הסכם אוסלו הראשון נחתם ב־20 באוגוסט 1993. ההסכם השני נחתם ב־5 באוקטובר 1995. ב־4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה, יצחק רבין. מאז חתימת ההסכם התנהל מסע שיסוי, הסתה ואיומים נגד רבין וגם נגד אישים בולטים אחרים שהיו מזוהים עם הצגת ההסכם. בראש המסע עמד אדם אחד: בנימין נתניהו, שכיהן אז כראש הליכוד.
ברור לחלוטין שנתניהו אינו אחראי לרצח רבין, ולא שותף למזימה להורגו. אך אין מי שתרם תרומה ישירה יותר ליצירת אווירת השנאה, ההסתה והתרת הדם יותר ממנו. הוא, שעמד אז בראש סיעת האופוזיציה הגדולה ביותר, שמנתה 32 ח"כים, נתן לגיטימציה שעודדה חמומי מוח, קנאים וקיצוניים לקרוא במישרין להריגתו של ראש הממשלה.
נתניהו השתתף בתהלוכות, בהפגנות ובאסיפות המוניות שקראו לביטול הסכם אוסלו, אך מעבר לאידיאולוגיה הלגיטימית היו גדושות גם בהסתה. כולנו זוכרים את ההפגנה בצומת רעננה במרץ 1994, שבה צעד נתניהו לפני ארון מתים שעליו הכיתוב "רבין ממית את הציונות", או את ההפגנה ליד מלון "לרום" בירושלים. נתניהו, שנאם שם דברים, אמר בין היתר: "רוצח שפל זה נישא עכשיו על כפיה של ממשלת ישראל הנוכחית, שמאפשרת לו בעיוורונה לממש את השלב הראשון בתוכניתו: השמדת מדינת ישראל" (נתניהו דיבר על אותו ערפאת שעמו נועד בבית הלבן לאחר כמה שנים, לחץ את ידו בחמימות ואמר עליו: "מצאתי חבר"). לצד זה, היסה נתניהו את המפגינים שקראו לרבין "בוגד", ואמר להם להימנע מקריאות כאלה.
בהפגנה שהתקיימה ביום אישורו של הסכם אוסלו השני, באוקטובר 95', חודש לפני הרצח, קראו המפגינים "רבין הכלב של ערפאת" ו"מוות לרבין", וחילקו כרזות עם תמונותיו במדי קצין אס־אס. נתניהו לא היה היחיד. משה פייגלין, אחד משותפיו הפוליטיים ומי שהובטח לו לאחרונה להיות שר בממשלתו, אמר אז: "גם היטלר עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות. רבין הוא היודנראט שמעלה אותנו על הרכבות"; ואילו איתמר בן גביר, שעמד בראש עוצמה יהודית בבחירות האחרונות וניהל מגעים ארוכים לשיתוף פעולה עם נתניהו, קטף אז מקדמת מכוניתו של רבין את סמל הקאדילק, ולמחרת, בהפגנה מול בית ראש הממשלה, אמר: "כמו שאנחנו הגענו לסמל הזה, כך אנחנו יכולים להגיע לרבין".
לא הייתי חוזר אל מה שזכור בוודאי היטב לרבים, אלמלא שב נתניהו בימים אלה לאותה טכניקה של הסתה ופלגנות, ערעור על הלגיטימיות של כל מי שחולק עליו, ותיוג מתנגדיו כמי שרוצים בחורבנה של ישראל. עד לפני חודשים ספורים הוא אמר זאת אפילו על שותפיו הנוכחיים לממשלה, ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ ושר החוץ גבי אשכנזי, לפני שזכו ללגיטימציה זמנית. כמקובל אצל נתניהו, היא תפוג ביום שהממשלה תתפרק, ואז ישובו השניים להיות מהגרועים שבשונאי ישראל. אצל נתניהו אין יריבים או מתנגדים, רק אויבים ובוגדים.
ההסתה ההולכת ומתפשטת מכוונת בימים אלה בעיקר נגד אלה שהפכו לאויביו העיקריים של נתניהו: אנשי הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ולאחרונה גם השופטים, בעיקר שופטי העליון. בעוד זמן לא רב יגיע גם תורם של שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, שם עתיד נתניהו להישפט.
בסוף זה ייגמר רע. כאשר ראש הממשלה עומד בתוך בניין בית המשפט ומאשים כי המפכ"ל לשעבר - מגיבורי השב"כ של ישראל - והיועץ המשפטי לממשלה תפרו לו תיקים, קשה שלא לראות את הכיוון שאליו הולכים הדברים, ואת ההשפעה שיש להם על יצירת אווירה גוברת של אלימות, שעלולה להסתיים ברצח.
כאשר שופטי בית המשפט העליון מקבלים מכתבים עם איומים מפורשים על חייהם - זה לא נולד מהזיה או מתאווה מקרית. מי שיוצר את האווירה שמובילה לכך הוא ראש הממשלה, ומי שמסייע לו, ואולי דוחף אותו לכך, הוא בנו. לצדם ניצבת שורה של אנשי ציבור, שרים וחברי כנסת, שלא מהססים להשתמש בביטויים מופקרים המכוונים ישירות לאנשים שמילאו בעבר או שימלאו בזמן הקרוב תפקיד חשוב בהליך המשפטי נגד נתניהו.
אין מנוס מלומר: לנתניהו אין גבולות, כפי שלמדינת ישראל אין גבולות מוגדרים. הוא גם לא מעוניין שיהיו לה כאלה. בתוך המהומה הפלגנית הזו הוא התחייב להחליט עד 1 ביולי בסוגיית סיפוח חלק משטחי הגדה המערבית ובמיוחד בקעת הירדן והחלת הריבונות הישראלית על היישובים היהודיים וההתנחלויות. הוא מוכן לספח שטחים שאינם חלק ממדינת ישראל, יהיה המחיר - הביטחוני, המדיני, הכלכלי, החברתי והבינלאומי - אשר יהיה. כולל שפיכות דמים של חיילים ואזרחים, שלנו ושל שכנינו.
אין ספק שסיפוח חד־צדדי הוא התגרות שעלולה להוביל את המזרח התיכון למערבולת של אלימות ולחידוש הטרור הפלסטיני בגדה, ואולי גם בירושלים וברחבי בארץ. הוא יוביל לפתיחתה של מערכה מדינית נגד ישראל מצד מדינות ערביות מתונות, שחלקן רוצות לקיים יחסים גלויים וידידותיים עם ישראל שוחרת שלום. אך כפי שדובריהם אומרים באופן המפורש והישיר ביותר, הם יתרחקו מישראל אם זו תנקוט מהלכים שעלולים להבעיר את האזור. גם אירופה תפעל נגד ישראל, ורובה של דעת הקהל בארה"ב תצטרף למצעדי הגינוי. ישראל תצטייר בעולם כמדינה כובשת, הרומסת זכויות של בני עם אחר ומדכאת אותם.
הייתכן כי נתניהו איננו מבין לקראת מה הוא עלול להוליך את ישראל? אני משוכנע שהוא מבין היטב. לכן, לדעתי, מה שייצא בסופו של דבר מההמולה שהוא מייצר יהיה הכרזה בומבסטית וצלצולי פעמונים, שיגרמו לנו נזק חמור ואולי גם ידליקו את אש הטרור, אך ספק אם יעברו לשלב ביצוע שישנה את המציאות בשטח. אם כך, מדוע נתניהו נגרר לזה? מה יכול להצדיק עכשיו את האנדרלמוסיה שהוא גורר אותנו אליה?
העניין הוא שסדר היום של נתניהו איננו סדר היום שלנו. הוא מנהל את קמפיין הסיפוח כדי להסיט את תשומת לבנו מהבעיה האמיתית שמעיקה עליו ומעסיקה אותו: גורלו האישי, עתידו ועתיד משפחתו. וכאן הכל כשר, כל מהלך מוצדק, כל מחיר - ראוי.
התהליך הזה מחזיר אותנו לימים שבהם ההסתה, העלבונות והאיומים הסתיימו ברצח. נתניהו לעולם לא יודה בכך שהייתה לו יד ביצירת אווירה שגרמה למישהו לחשוב שמותר לפגוע בפרקליט, ביועץ משפטי או בשופט. אך כשזה יקרה, וזה קרוב יותר ממה שעשוי להידמות, הוא לא יוכל לטעון כי לא ידע ולא הוזהר מראש. הוא היה חייב ללמוד מהניסיון. הוא כבר יודע שהסתה עלולה להסתיים ביריית אקדח, אך ממשיך להתנהל כאילו כל זה מעולם לא קרה. המגורים בבלפור חשובים יותר.
[email protected]