צפיתי בזעזוע בטלוויזיה כשאם צעירה תיארה בדמעות את מה שראתה במצלמות במעגל הסגור של גן הילדים שבו השאירה את בנה הפעוט. יש לי נכדים בגילי גן, והרגשתי כאב מעורב בזעם ורצון להשיב לאותן סייעות מתעללות לכאורה כגמולן.
זה נשמע כמו טרור בגן הילדים. על פי העדויות, המעשים שנראו בסרטונים בלתי נתפסים: מי שבוכה - חוטף מכות בראש עם חבילת מגבונים. כאשר סייעת תופסת חבילת מגבונים, כל הפעוטות נמלטים לצדדים בפחד ומגינים על הראש עם הידיים; סייעת יושבת שעות עם הטלפון הנייד ביד, וכאשר פעוט ניגש אליה הוא נדחף בפראות; ילדים מושלכים ונחבטים בקירות הגן, מוטחים על המזרן, ילדים מוכים בכפכף. עורך הדין שצפה בסרטים הוסיף ואמר שמה שתואר כאן זה עוד לא הכל.
כאשר ילד הופך לאלים בבית, לא תמיד אנחנו מבינים מדוע. כאשר ילד לא רוצה להיכנס לגן בבוקר ובוכה, אנחנו מייחסים זאת לחרדת נטישה. בואו נקווה שאכן, לרוב זו חרדת נטישה, אבל תמיד כדאי לחשוד שמא משהו לא טוב קורה לו בגן, באותו מקום שאמור להיות מכיל, אוהב ומגן.
הורים צעירים לעתים מונעים מעצמם צרכים מינימליים על מנת לאפשר לילדיהם לקבל את הטוב ביותר. בוחרים עבורם את הגן או הפעוטון הטובים ביותר, כדי שיוכלו ללכת לעבודה בלב שקט ובטוח, בידיעה שהילד נמצא בידיים טובות. כמה נורא להיווכח ששם מתעללים בו, וההתעללות בגנים הופכת ממש למכה.
הוחלט להתקין מצלמות בגנים, אבל מסתבר שרק מצלמות אינן מונעות אלימות. יש לרשת את הגנים במצלמות מכל הכיוונים, לחברן לרשת ולאפשר להורים לצפות בכל רגע נתון במתרחש בגן. שהגננות לא יבלבלו את המוח עם הפרטיות שלהן. אם הן לא מוכנות לוותר עליה בזמן העבודה, שיעבדו במקצוע אחר. מטפלת שתדע שבכל שנייה יכולים לראות אותה, תשנה את התנהגותה התוקפנית.
החוק מאפשר לגזור על כל מי שמתעלל בקטינים חסרי ישע עד תשע שנות מאסר. אבל בפועל העונשים שניתנים קלים יותר. ברגע שבית המשפט ייתן עונשים מרתיעים וברגע שניתן יהיה לזהות מיידית ולבייש את המתעללות, אולי נוכל למגר את ההתנהגות הנפשעת, הפוגעת גופנית ובעיקר נפשית בילדינו הקטנים.
בשירו "על השחיטה" כתב ביאליק "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן". חבל שהשטן, במקרים רבים שעליהם אנחנו שומעים, אלו הגננות והסייעות שתפקידן לאהוב ולהגן.