אחרי שנכשל מול איראן, יגיע להתנחם בירושלים: ביקורו של שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו בישראל הוא ביקור תנחומים. פומפאו בא לירושלים כדי להתנחם, והוא באמת זקוק לניחומים. כישלונו להשיג לפחות הסכמה, אם לא אישור, של מועצת הביטחון של האו"ם, אם לא להארכת האמברגו על נשק נגד איראן - לפחות לרשות להפעיל סנקציות באופן חד צדדי, הוא כשלון צורב, משפיל.
התייצבותן של 13 חברות מועצת הביטחון (מתוך 15 חברות), כולל ארבע מחמש חברות המועדון שהן הידידות הקבועות בחזית המלוכדת והבלתי מעורערת נגד ארה"ב, היא זו שיצרה קואליציה אנטי־אמריקאית שבהיקפה ובנחרצותה מזכירה את הבריתות האיתנות שאפיינו את מועצת הביטחון נגד ברית המועצות בעידן המלחמה הקרה.
מייק פומפאו, שהוביל את המאבק להארכת האמברגו נגד איראן והכישלון רשום בלעדית על שמו, צריך היה לקיים מסע דילוגים בבון, פריז ולונדון ואולי מוסקבה, במאמץ לשכנע ולשדל את מעצמות המערב לקבל רשמית הסכמה לסנקציות אמריקאיות חד צדדיות נגד איראן. כנראה שהבין מראש שאין לו סיכוי. פומפאו העדיף לקפוץ לישראל, מהלך נבון.
הסכם הנורמליזיציה בין ישראל לאיחוד האמירויות שהושג בתיווך ארה"ב הוא מהלומה מדינית קשה לאיראן, ערעור משמעותי ומרחיק לכת של שאיפותיה להגמוניה באיזור. מייק פומפאו יהנה וישבע נחת מכל רגע של שהותו הקצרה בישראל. כל פגישה וכל שיחה בישראל, תזכיר לו ולקהילה הבינלאומית את ההישג המרשים של ארה"ב, ההסכם בין ישראל למדינת המפרץ הפרסי איחוד האמירויות, שהניב הפסד צורב ונסיגה מדינית משפילה לאיראן. אוקיי, במועצת הביטחון נכשלנו. בשטח, במזרח התיכון, הצלחנו.
מצפים לתמיכה, כשהם מזלזלים
השאלה היא האם פומפאו והבוס שלו בבית הלבן ילמדו לקח. הכשלון הצורב במועצת הבטחון הוא תוצאה ישירה, מובנת ובלתי נמנעת מלכתחילה בגין התנהלות אמריקאית מתמשכת של זלזול, ביטול, עלבונות ולעג מוצהרים ומופגנים נגד האו"ם ומוסדותיו. הנשיא טראמפ גאה במה שהגדיר "יחסי אהבהבים" שהוא מקיים ומטפח עם שליט עריץ, אכזר ומוקצה כמו מנהיג צפון קוריאה אבל הוא ברוגז עם קנצלרית גרמניה מרקל, שומר מרחק מנשיא צרפת מקרון ולועג לראש ממשלה בריטניה.
למה, איך ומדוע צריכים מנהיגי המעצמות לקפוץ לדום, להסכים ולאשר דרישה אמריקאית להארכת האמברגו נגד איראן? התיווך האמריקאי בין ישראל לאיחוד האמירויות הצליח והניב פרי הלולים כתוצאה ישירה, מובנת ובלתי נמנעת של התנהלות אמריקאית ידידותית, פייסנית וריצויה לא רק כלפי ישראל אלא מול ארצות המפרץ.
מעצמות המערב לא יכולות היו להיות פתאם נחמדות לארה"ב שמעליבה ומשפילה אותן. ישראל ואיחוד האמירויות לא יכולות היו שלא להישמע
ולא להשתלב במהלך מדיני של ארה"ב שמגלה ומפגינה כלפיהן ידידות ורצון טוב.