שני אירועים שונים, שלכאורה אי אפשר למצוא את הקשר ביניהם, התרחשו בתחילת השבוע. בצהרי יום ראשון התכנסו במשרד ראש הממשלה בנימין נתניהו, יריב לוין, בני גנץ וגבי אשכנזי, עם שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן, כדי לדון במתווה היישום של תוכנית טראמפ.
ארבע שעות מאוחר יותר, כשהדיון הסתיים בלא כלום, עבר ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון לאייטם הבא בלו"ז שלו: נסיעה למשרד המשפטים לביקור שהוגדר כ"מפגן תמיכה במערכת המשפט נוכח האיומים על השופטת ענת ברון".
הדוברות של גנץ שלחה לאתרי החדשות תמונה שבה נראה גנץ צועד במסדרון הצר במשרד המשפטים יחד עם שר המשפטים אבי ניסנקורן והיועמ"ש אביחי מנדלבליט. התמונה זעזעה את אנשי הליכוד.
"ממתי שר הביטחון מסייר במשרד המשפטים?", זעמו. "איזה שר עושה סיור מתוקשר במשרד אחר? אם זה לא אקט פוליטי שבא לשדר לנו משהו, אז מה זה?".
ובכן, זה היה אקט פוליטי שבא לשדר דבר מה לכיוון ראש הממשלה ולציבור. והמסר הוא: לא הלכנו לאיבוד בממשלה הענקית והמוזרה הזאת, לא נכנענו לרוב ה"רק ביבי" שיש בה, ו"אנחנו מוכנים", כמו שכתב גדעון סער בזמנו.
אבל האם אנשי כחול לבן באמת מוכנים לפרק את החבילה וללכת לבחירות? אם תערכו משאל בקרב חברי הכנסת, תגלו שאין כיום כמעט אף פוליטיקאי שקונה את זה. הסקרים מצביעים על אובדן כוח של מפלגה שהייתה במשך שנת בחירות אלטרנטיבה לממשלת נתניהו.
לו הבחירות היו מתקיימות כיום, חברי רשימת הליכוד מהעשירייה הרביעית היו הופכים לח"כים, בעוד שמי שהוצב באמצע העשירייה השנייה בכחול לבן היה מחזיר את מפתחות הלשכה הפרלמנטרית שלו.
מי שהבחירות עבורו הן התאבדות בשידור חי, קשה לו לאיים בבחירות. בטח כשמדובר באיום על אדם שהצליח לפרק לחתיכות את כל אויביו מבית ומחוץ, שהגדיל את כוחו ושמתכוון להישאר ברחוב בלפור - בזמן שהמאיים רק איבד מכוחו.
גנץ הוא האחרון שמעוניין בפיצוץ, בעוד נתניהו ממשיך להחזיק על שולחנו את שתי האופציות: המשך כהונתה של ממשלת אחדות או הליכה לבחירות מוקדמות.
בינתיים הממשלה והכנסת מתפקדות כמו עגלה שכל אחד מגלגליה פונה לכיוון אחר. "הממשלה היא שמן ומים, אי אפשר לערבב ולהגיע למרקם אחיד", אמר אחד משרי הממשלה - כמה שעות אחרי שעוד ישיבה הסתיימה בלא כלום.
"יש אופוזיציה בתוך הקואליציה", הוא מתאר. "ברור שכל ממשלה מורכבת ממפלגות שונות, ואין לצפות להרמוניה מושלמת, אבל תמיד יש שיח, הידברות ומנגנון של קבלת החלטות. כאן לא מנסים לשים את המחלוקות בצד. כאן מטפחים אותן. יש כניסה חזיתית של הליכוד בכחול לבן, ולהפך. לאף צד אין ביטחון מינימלי. השאלה המרכזית שמעסיקה את כולם היא: מתי הולכים לבחירות?", ואומנם שאלת הבחירות מתנוססת באוויר, אבל לאף צד אין כרגע תשובה ברורה לסוגיה הגורלית הזאת.
עקשן מליגת־העל
באותו יום ראשון הגיע שגריר ארה"ב לפגישה במשרד ראש הממשלה עם מסר מוושינגטון. ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, ביקש להבהיר לבכירים הישראלים כי "הממשל האמריקאי יתמוך רק במתווה היישום של תוכנית טראמפ שיהיה מקובל על כל חברי ממשלת האחדות בישראל". במילים פשוטות: קודם תסתדרו ביניכם, ורק אז ניתן אור ירוק.
הדיון נמשך ארבע שעות, הרבה קפה ומים זרמו לחדר, אבל הסכמה לא הושגה. לא גנץ התברר כאגוז קשה לפיצוח, אלא חברו ושותפו אשכנזי. בעוד גנץ חזר על המסר שהעביר מוקדם יותר גם לראשי המתנחלים ("יש לנו עמדה ועקרונות, אבל חשוב שנגיע להסכמות"), שר החוץ נראה נחוש. "אין מצב שאנחנו מצהירים על הסיפוח ולא אומרים מילה על פתרון של שתי מדינות ועל שאר סעיפי התוכנית", התעקש.
לדברי הגורמים המעורים בפרטים, בשלב מסוים לקח על עצמו השגריר פרידמן את תפקיד המגשר, וניסה לשכנע את נתניהו ואשכנזי למצוא פתרון ולהגיע לעמק השווה.
כמו שאמר אחד מאלופי צה"ל במילואים, כזה שעשה מאות שעות של אשכנזי, "גבי טראבל־מייקר מטבעו, הוא עקשן מליגת־העל. ואם יש לו עוד סיבה טובה להתעקש, אז תנחומיי למי שמנסה לרכך אותו".
אחרי ארבע שעות של ניסיונות גישור כושלים, סיכמו להמשיך לדבר למחרת ונפרדו לשלום. כולם במצב רוח לא משהו. הגיע המחר ופגישת המשך לא התקיימה. המערכת התכנסה לקרב סביב החוק הנורווגי. הליכוד הציבה לכחול לבן תנאי: רוצים את החוק הנורווגי? תסכימו לשינויי חוק ראש הממשלה, כדי שנתניהו יקבל ביטחונות במקרה של פסילת כהונתו כראש הממשלה החליפי על ידי בג"ץ. החלו דיונים, איומים, משברים, והשגריר נאלץ לוותר על המשך מאמציו לתווך בין נתניהו לגנץ־אשכנזי.
הפגישה השנייה בנושא מתווה הריבונות התקיימה ברביעי בערב. הפעם נקרא לדגל כמגשר יו"ר ש"ס אריה דרעי. דרעי, שזוכה להערכה רבה אצל נתניהו וכבר הצליח בגישורים פוליטיים במהלך הבחירות, הצטרף כדי לנסות להתיר את הפלונטר. לא ברור אם הצליח, אך כבר למחרת אמר שר התקשורת יועז הנדל לראשונה בפומבי את מה שכולם בליכוד אמרו בימים האחרונים אוף דה רקורד: "אתמוך בהחלת הריבונות גם אם גנץ יתנגד".
במקביל התחילו בליכוד לפזר איומים לכיוונו של גנץ: "אין ריבונות - יש בחירות". להבדיל מגנץ, נתניהו אינו חושש מהאופציה הזו, אף שאין לו עניין לגרור את המדינה לבחירות לפני שיסיים את סוגיית הריבונות ולאחריה את פתרון השלכות הקורונה.
אבל דברי הנדל ביטאו את הלך הרוח, שלפיו בליכוד נחושים ומסוגלים להעביר את החלת הריבונות בצורה זו או אחרת, גם בממשלה וגם בכנסת. אולי ברוב מינימלי, אפילו על חודו של קול. כך או אחרת, יש רוב להחלת הריבונות, ונתניהו לא מתכוון לוותר.
השאלה המורכבת יותר היא אם העברת תוכנית טראמפ על חודו של קול תהיה מקובלת על טראמפ. יותר נכון, על קושנר. וזה לא בטוח. המשחק שאותו משחק חתנו של הנשיא הינו גדול ומורכב יותר מקידום תהליך השלום במזרח התיכון.
במהלך כהונתו של טראמפ דובר רבות על האינטרסים העסקיים של קושנר במדינות המפרץ. ומבחינת מדינות המפרץ, לכל דבר יש גבול, גם למגמת ההתקרבות לעבר ישראל. ואצלם הגבול הזה עובר בקידומה של תוכנית טראמפ במלואה, כולל אמירה ברורה על פתרון שתי מדינות.
ההתעקשות של שר החוץ הישראלי משחקת לטובתו של קושנר: כל עוד אשכנזי מתעקש, והאמריקאים לוחצים על נתניהו ועל גנץ להגיע להסכמה ביניהם, פוחת הסיכוי שראש הממשלה יממש את חלומו ויעביר את החלת הריבונות ללא אזכור של פתרון שתי מדינות.
ועדיין, נתניהו נחוש להחיל ריבונות בשטחי יו"ש ובכך להיכנס לספרי ההיסטוריה. בעיניו אפשר לדבר על הפרטים הקטנים יחסית - לבקש מהאמריקאים להוסיף לישראל עוד 5% מהשטח, לדלל את הרצף הטריטוריאלי העתידי של המדינה הפלסטינית או להותיר את הערבים רק עם רצף תחבורתי - אבל הריבונות חייבת לקרות.
כל מי שמדבר עם נתניהו יודע שזו המשימה החשובה שעומדת בפניו. רק לאחר מכן הוא יתפנה לחשוב על המשך דרכה של ממשלת האחדות ולהחליט אם נלך לבחירות או שנמשיך עם ממשלת השמן־מים.