחזק ב"תפיסה לוחמתית".
מצב זה מאפשר לדיקטטורה של השמאל להשתולל. ולפיכך צריך הרוב השפוי במדינה שמאס בשלטון בג"ץ - להחיל ריבונות על שטחי יו"ש, או למצער, על תחומי ההתיישבות היהודית. אז אפשר יהיה לנהוג בעפרה כפי שנוהגים בתל אביב: מפצים, לא הורסים. מפקיעים אדמות בבעלות ערבית פרטית בכרמיאל כדי לבנות יישוב יהודי, ולא הורסים.
יש צורך כמובן גם לעקור את שורש הרע, כלומר - לתקן "פסקת התגברות" שתמנע מבג"ץ לבטל את חוקי הכנסת. אבל גנץ ימנע את טיפול השורש החיוני הזה. ולכן, ולפחות עד הבחירות הבאות - הריבונות, החיונית לישראל מכל הבחינות שבעולם - תסייע גם ביציאה מהמלכודת שהניח השבוע בג"ץ לפתחנו.
אבל על פי מה אני קובע ש"הרוב השפוי" במדינה תומך בריבונות? הרי רק השבוע קראנו באתר 103FM כי "רק כ־15% מהציבור בישראל תומכים באופן מלא בהחלת ריבונות בחלקים מיו"ש ובבקעת הירדן". האתר ציטט סקר שערך מכון "פאנלס פוליטיקס" בניהולו של מנחם לזר. זו הייתה הכותרת, אבל אם ממש חפרנו מתחתיה, יכולנו למצוא כי 27% תומכים ב"סיפוח", אך לא במסגרת אחד הסעיפים שהוצעו בעסקת טראמפ. כלומר תומכים בהחלת ריבונות באורח חד־צדדי. 9% נוספים תמכו בסיפוח בקעת הירדן בלבד, וכאמור בכותרת הסנסציונית - "רק" 15% תמכו בסיפוח כחלק מ"תוכנית המאה". מעט החשבון שאני עוד זוכר מבית הספר אפשר לי לחשב כי 51% בסקר זה תומכים בהחלת ריבונות.
כלומר - אין שום קשר בין הכותרת והסקר. מי שניסח כך את הכותרת רצה שתחשבו שרק מיעוט מבוטל תומך בריבונות. אבל אולי יש סקרים אחרים?
יום קודם לכן התפרסם בערוץ 12 סקר שערך מכון מנו גבע, שקבע כי 46% מתנגדים למתווה טראמפ, 34% תמכו בו, ו־20% עוד לא החליטו. אבל - שוב הניג'וס הזה - כשקוראים מה בדיוק שאלו את הנשאלים, מסתבר שביקשו לברר אם הם תומכים או מתנגדים לריבונות על 30% מהשטח וניהול מו"מ על הקמת מדינה פלסטינית (מתווה טראמפ) ולא שאלו אותם אם הם תומכים או מתנגדים להחלת ריבונות. הסקר מצא כי 40% ממצביעי הימין לא מתנגדים לריבונות אלא מתנגדים לתוכנית טראמפ ולמדינה הפלסטינית שהיא נושאת בכנפיה. ולכן המשמעות האמיתית של הסקר הזה היא שכ־60% מהציבור בישראל תומכים בהחלת ריבונות.
אבל אולי יש סקר אחר, שבו הפער בין הכותרת המגמתית והמספרים שבתוכו אינם כה בוטים? אולי סקר שהוזמן על ידי גוף ימין יהיה אמין יותר?
בינואר 2017 התפרסם סקר שערך "מאגר מוחות" של פרופ' יצחק כ"ץ עבור "תנועת הריבונות מיסודן של נשים בירוק". והכותרת: "75% מהציבור הישראלי מצדדים בריבונות, מדורגת או מיידית, ורק 7% תומכים במדינה פלסטינית בשטחי יו"ש". נפלא. הרי זה מה שרציתי לראות.
אבל... שוב הקטנוניות הזו המחייבת לקרוא גם את הנתונים. לא רק את הכותרת. ובכן די מהר מסתבר שלמרות הכותרת המייחסת את הממצאים ל"ציבור הישראלי", המחקר נערך בקרב הציבור היהודי. זה בסדר גמור, רק צריך לדעת שלא ספרו את הערבים בסקר הזה. הם ברובם מתנגדים לריבונות, ואם יגיעו הדברים למשאל עם - יש להם זכות הצבעה. אותו גוף ערך בחודש מרץ 2019 סקר דומה באמצעות מכון "גיאוקרטוגרפיה", ושוב מצאו כי 73% מתנגדים לחלוקת הארץ ולרעיון המדינה הפלסטינית, וכ־62% תומכים בריבונות.
אבל שני הסקרים הללו שנערכו עבור "תנועת הריבונות" בוצעו עוד לפני פרסום תוכנית טראמפ. אם נידרש לחומר טרי יותר, נמצא כי מכון "מאגר מוחות" ערך לפני כשלושה שבועות סקר עבור "מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון", ומצא כי "רוב הציבור תומך בהחלת החוק הישראלי בבקעה וביו"ש". כך הכותרת. אבל שוב, האותיות הקטנות הארורות האלה מגלות כי "הרוב" הזה הוא מתוך אלה שכבר גיבשו דעה. ומתוך הדעתניים - 60% תמכו בריבונות. אבל כיוון של־31% לא הייתה דעה כלל, נכון לומר כי בכלל הציבור (כולל חסרי הדעה) רק כ־42% תמכו בריבונות בבקעה ובהתיישבות היהודית ביו"ש. יפה מאוד, אבל עדיין לא רוב מוחלט.
אבל ראו זה פלא. כשעמותה של שמאלנים עורכת סקר - התוצאות ממש הפוכות. לפני חודש ביצע קמיל פוקס סקר בהזמנת "מפקדים למען ביטחון ישראל". רק 26% תמכו בסיפוח לעומת 40% שתמכו בפתרון "שתי מדינות לשני עמים", ו־22% שתמכו בהיפרדות חד־צדדית. כלומר לא 7%־9% תומכים במדינה פלסטינית - אלא 62%!
וגם סקר וואלה מ־24 בינואר הרעיש בכותרת "רק כשליש תומך בסיפוח חד־צדדי של בקעת הירדן". יופי. אבל האם זו השאלה? או האם בניסוח זה מצאו המזמינים דרך "להוכיח" שאין רוב להחלת ריבונות?
אז מי משקר כאן? הסוקרים? מזמיני הסקרים? אלו שמנסחים באופן מגמתי ומעוות את השאלות כדי לקבל את התשובות הרצויות?
התשובה מורכבת. לפעמים אלו ולפעמים אלו. לפעמים הסוקרים מנגנים את המנגינה שהמזמין מבקש לשמוע. לפעמים המזמינים מנסחים שאלות עקומות ומוטות. וברוב המקרים אין שום קשר בין המספרים והממצאים של הסקרים לכותרת שהעיתון, או האתר, או מזמין הסקר נותן, זאת במטרה לשכנע שרוב הציבור תומך בדעתם.
סקרים צריכים לקרוא בזהירות מופלגת. בדקדקנות. לבדוק בדיוק מה היה ניסוח השאלות שהוצגו לציבור, ולאיזה ציבור. והאם במשאל טלפוני אקראי או בסקר אינטרנטי שבו בעיקר המתעניינים בנושא ישיבו ואחרים לא. ואחר כך צריך לבדוק את המספרים. הֱיו ספקנים. מאוד. כדי שלא יעבדו עליכם. כדי שלא תרמו את עצמכם.
עוד סקר אחד - ודי: דווקא מכון "שמאלני" מובהק, "המכון הישראלי לדמוקרטיה" פרסם לפני כשבוע סקר ובו מצא כי 28% מהציבור תומכים בהחלת ריבונות באורח חד־צדדי, ואחוז דומה מתנה את התמיכה באור ירוק מארה"ב, כלומר - כ־55% מהציבור תומכים בריבונות. ורק 26% מתנגדים לה. אז אולי כאשר מכון מחקר מציג תוצאות הפוכות לתפיסת העולם הפוליטית שלו - רק אז אפשר להאמין לתוצאות. ולפיכך אפשר לסכם: הרוב השפוי והציוני בישראל - תומך בהחלת ריבונות.
ולכן: ריבונות עכשיו. מכל הסיבות שבעולם, כולל זו שסיפק לנו השבוע בג"ץ.