במלכות נתניהו המשטרה לא מתרגשת מדם של מפגינים

אין בי אהבה גדולה לירושלים. העיר הזו טעונה מדי, וכבר בגינות סחרוב הגוף נדרך באופן אוטומטי. הרי משהו יקרה כאן, עוד לא ידוע מה, אבל יקרה.

העיר עוד מנומנמת לקראת מוצאי שבת. צעירים חרדים אצים רצים במדרכות, עם הראש והמגבעת מוטים לימין. יש להם כושר טבעי, חשבתי לעצמי. הם יכולים לעבור טירונות של מג"ב בקלות. חבל שהרבעל'ך לא נותנים להם.

במדרכות ממול, צעירים חילונים פוסעים בנחת בואכה כיכר פריז. חלקם חמושים בדגלים שחורים, אבל הרוב לא. המשטרה נערכה בהתאם, ב־19:45 הכחולים עדיין אדיבים ומפנים את הנהגים לחניונים מוסדרים. את השר אמיר אוחנה לא ראיתי בסביבה, אבל מהתרשמות אישית מהשיחות שניהל עם סגל הפיקוד של המשטרה והפקודות שהוריד שם, אירוע רב־נפגעים הוא עניין של זמן, אולי אפילו היום.

דקות לאחר מכן כיכר פריז עמוסה במפגינים. מפאת החשש מהידבקות במחלות, תפסתי לי פינה על גדר אבן של אחת מחצרות הבתים הסמוכים. התחמשתי בבייגלה ירושלמי וזעתר, בקבוק מים קרים וציפיתי לבאות. אבל כלום לא קורה. יש קולות של תופים, מקהלת כלי נשיפה של וובוזלות מפלסטיק, וזה בערך הכל. צעירים שכנראה אין להם אמצעים לקנות סיגריות, מנסים לגלגל סיגריה בדוחק וברעש, והם מתקשים נורא. כמה מהם שצפו בי מעשן ביקשו סיגריה לבנה.

"נו, קוף, מה אתה אומר? אפשר להיפטר ממנו, או שהוא יחסל אותנו?", שאל אותי צעיר מתולתל שחבק צעירה יפה. קוראים לו עדי, הוא קיבוצניק מעוטף עזה. גם בת זוגו מהעוטף.

"לצערי, ההפגנה כאן ושאר ההפגנות בארץ לא יעשו את העבודה", השבתי, "אנחנו לא בתקופת מוטי אשכנזי אחרי ההלם ממלחמת יום כיפור. זו תקופה שונה דיגיטלית. אם הבייס שלו, הליכוד, לא יתנער ממנו, אנחנו תקועים איתו לעד. זה המצב".

עדי בן 26 וחצי, סרן במיל' בשריון, היה גם בשנת שירות לפני הגיוס. הוא השתחרר רק השנה מקבע. "אפשר עוד סיגריה, אחי?". פתחתי את הפאוץ' ונתתי לו חפיסת נקסט לייט. "קח, יש לי פאקט באוטו. קח ואל תשאל שאלות".

הוא הודה לי דקה ברצף. שאלתי את הצעירה היפה במה היא עוסקת. היא ביקשה שלא אצטט אותה, כי היא קצינה בחמ"ל מסוים, והיא לא רוצה להסתבך. הבטחתי.

"אתה יודע, קוף, טעיתי בגדול. לא הקשבתי לאבא שלי, ולכל החבר'ה המבוגרים בקיבוץ", הסביר לי עדי בשקט. "כבר סיימתי קורס מ"פ, סימנו לי אופק בצבא, וכל הקשישים כמוך אמרו לי לחתום לכמה שנים, כי קשה בחוץ, כי עוד לא למדתי. אבל נגמר לי, אתה מבין אותי? עכשיו אני יודע שטעיתי. אולי אעשה איזה טיול קטן, אם היא תקבל מיוחדת (מצביע על חברתו) ואחזור לשירות. אני אחתום, והם יוציאו אותי ללימודים, נראה מה יהיה".

הוא סיים את הסיגריה, מעך את הבדל, הרים אותו והשליך לצפרדע הירוקה בחצר. אמר שוב "המון תודה, גבר" על הסיגריות, אחז בכף ידה של החברה, והם פסעו אל ההמון.

###

עקבתי במבט אחריהם. הרוב בקהל הם צעירים. בניגוד לביבי ושות', איני יודע למי הם מצביעים בקלפי. אם לשמאל או לימין. גם אין בדיוק שמאל בישראל היהודית: שלושה דיירים באגם הדרעק מתוך 120. כל שאר "הסמול" זה הגועליציה של ביבי.

היו שם צעירים עם כיפה סרוגה על הראש עם דגל המדינה. היו כאלה שחשבו שפורים היום, אז התחפשו והתאפרו בשלל צבעים ואביזרים. רע להם, הם לא יודעים מה יהיה הלאה, כסף אין להם, עבודה ואפשרות להשתכר אין, אז הם באים לכיכר. הם לא מתמקדים בסיבות למשבר הכלכלי והרפואי. זה לא בדיוק מעניין אותם, כי אין להם פתרונות אחרים, אבל הם יודעים - כמו המבוגרים יותר - שמעבירים עליהם סיבוב; שהממשלה הזו לא יכולה להבטיח להם עתיד טוב יותר, ובטח לא יודעת איך לנהל את המשבר. הכל בשליפות, הכל פוליטי במטרה לשרת את גחמותיו של השליט. ציפיתי לאיזה נאום או בשורה חדשה של עסקן/מאכער צעיר, שמביט על השר איציק שמולי כאחד שחי את החלום שלו, אבל כלום לא קרה. רק רעש.

לצעירים יש זמן, אבל שלי מוגבל, כבר עברתי שני־שליש מהתקופה. נזכרתי באזהרות של יודעי דבר שלפיהן חייבים לנטוש עד 22:45, כי אז מתחיל הבלגן עם שוטרי היס"מ, שבאמת עד עתה נראו מנומנמים ברקע. אבל הלו, הראיס אוחנה עוד לא צעק לפקודיו: "פעל, עכשיו, פעל!".

אני קצת קשיש בשביל פצצות לפנים ומכת"זית לבטן, אז שיפרתי לאחור לכיוון החניון. בדרך הפנמתי שגם הפגנות זה סוג של תעשייה מתפתחת. יש 15 ארגונים שרבים זה עם זה על הבכורה. בכל השבת קיבלתי טלפונים מהארגונים נגד בלפור, עם בקשות שלא אלך לקשקש בהפגנה בצ'רלס קלור. "הם סתם, קוף, עזוב אותך זה לא בשבילך. תבוא אלינו", ביקשו.

אמרתי לכולם שאני רק צופה, לא עולה לקשקש, ולא מעניינים אותי הריבים בין הכוחות השונים, ובגדול ובקטן זה די דוחה. "אז לפחות תצייץ שאתה לא הולך להפגנה בתל אביב. זה חשוב לנו". נו, טוף, אם זה חשוב לכם, מאכערים בהתהוות יקרים שלי, אז זה בטח לא חשוב לי. נקסט.

###

לקראת צום ט' באב, היום שבו כל מאכער בזוי מכריז "לשון הרע לא מדבר אליי", פרסמה קרן ברל כצנלסון עוד מחקר על שיח השנאה ברשתות החברתיות. לא צריך היה לחקור יותר מדי כדי להגיע למסקנה שהשנה נאמרו ברשת 4.7 מיליון אמירות פוגעניות, קללות וקריאות לאלימות בשפה העברית - עלייה של 15% לעומת השנה שעברה. הייתי משוכנע שהעלייה פי שלושה, אז נרגעתי. 68,293 מאמירות השנאה היו קריאות לאלימות: לרצוח, להרוג, לשרוף, להכות ולאנוס. למען הסר ספק, הערבים בארץ הם האוכלוסייה המותקפת ביותר - 30%, חרדים 15%, השמאל (שאין כזה) 13%.

בסדררר, הכל ברור וסדור, ידוע גם מאיפה המקור, ומי הוא מחולל האמירות. אומנם מלכנו מפרסם אמירות וציוצים היסטריים על הכוונה לפגע בו ובמשפחתו, אבל תכלס הוא אחד מהאנשים המאובטחים ביותר בעולם. יש לו את אגף האבטחה בשב"כ, את יחידת הקומנדו שמאמן בשבילו רן כרמי בוזגלו, ואפילו את לה פמיליה ומכבי פנאטיקס. אם ביבי לא סומך על המיומנות שלהם בהפצת טרור יהודי־יהודי־ערבי, אני ממליץ גם על הסדרנים העראברים של בני סחנין, שמגיעים ממועדון קרטה בעיר, וכל אחד מהם הוא בריון עם ידיים מסוקסות, ממש כמו פטריק קים. אף אחד לא התקרב אליו לטווח פגיעה.

לעומת זאת, מפגינים בתל אביב, בעוטף עזה וברמת גן הותקפו פיזית בסכינים, גז מדמיע ופלפל, וקצת אלות ואגרופנים (לא הרבה, באמת קצת) בארבעת הימים האחרונים. היה דם, היו שוטרים, ונראה שהם רק הביטו ולא התרשמו מהאלימות. יש סרטונים והם אותנטיים ולא ערוכים, בזה אני קצת מבין.

ביבי נזקק ל־14 שעות כדי לפרסם גינוי רפה נגד האלימות. הוא נדרש להרבה זמן, כי הוא פוחד מהצליבה שהבטיחו לו מפגינים. הוא אמר, לא אני.

אין לי ספק כלל, שלא מדובר בבריונות עם אג'נדה ביביסטית, ממש־ממש־לא. אלה שמאלנים אנרכיסטים, שתוקפים אחד את השני. ממתי הימין הקיצוני אלים? אמיל גרינצווייג נרצח בהתפוצצות רימון שהושלך להפגנה של שלום עכשיו. הרוצח, יונה אברושמי, היה בכלל מפא"יניק, שהשליך את הרימון כי ישראל הראשונה לא הסכימה לקבל אותו לשורותיה. קורה, הרי אין סתם. גם יגאל עמיר לא היה ימני באידיאולוגיה שלו, ואף רב'ה לא הטיף לו לרצוח, הוא בטח לא היה אנרכיסט ומפיץ מחלות. יצחק רבין פשוט בא לו לא טוב, קורה. זה יכול לקרות לכל אחד.

גם המחתרת היהודית שפעלה לפאר את תורת הגזע באיו"ש, לא הורכבה מאנרכיסטים. מה פתאום? הם לא אוהבים ערבים, אז מותר להם לדלל את האוכלוסייה שלהם, גם בירי למכללה בחברון. למה לא? מי קבע שלא? עובדה שהם ריצו עונשי מאסר קצרצרים, בתנאי קייטנה, והתרבו הפקר־הפקר פטרושק'ה, כי להם יש תנאים מיוחדים. אבל לקרוא להם אנרכיסטים? חסה־ולילה! אלה טובי בניה של הציונות הדתית, ולהם מותר הכל. רק מי שלא סוגד לביבי הוא אנרכיסט ואף מפיץ מחלות ודמו מותר. עובדה. רואים את זה בשטח כל יום. ומי מגן על העבריינים שנעצרים? עו"ד איתמר בן גביר, עוד אחד שמעולם לא היה אנרכיסט, ובטח לא הפיץ מחלות. כולה גנב את הסמל מהמכונית של רבין. זה מותר, זה אפילו מומלץ. הפגם היחיד אצל בן גביר זה שהוא לא אוהב את ביבי.

###

ולכן ביום רביעי, אחרי שהתברר מעל לכל ספק שרק השמאל תוקף את השמאל במטרה להורגו, שלח בלפור את הוגה הדעות הטוב ביותר שלו לייצג אותו באגם הדרעק, אדון דודי אמסלם. צפיתי פעמיים במופע המרהיב שלו, שאני משוכנע מעל לכל ספק שהוא לא כתב אותו. ובהחלט התפעלתי מיכולותיו של ההומניסט הזה לפשר, לגשר ולקרב בין יריבים. אני כ־ו־ל־י תקווה שדבריו תורגמו לפחות ל־127 שפות, למען יידע העולם כמה אומת היידעל'ך מאוחדת.

"אנחנו בית"רים. אנחנו אנשים ישרים והגונים, ככה חונכנו בניגוד לאנשי השמאל", הוא אמר. טוף, זה רק הפתיח העובדתי לכאורה, שכולו שופע טוף. זה לא הזמן להזכיר לרמח"ל אמסלם, כמה בית"רים טובים ומחונכים נשלחו למאסר בגלל עבירות שחיתות מחונכות והגונות. וגם אפעס עכשיו יש לנו פה את חיים כץ והמלך ביבי, שהם בית"רים מחונכים והגונים, שמואשמים בעבירות שחיתות וטוהר מידות לכאורה, אבל הם כנראה גם שמאל.

"אתם בשמאל, טבועה בכם אלימות בסיסית", המשיך אמסלם, "אתם אנשים הכי אנטי־דמוקרטים. אתם לא תקבלו את הכרעת העם. אתם חושבים שמותר לכם הכל במדינת ישראל". אין על האדמו"ר הוא פשוט מקסים, כמו הנזיר שמכר את הפרארי. הרי השמאל רצח את רבין, כי הוא לא קיבל את הדמוקרטיה של הסכמי אוסלו, ושלום עם ירדן. זה רק השמאל הרצחני והבוגדני שרוצח את מנהיגו.

והוא ממשיך לפאר. "אתם מפא"יניקים שקרנים, בעלי מוסר כפול. חוסמים את לבה של ירושלים, לבה של העיר. למה? כי בא לכם, אתם נותנים לכם היתרים. שופטים מתירים לכם. אתם שופכים את דמו של ראש הממשלה על בסיס יומי. אתם מסיתים ברמות, שאם הוא היה יוצא לרחוב, היו יורים בו".

אמסלם צודק נורא. היסטורית, כל הטעות של רבין הייתה שהוא יצא לרחוב כדי לחטוף שלושה כדורים בגב מיגאל. אגב, השמאל יורה ביהודים תמיד בגב, או זורק רימונים ובורח. זה טבוע לו בדם. וגם הכי חשוב: אף אחד לא הפגין נגד רבין! לא בכיכר ציון, שהיה עמוס בשמאלנים, לא צעדו שמאלנים עם ארון ברעננה, ממש לא. וגם, שום רב'ה מהציונות הדתית לא פרסם דין רודף נגדו.

עוד לא נגמר. "ראש הממשלה עובד 24 שעות עבור אזרחי המדינה, אתם לא מגיעים לקצה היכולת שלו, אתם לא ברמה", אמר אמסלם וכל הסיט־דאון־טראג'די הזה מתקיים בחסות יו"ר אגם הדרעק, יריב לוין. לוין הודיע שהזמן עבר, אבל אמסלם התייחס אליו כמו לאבק, והמשיך לקשקש. לוין קיבל את זה באהבה, הוא גם דמוקרט גדול בדורו. אמסלם המשיך עם חוק הלאום, אבל כבר עזבתי את המסך.

אגב, בכוונה גדולה איני מתייחס לשמאל הרדיקלי בראשות בני גנץ. האיש דוחה אותי ברפיסותו, בכניעה לגחמות של שותפו הפוליטי, ובאפסיות שהוא משדר לאזרחים שבחרו בו. אני לא מכיר אפילו אחד שלא משתומם איך בחרנו בו בתקווה שיהיה פרפר, אבל התהליך האבולוציוני נתקע, והגולם נשאר גולם.

###

אנחנו עדיין עם כאלפיים חיוביים לבדיקת קורונה במדינה מדי יום, וקולקציית האפסים עסוקה בעיקר בהגנה על האינטרסים של חבריה. אז לכותל פרצו שלשום מאות חרדים, שגברו על מערך האבטחה הדליל (יש סרטונים. הכל אורגן בכוונה יתרה). התוירה יותר חשובה מהכל.

בסופ"ש שלחו לי סרטון של מאות אורחים במלון באילת ממתינים בכניסה לחדר האוכל. אין מסיכות, יש התקהלות ברדיוס של שמונה סנטימטרים בין אחד לשני, הכל סבבה. לכולם יש מאכערים לוביסטים, הם מניעים את הכלכלה, שלהם. רק שלהם.

לאומנים אין לובי, וכעסה של מירי המחוננת על המגזר הזה שמירר את חייה חמש שנים עדיין ניכר בכל התייחסות אליהם. אז מיקי מלכת הילדים ובעלה אריק הקימו מיזם של הפצת אביזרים מההצגות שלה עד לביתם של הרוכשים. הוקם מערך לוגיסטי, והם יוצאים עם הסחורה ל־35 בתים ביום בממוצע. הם יגיעו לכל הארץ.

ישראל קטורזה לא מתייאש במאבקו לחזור להופיע. הוא נפגש עם דיירי אגם הדרעק, כלום לא קורה. חמישה חודשים הוא לא הכניס לירה סורית דפוקה מהופעות. אבל הוא אופטימי, וזה מה שחשוב. העיקר שבכותל יש קרנבל שלם של אלפים מתגודדים בצוותא לבכות על בית המקדש שחרב.

לציפי שביט חגגו השבוע חידוש נדרים עם בעלה אבישי, אחרי 45 שנות נישואים. זה היה בקטן מאוד אבל חבריה טלי ובני הפתיעו אותה בענק עם חופה והינומה מאולתרות, ותקרובת טעימה בלי בשר, כי לא מרשים בתשעת הימים. שני ילדיה ובני הזוג שלהם הפתיעו אותה גם, והיא נראתה מאושרת. מתחת לחופה היא ביקשה מאבישי שיצהיר שהיא לא דוגלת בסיכול חדירות, וזו כנראה הסיבה שהרמטכ"ל אביב כוכבי לא מתיר לה להופיע עכשיו מול החיילים בגזרת הלבנון. הבוקר אבישי חזר לאופניים, היא חזרה לקציצות ולשניצלים. בין לבין היא עדיין מחפשת את הכורכום ופולי הקקאו המושלמים, בשביל אבישי.

היה רק רגע אחד שהיא חדלה לצחוק ולספר בדיחות בכל הערב המרגש הזה, ופניה הרצינו: כאשר הקהל הקטנטן איחל לה שתחזור כבר לבמות, להופיע. היא מחתה דמעה ואמרה: "אני אחזור, אני יודעת שאני אחזור, אני מרגישה את זה. כולנו, כל האומנים יחזרו, זה רק עניין של זמן".
 
[email protected]