כמו במלחמה: המצב בעוטף עזה דורש תגובה ישראלית

הם שורפים את שדות עוטף עזה, ואנחנו שותקים. הם מבעירים, ואנחנו מאיימים. הם עושים בלגן ליד הגדר, ואנחנו לא מגיבים. מכילים. 
ישראל הינה מדינת סייבר, מדינה עם טכנולוגיות מתקדמות, מוחות שכל העולם רוצה לחטוף לטובתו, ישראל זו מאפשרת לעשרות שריפות מבלונים להתרחש בשטחיה מדי יום. 

האם צבא שמסוגל לאתר תוך שניות ספורות פתח שנפתח באדמת עזה, שממנו משוגר טיל לישראל ולפגוע ישירות במשגרים ובמפעיליהם, צבא שמסוגל להכניס באופן מדויק פגז לחלון של חדר בבית דירות - לא מסוגל לפגוע בחמישה פוחזים שמנפחים בלונים ולנטרל אותם בטרם שילחו את הבלונים? אשמח שמישהו יסביר לי.

אולי אין ברירה וצריך להפסיק להיות יפי נפש מול אויבים שמפחידים את ילדינו ומאיימים על חיינו ולהחזיר באותו מטבע, מידה כנגד מידה. האם אין שדות באזור עזה שניתן להבעיר? האם אין מבני ציבור שניתן להרוס? למה להתמקד רק במטרות צבאיות בעוד הם פוגעים רק במטרות אזרחיות? 

בחוסר רצון מובהק אני מגלה שלאחרונה אני הולך ומאבד את הגישה ההומנית שלי כלפי חלק מאויבינו. אויבינו לא מבינים הומניות, התחשבות וחוסר רצון לפגוע באזרחים, או שמא הם מבינים גם מבינים ומנצלים את הגישה הזו שלנו? רק כאשר יבינו שיש להם מה להפסיד, יחשבו פעמיים לפני שיפריחו בלונים, ישגרו טילים או ייצרו מהומות על גדר הגבול.

השריפה שפרצה והחריבה גן ילדים בשדרות בתחילת השבוע בנס לא גרמה לאסון, שלבטח היה נגרם אם לא הייתה זו תקופת החופש הגדול.
כל זמן שלא נטפל בנושא זה בנחישות, ללא רגישות וללא רחמים, כל זמן שלא נגיב מיד ולא נפחד לחסל אנשים שמתכננים לפגוע בנו - המצב לא ישתנה.

אנא, בואו לא נמתין לחסדי משלחות מצריות שיעשו עבורנו את העבודה. בואו נעשה אותה בעצמנו פעם אחת ולתמיד. כמו שאומר הפתגם הצרפתי - a la guerre comme a la guerre. במלחמה כמו במלחמה.