מסיבת העיתונאים של נתניהו הייתה לא יותר מהצגה המלאה בטריקים ושטיקים

הדבר העיקרי שהעיד על עומק הקרע בין בנימין נתניהו לכחול לבן נוגע לעובדה שראש הממשלה שוב הפתיע את כחול לבן, והודיע ברגע האחרון שהוא מקבל את הצעת הפשרה של ח"כ צבי האוזר להאריך ב־100 ימים את המועד להגשת התקציב. במילים אחרות, נתניהו הודיע על הסכמתו לקבלת אופציה לשלושה חודשים לנהל את המדינה ללא תקציב מאושר, עם אפשרות לבזבוז כספי נוסף של 8 מיליארד שקל (ומתוכם 400 מיליון שקל לחרדים).

בהודעה זו הוא מנסה להפיל את תיק הקדמת הבחירות על חברי כחול לבן האומללים. מדוע? כי בצד ההודעה על הנכונות לקבל את מתווה הפשרה של האוזר, הוא לא היסס לתקוף חזיתית בצורה חסרת תקדים את שר המשפטים שלו אבי ניסנקורן, והעלה באוב את "החקירה" שנסגרה לכאורה נגדו על ידי היועמ"ש אביחי מנדלבליט. במקביל הוא לא היסס לתקוף את ראש הממשלה החליפי בני גנץ ואת אנשי כחול לבן, וטען כי הם אלה התוקפים אותו לכאורה.

מדוע בכל זאת מסיבת העיתונאים הינה לא יותר מהצגה שלמה המלאה בטריקים ושטיקים? מדוע ראש הממשלה הטריח את כל ערוצי הטלוויזיה על מנת להודיע על נכונותו לקבל את הצעת הפשרה בשעה שיכול היה לעשות את זה בשיחה טלפון קצרה עם גנץ? ראשית, נתניהו רצה לצאת האיש הטוב בסיפור התקציב ולהצטייר כ"אנדרדוג" המותקף ללא עוול בכפו; שנית, באותה הזדמנות הוא פתח בתעמולת בחירות נטו, תוך שיווק הסכם השלום עם האמירויות (שאגב, עדיין לא נחתם) והצעדים שהוא עושה למען הכלכלה.

וכמובן, הוא ממשיך לטעון שאינו עוסק במינויים - לא של מפכ"ל המשטרה ולא של פרקליט המדינה.

נתניהו ניצל את האירוע התקשורתי מאתמול לטריק נוסף - העברת הכדור החם של הקדמת הבחירות למגרשה של כחול לבן. הם, שנלחמו על תקציב דו־שנתי למען הכלכלה והמשק בשיא משבר הקורונה, מתבלטים כעת אם להיענות להצעת ראש הממשלה שהפר בפועל את ההסכם הקואליציוני, אשר קבע מפורשות כי יש לאשר את התקציב עד 24 באוגוסט (היום בחצות), אחרת הממשלה תיפול. הם, שנלחמו למען טוהר המידות, ייאלצו כעת להתמודד עם גחמותיו המשפטיות של ראש הממשלה, ואסור להם להתבלבל.

ככל שיחלוף הזמן ונתקרב ל־3 בדצמבר (תום מועד הארכה הנוספת), ההתקפות נגד ראשי המפלגה ילכו ויחמירו. ניסנקורן וגבי אשכנזי, מראשי המותקפים, כבר חוו זאת על בשרם. בהמשך יגיע תורו של גנץ או של כל בכיר בכחול לבן שיסומן על ידי הליכוד.

לכן הברירה היחידה של גנץ פשוטה אבל אכזרית: הוא חייב ללכת לבחירות כאן ועכשיו, ולתת לבוחר להחליט מי אשם בהקדמתן. יש לו הזדמנות אחרונה להציל את שמו הטוב ולהודות שטעה באמון שנתן בנתניהו. הוא ממילא נסוג מהדרישה העיקרית שלו בעניין תקציב המדינה, הוא כבר הבין היטב שהמלחמה בקורונה לא בדיוק מעניינת את נתניהו, ושאם אין לו חשק להתעורר וללכת לבית הספר - הוא ייעלם סופית מהמפה הפוליטית.

לכחול לבן אסור להתבלבל: הזמן פועל לרעתם, והם חייבים לנצל את אופציית היציאה האחרונה (היום בחצות) הנוחה ביותר מבחינתם. בעוד שלושה חודשים הם עלולים להגיע למצב אשר בו ספק אם יעברו בסקרים את אחוז החסימה.