משהו
אם לא תידבקו – לא תידבקו.
פוליטיקה יומיומית
"גנץ, ביבי מתקשר. הוא מציע שתיפגשו".
"אמא'לה, אני מפחד. הוא עובד עליי, אני עוד לא יודע איך, אבל אני רועד. מה זה, קר פה? לא? אז למה אני רועד?".
"להעביר לך אותו?"
"לא, לא. לא כשאני לבד. איפה האחרים? למה השאירו אותי? הלכו לשירותים? אי אפשר שכולם ילכו ביחד לשירותים, ביבי עלול להציע משהו. מעכשיו נעשה נוהל. אחד אחד".
"ביבי מציע שתהיה ראש הממשלה מיד, הוא יתפטר ויהיה רק הסגן שלך, לעניין שאתה תגדיר בעצמך מהו".
"מה? הנוכל הזה שוב רוצה להפיל אותי בפח, אני עוד לא תופס איך, אבל אני בטוח שזו מלכודת. מה עושים?".
אמת היא פשע
כולנו קוראים, שומעים ואומרים שנתניהו קיבל שוחד בצורת סיקור אוהד. סיקור אוהד, כך אומרים לנו, הוא הוא השוחד.
אהה, אבל בכתב האישום הארוך לא מופיע הביטוי "סיקור אוהד". קראתי וקראתי, עד שהתעייפתי. הופתעתי והתפעלתי מהיצירתיות המרושעת ומסיבובי המילים שבעזרתה הופכים פטפוטים לפשעים. כך זה גם בסעיף ההופך לפשע את התערבות נתניהו למען מתן ויזה למילצ'ן.
עם זאת, אני עדיין מגרד בפדחתי ותוהה: איך זה שכאשר כולם משתמשים במילים "סיקור אוהד" כשוחד, לא כתוב בכתב האישום סיקור אוהד?
לא כתוב, כי הביטוי סיקור אוהד איננו נכון. לא היה סיקור אוהד.
עלינו לדבר נכון, השפה חשובה. לא מדובר בסיקור אוהד, כי אפילו בקטעי החדשות המועטים באתר וואלה! שעליהם מתבסס כתב האישום, מדובר בסך הכל בסיקור הוגן.
זה, אם כן, הפשע: סיקור הוגן. מדובר מקסימום בדיווח לא עוין. דיווח לא עוין על נתניהו נחשב לפשע בעיני רודפיו, אבל השאלה במערכת עיתונאית איננה אם הדיווח אוהד או עוין, השאלה הראשונה היא אם מדובר בדיווח אמת. אם דיווח אמת איננו מתפרסם רק כי הוא איננו עוין, זה מעשה מְעֻוָּת וּמְעַוֵּת של המערכת העיתונאית. למעשה, זה המצב ברוב המערכות היום. לא מפרסמים עובדות אמת כאשר ״נפלת על הראש? זה עלול לשחק לטובת נתניהו״.
אני לא מבין את תיאור הלחצים במערכת החדשות השולית של אתר וואלה!. לא ביקשו מאף עיתונאי אינטרנטי שם לפרסם שקר. ביקשו לפרסם אירועים אמיתיים שהתרחשו. באתר וואלה! פורסמו, שומו שמיים והאזיני ארץ והמשטרה והתביעה וכל הפרקליטות, צילומים שמבוססים על מקרה אמיתי. זה מנוסח בכתב האישום בין היתר כך: "דרישות להעלאת ידיעות לאתר העוסקות בפעילותה הציבורית של רעייתו".
כאשר אנו חיים בעולם שבו דיווחי אמת הם פשע, אנחנו חיים בעולם ללא אמת בכלל.
בנושא העיתונאי, שבו אני קצת מצוי, כתב האישום גם כולל שטויות והגיגים המאשימים שלא פרסמו באתר מספיק דברים שליליים על נתניהו כי: "מסכת לחצים זו הביאה ל'אפקט מצנן' וגרמה לכך שבני הזוג אלוביץ', ישועה, העורכים והכתבים ב'וואלה!' הפעילו לעתים 'צנזורה עצמית', כך שפרסומים ביקורתיים פוטנציאליים הנוגעים לנאשם נתניהו ולבני משפחתו צונזרו מראש ולא יצאו לאור".
לא ידעתי שזה נגד החוק. ברם, אם אתם רוצים דווקא לטעום את הכתיבה גדושת השנאה ההיסטרית נגד נתניהו בוואלה!, שהיא הרוב הגדול שפורסם שם, קראו באתר מידה את התחקיר של גלעד צוויק.
ואני מזכיר שמדובר בסך הכל באתר. אתר! שרה יכולה הייתה לפתוח לעצמה אתר, ולפרסם שם את הידיעות והתמונות העוסקות בפעילות הציבורית שלה. לא בטוח שהיו לאתר כזה פחות כניסות מאשר לאתר וואלה!. זה לא פשע, נכון? או שהיו מאשימים אותה במתן שוחד לבעלה כי היא פרסמה ידיעות חיוביות על רעייתו.
די. החלום הוא שהקטגורים יאמרו: "מה עשינו?!" ויבטלו את כתב האישום ואת המשפט. גם מפני שהם רואים לאיזה מקום זה הביא את המדינה. אם לא יבטלו, לפחות צריך לתקן מהר את כתב האישום, לומר: טעינו, כי אנחנו לא מבינים בעיתונות. טעינו, כי דיווח אוהד, או אפילו דיווח מעריץ, אינם תשלום, כל עוד מדובר בדיווח אמת.
למעשה, זריקת דיווחי אמת לסל - היא הבעיה בתקשורת של היום.
האישה שסרגה כל הזום
היא ישבה מול הזום - וסרגה. לא האמנתי למה שאני רואה שם בתוך הריבועים. הידיים שלה נעו במהירות, ולא פסקו מלזוז בקצב. ממש רציתי להגדיל. מה היא עושה שם? כן, בחיי, היא סורגת.
זה היה באחד ממפגשי הזום המעניינים, היו הרבה משתתפים והרבה חלונות. כולם התנהגו כרגיל בחלון שלהם. זאת אומרת, מצולמים איכשהו בתאורה גרועה ובזווית מצלמה לא נכונה. יושבים בשקט, מקסימום מרימים ספל קפה לפה. היא דווקא הייתה מצולמת ומוארת מצוין. והיא סרגה. אני חושב שהיא סרגה משהו לתינוקת. זה היה ורוד.
מפעם לפעם היא גם פרשה את מה שהיא סורגת והביטה בו בריכוז שיש רק בעיני סורגות. והמשיכה. עד סוף הזום היא התקדמה הרבה. נזכרתי, איך לא, בנשים שהיו סורגות באסיפת החברים בקיבוץ. הידיים שלהן לא פסקו מלזוז בעוד הדיונים מתקיימים בלהט. ברגע המתאים הן הרימו יד להצבעה. בעד, נגד, והיד ירדה במהירות, והסריגה נמשכה מיד, והרגיע אותי לדעת שיש עוד דברים בעולם שמתקיימים מעבר לשאלות המשקיות והחברתיות והאידיאולוגיות הנכבדות.
גם לה, לסורגת בזום, הייתה השפעה מרגיעה עליי בתוך הדברים של הסופרים והמבקרים בנושא של המפגש. אהבתי אותך, הסורגת בזום.
ועוד משהו
מה ראינו? פיצול דירה, או פיצול הצדק?
פינת השלולית
בספר ששמו "מילים חזותיות, קומיקס מסין" מצאתי שאחד מחשובי יוצרי האנימציה הסינים, טֶה וֶוי שמו, מחלוצי הקומיקס והאנימציה בסין, עשה סרט ששמו: "ראשנים מחפשים את אמא שלהם". הסרט צויר בציורי דיו סיניים בטכניקה המסורתית.
מתוך סקרנות שאין לה סיפוק לעולם, חיפשתי ומצאתי את הסרט וצפיתי בו. הוא נהדר, אבל לא הייתי חייב לצפות בו, כי הוקסמתי כבר מהשם של הסרט. השם של הסרט מספיק כדי שכל אחד יבנה לעצמו סיפור בראש. זה מה שיפה בשלולית. כל אחד וכל אחת בונים את הסיפור שלהם בראש. אם אחר כך הכל יפה כמו מה שדמיינת, ובכן, זה יכול לקרות.