בצל התוכנית הכלכלית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ, המתגבשת מול בכירי האוצר, באה לעולם ההודעה של בנק ישראל על כוונתו לרכוש לראשונה מניות של חברות פרטיות בבורסה. זוהי הודעה דרמטית, שאמורה להפיח רוח גבית חזקה במאמצים להתנעת המשק.
הודעה דומה בארה"ב לפני כשלושה חודשים פתחה את כל מהדורות החדשות והעבירה את הבורסה האמריקאית מצניחה לנסיקה הנמשכת עד עצם היום הזה וממתנת מאוד את נזקיה הכלכליים של המגיפה. אצלנו, לא רק שההודעה לא חרגה מהעיתונות הכלכלית, אלא שזו ברובה למרבה ההפתעה, לא רק שלא קיבלה את ההודעה של הנגיד בתופים ובמחולות, אלא להפך. היא קידמה אותה בחרפות ובגידופים.
מזמן לא התאחדה העיתונות הכלכלית בביקורת נוקבת וקטלנית כל כך על צעד כלכלי נכון כל כך, מרחיק ראות וחשוב, כמו התוכנית שהציג השבוע נגיד בנק ישראל. למחרת ההצעה לרכישת אג"ח קונצרניות בהיקף של 15 מיליארד שקל כדי לחזק את שוק ההון בישראל, נסחפו העיתונים הכלכליים לשימוש בכותרות ההולמות את מדורי הספורט.
"דה מרקר" הכתיר את הצעד שנקט בנק ישראל בשתי כותרות: "מעוות את השוק" ו"מהלך מיותר ומזיק, שמזרים כסף לעשירים". "כלכליסט" ניסה להסביר את הכותרת "טעות שתעלה ביוקר", בכותרת משנה שטענה: "רכישת אג"ח קונצרניות היא מתנה לחברות הגדולות, שבינתיים לא זקוקות לה. היא תייצר תלות פסיכולוגית בבנק ישראל, תוך ניפוח בועה נוספת שיהיה קשה מאוד להשתחרר ממנה. כל זה בלי סיבה מספקת".
אודה ואתוודה, עד היום חשבתי שהציבור הרחב מתקשה לעכל נושאים כלכליים ולהבין מי באמת רוצה בטובתו ודואג לו. מה שהופך את השיח הכלכלי לכר פורה לשרלטנים ולדמגוגים. אבל להבדיל מהציבור הרחב, המתקשה לעקוב אחר המלל בנושאים אלו - מכתבים ומכותבי טורים בעיתונים הייעודיים ציפיתי ליותר הבנה.
נכון, בעיני כל מי שכמוני רואה בכלכלת שוק חופשית מהתערבות המדינה ערך מקודש - המהלך של בנק ישראל רחוק מלהלהיב. אבל לא חשבתי שיימצאו עיתונאים כלכליים שאינם מבינים את עומק המשבר שבו אנו נתונים. האם הם לא רואים לאן צועד המשק? האם הם לא מבינים מה הדוחות הכספיים הקרובים יעוללו לחברות ברבעונים הבאים? האם באמת הם חושבים שמפעל לייצור מטריות צריך להכין מלאי רק כשגשם מתחיל לרדת? האם לדעתם צריך לחכות עד שיברחו הסוסים ורק אז לסגור את דלתות האורווה?
איש כמובן אינו יודע מה תהיה מידת ההצלחה של המהלך של בנק ישראל. גם בניתוח רפואי קיימים סיכונים, ולפעמים הוא נכשל. אבל אם המהלך יצליח אצלנו כפי שהצליח עד כה בארה"ב, המשמעות תהיה מרובת תועלות. הגדלת הביקוש המצרפי שאמורה להיווצר כפועל יוצא מתחושת התעשרות של מיליוני משקי בית ששווי השקעותיהם וחסכונותיהם יגדל, תייצר ערך לאוצר המדינה, לציבור ולעסקים. זאת בלי שתגרע אגורה אחת מצד ההוצאות בתקציב המדינה.
מצד החברות צפוי שהרכישה המאסיבית של איגרות החוב שלהן תעלה את מחירן. ואכן, עצם הצהרת הכוונות כבר הורידה את מדד הפחד וגרמה לעלייה דרמטית, בלי שאיגרת חוב קונצרנית אחת נחתה במרתפי בנק ישראל. הירידה בתשואות כפועל יוצא מעליית מחירן של איגרות החוב תאפשר לחברות להנפיק איגרות חוב חדשות, כדי למחזר את החובות הישנים וגם לגייס הון חדש ועמו להיכנס להשקעות שייצרו מקומות עבודה למכביר.
ירידת התשואות והתחזקות החברות ישפיעו לטובה גם על שוק המניות, וכפועל יוצא - על תחושת העושר של הציבור - בין שהוא מחזיק בניירות הערך במישרין, ובין שיש לו קופות גמל וקרנות השתלמות שיחזרו לאיתנן. המדינה תיהנה מהכנסות מסים מהחברות, ממסי העובדים, ממיסוי העליות במחירי איגרות החוב והמניות וגם מהמע"מ ומס ההכנסה, שינבעו מהגדלת הצריכה של משקי הבית, שירגישו ביטחון כלכלי בגין עליית הערך של נכסיהם וחסכונותיהם.
אבל כאן חשוב להבהיר: האפקט החיובי הרב של יוזמת הבנק המרכזי יירד לטמיון, אם לא ילווה בתוכנית אמיצה לא פחות מצד האוצר והממשלה.
סיבוב פרסה תודעתי
אם במרץ אפשר היה להחליט להילחם בקורונה ושהכלכלה תחכה, כיום כבר ברור לכל שצריך להתמודד עם האבטלה חרף הנגיף, ולהתמודד עם הנגיף חרף האבטלה. מצוקת המשאבים אל מול הצרכים היא אמיתית. לא מדובר בגחמה קמצנית של אגף התקציבים באוצר. צריך לזכור שאחרי מחר מגיע מחרתיים, ואחרי הגל השני אין ביטחון שלא יבוא גל שלישי.
לכן אין יותר מקום לסבסודים הזויים של דיבידנדים. לכל שקל שיחולק צריך להתייחס כאל מים במימייה במסע מדברי ממושך, ולהקפיד שיגיע רק למי שבאמת צמא ויניב ערך מרבי. אין מנוס מסיבוב פרסה תודעתי. אם ישראל לא רוצה לסכן את מעמדה האיתן בשוק הבינלאומי, לרדת בדירוג האשראי ולשלם ריביות גבוהות - נהיה חייבים עד מהרה לעבור להידוק פיסקלי, לייעל את משרדי הממשלה וקרוב לוודאי לגייס כספים מאותם מיליונים שלא רק שלא נפגעו כלכלית, אלא להפך.
עובדי המגזר הציבורי ורבים מאוד במגזר הפרטי המשיכו לקבל את אותה משכורת, אך הוצאותיהם ירדו באופן משמעותי בגלל הסגר, בגלל ביטול הנסיעות לחו"ל וצמצום ההוצאות על תרבות, בידור, ובחלק מהתקופה - גם על מסעדות ובתי קפה.
הגיע הזמן לעבוד לפי תוכנית ולא לפי אלתורים בלחץ של הפגנה, ראיון טלוויזיה מתלהם, כותרת קשה או סקר. צריך לפזר את הערפל סביב מדיניות 2021, ולצאת מהנחות פסימיות בנוגע לשרידות המגיפה, לנקוט משמעת משאבים חריפה. לסייע רק לנזקקים באמת ולהתנות כל סיוע בהשתלמויות, הכשרות והסבות מקצועיות, כפי שיחליטו גורמים מקצועיים שיוסמכו לכך ויפוקחו על ידי המדינה.
במקביל, נידרש כולנו לסולידריות עם אלה שעולמם הכלכלי חרב. כל אחד ואחד מהעובדים שלא נפגעו מהמשבר, מבעלי העסקים בענפים ששגשגו במשבר, מבעלי ההון, ממקבלי הפנסיות התקציביות, ובראש ובראשונה מראשי השלטון - יידרש להפריש אחוז לא מבוטל מהמשכורת או הפנסיה כמס סולידריות זמני עד לסיום המשבר.