ביום רביעי שר האוצר ישראל כ"ץ זרק את הפצצה: הוא יעלה לדיון בממשלה את התקציב החד־שנתי כבר ביום ראשון הקרוב. יהיה מה שיהיה, שבני גנץ וחבריו יתמודדו. בלשכתו של גנץ הגיבו בביטול: אם הוא רוצה לירות - שיירה. חאלס עם האיומים. כך שפלונטר התקציב, יחד עם האלימות ההולכת והגוברת ברחוב ובהפגנות, מייצרים את אווירת המשבר ואת התחושה המוכרת שככה אי אפשר להמשיך יותר. תחושה של ערב בחירות.
המעורבים במהלכים הפנימיים בפוליטיקה המקומית בטוחים כי אם יש משהו שמניע את ראש הממשלה בנימין נתניהו לטלטל את הסירה המשותפת שעליה הוא יושב עם גנץ - ואולי אפילו להוביל אותה אל הסלעים כדי לרסקה - זה בוודאי לא התקציב. בוודאי ובוודאי כשלפי ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, אי אפשר להעלות את נושא התקציב לדיון בממשלה ללא הסכמת שני הצדדים. וגם אם בכוונת נתניהו להתעלם מההסכם הקואליציוני או להפר אותו ולהחריף עוד יותר את הקרע עם גנץ, התקציב הוא רק התירוץ.
מה שגורם לנתניהו להוציא מהמגירה את אופציית הבחירות ולשקול אותה שוב ושוב אינו מצבו בזירה הפוליטית, אלא בזירה המשפטית.
עו"ד מיכה פטמן שייצג את נתניהו בחודשים האחרונים והופיע בדיון הראשון עם פתיחת המשפט בחודש מאי, התפטר מתפקידו. בדיון השני הופיע עורך הדין יוסי שגב כסנגורו של נתניהו. גם הוא לא התכוון להישאר והודיע כי הוא מייצג את מרשו לדיון אחד בלבד.
עד כה התחלפו כ־15 עורכי דין בצוות ההגנה של נתניהו, ולא בטוח אם בקרוב יימצאו אמיצים המוכנים לעבוד תמורת הבטחה שהכסף למימון עבודתם יגיע בהמשך. "אי אפשר להמשיך ככה, זה מביש", אמר אחד מעורכי הדין הבכירים למקורבי נתניהו לאחר המופע החד־פעמי של עו"ד שגב. "זה לא מכבד את בית המשפט ולא מוסיף נקודות לנתניהו. הוא חייב פתרון ובהקדם".
אבל הפתרון איננו. עורכי הדין שהתחילו בצוות ההגנה קיבלו הבטחה כי הכסף יגיע מספנסר פרטרידג' או מנתן מיליקובסקי. אולם בניגוד לתקוותיו של נתניהו, ועדת ההיתרים חסמה בפניו את הדרך לקבל סיוע כספי מתורמיו הנאמנים. מקורות בסביבתו של ראש הממשלה מספרים כי כאשר נשאל אחד מעורכי דינו מדוע הוא עוזב, הוא העריך שאם המשפט יתנהל עד הסוף, ההוצאות של נתניהו יעמדו על עשרות מיליונים. לדבריו, אם לא יימצא מקור מימון, ההוצאות עלולות לרושש את ראש הממשלה, זאת כשהמדינה הוציאה כבר עשרות מיליונים על התיק שלו.
ומה עושה נתניהו בינתיים? מתנהל כמו אדם שלא הולך לשום משפט. החומר עדיין לא נמשך מבית המשפט, אין צוות הגנה מסודר, וכלל לא ברור אם יהיה מימון לעורכי הדין גם בהמשך.
לדעת מי שמכירים היטב את נתניהו, ייתכן שמדובר בטקטיקה מכוונת: לשדר לקהל התומכים כי המצב נוצר משום שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט חסם בפניו את האפשרות לנהל משפט הוגן. אם כן, המסר עבר בהצלחה. הבייס הולך עם נתניהו כדי להילחם על חפותו. וככל ש"הרעים" מערימים עוד ועוד קשיים, כך תמיכת הבייס מתגבשת יותר ויותר. מה שאסור לציבור התומכים לדעת הוא שהאופציה של עסקת טיעון שוב נשלפה מהמגירה והיא נשקלת. אומנם בחדרי חדרים, אומנם לא כאופציה הראשונה וגם לא השנייה, אך עדיין קיימת ולא מבוטלת.
"כל עוד נתניהו הוא ראש הממשלה, הוא יכול לפתוח במגעים כדי להשיג את עסקת הטיעון שבמסגרתה הוא ילך הביתה והמשפט יסתיים. כך בעיית המימון תיפתר בבת אחת", אמר לי השבוע אחד מבכירי המערכת, ומיד מיהר לקלקל את הרושם שנוצר מעצם המחשבה שנתניהו יכול ללכת לעסקת טיעון: "לא בטוח שביבי כבר בשל לוותר על המשך הקרב ועל הקריירה הפוליטית שלו. יכול להיות שהוא עדיין מאמין באפשרות להשיג חסינות או להעביר את החוק הצרפתי שיעניק לו עוד זמן וידחה את משפטו. קשה לו ולמשפחתו לחשוב ברצינות על היום שבו הם יקומו ויעזבו את בלפור, ועוד מרצונם".
אז הנה מילת הקסם שמסבירה את אווירת "ערב בחירות" שהליכוד, ובמיוחד מקורבי נתניהו, משדרים בימים האחרונים: חסינות. נתניהו אומנם ויתר על בקשת החסינות מהכנסת, אבל בשום פנים ואופן לא ויתר על הרצון לקבל את מבוקשו. כך שבעיניו הפגם הגדול (לא היחיד, אך אחד המרכזיים) של הקואליציה הנוכחית עם כחול לבן אינו התקציב או היעדר המשמעת הקואליציונית, אלא היעדר הרוב הנדרש למתן חסינות.
מקולגה מעוצבן לשותף נאמן
לשאלת השאלות "מה עושים?" קיימות כמה תשובות שביניהן מתלבט ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בימים האלה. האפשרות הראשונה היא לשנות את ההתנהלות מול בני גנץ. אריה דרעי, שלעצותיו נתניהו קשוב במיוחד, סבור כי הדרך הנכונה היא לא להוביל לפירוק החבילה, אלא לשפר את היחסים עם ראש הממשלה החליפי. מכיוון שאף חבר קואליציה לא ירוויח מבחירות מוקדמות, לא צריך להסתכן בבחירות. העצה של יו"ר ש"ס היא להפסיק עם התרגילים ולהתחיל לתת כבוד ליו"ר כחול לבן, ובכך להפוך את גנץ הממורמר והמעוצבן לשותף נאמן.
בימים האחרונים כמה מבכירי הליכוד הציעו לנתניהו להעביר את התקציב הקצר ובמקביל לקדם את התיקון לחוק שלפיו אם הממשלה תיפול במרץ בגלל התקציב (כמו שגנץ ויועציו חוששים שיקרה), ילך יו"ר כחול לבן לבחירות כאשר הוא משמש ראש ממשלת המעבר. "צריך לשדר לגנץ שנתניהו נחוש לקיים את הרוטציה", אומרים תומכי הרעיון. "תיקון החוק יסגור את הדרך בפני התרגיל של חודש מרץ שגנץ כה מפחד ממנו". לדבריהם, התנאי לכך צריך להיות תמיכתם של גנץ ואנשיו בחסינות.
יש לא מעט היגיון ברעיון המדובר. השמועות שבמקרה של בחירות יוחלף גנץ בראשות מפלגתו אינן בגדר שמועות. הכוונה כמעט לא מוסתרת. במחנה השמאל–מרכז מדברים בגלוי על האפשרות לפנות לרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט או לראש עיריית תל אביב יפו רון חולדאי, בבקשה להוביל את כחול לבן בבחירות הבאות. ואם לא יסתדר בכחול לבן, להקים פלטפורמה חדשה.
על חברי סיעת כחול לבן אפשר להגיד הרבה דברים, אבל טיפשים הם לא. לפי הסקרים, כמה וכמה מהם חייבים להתפלל לשלמות הקואליציה הנוכחית, משום שבחירות מוקדמות יובילו לבעיטתם החוצה מהכנסת. ספק אם אי־פעם הם יצליחו להחזיר לעצמם את הטייטל "חבר כנסת". לפיכך סבורים שהמטרה להשיג את הרוב לחסינות כבר אינה מצטיירת כבלתי מציאותית. רק שגנץ יחזור להיות מרוצה.
ואם לא, האפשרות של הקמת ממשלת ימין צרה מרחפת גם היא באוויר. לשם כך, מעבר לפרוצדורה הדו־שלבית שתידרש כדי לפרק את החבילה עם גנץ ולהקים ממשלה חדשה במסגרת הכנסת הקיימת, יצטרך נתניהו להביא את ימינה ולפצל את כחול לבן.
נכון לשעת כתיבת השורות האלה יש לנתניהו כל האופציות המדוברות, ואין לו הרבה זמן כדי לקבל החלטה. אם ממשיכים עם גנץ, חייבים לסגור את כל הפינות ולהגיע להסכמות כבר בימים הקרובים. אם ממשלה צרה - צריכים לעזוב הכל ולטפל בעריקים הפוטנציאליים ובנפתלי בנט. גם זה וגם זה, סיפור לא פשוט בכלל. ואם בחירות, אז עוד השנה, לפני שיחלו הדיונים המרתוניים במשפטו. מועמד לראשות הממשלה על ספסל הנאשמים זה שילוב רע.