רק לאחרונה קראתי בעניין רב ספר שתורגם לעברית כבר ב־2012, "למוח של הימלר קוראים היידריך" של הסופר הצרפתי לורן בינה. הספר, הכתוב כרומן דוקומנטרי־ביוגרפי, מתאר במדויק את ההתנקשות בריינהרד היידריך, ראש הגסטפו והשליט הגרמני של צ'כוסלובקיה בימי מלחמת העולם השנייה. ושם נתקלתי במשפט נפלא: "הסצינה האחרונה מהימנה לגמרי - ובדויה לחלוטין, בדומה לסצינה שקדמה לה".
נזכרתי במשפט הזה כשראיתי השבוע את פרקי הסיום של סדרת הטלוויזיה המצוינת "מנאייכּ" בכאן 11. הבנתי שוב מה שידעתי כנראה מזמן: לעתים בסדרה "דמיונית" או ברומן בדוי יש יותר אמת מאשר בהרבה מאוד סרטים "תיעודיים" או ספרי היסטוריה עתירי הערות שוליים ועמוסי מקורות.
"מנאייכּ" הייתה יכולה להיות סדרת דוקו־דרמה על פרשת רפי רותם, חושף השחיתות ברשות המסים, הנרדף מאז על ידי המשטרה, הפרקליטות ומח"ש. היא הייתה יכולה להיות סדרה בעקבות פרשת רונאל פישר ורות דוד (המככבת גם בעלילות רפי רותם). אבל היא עוקבת בדייקנות מדהימה אחרי פרשת האחים פריניאן. ומי שעתותיו בידיו - מופנה לוויקיפדיה, ויהיה בטוח שהוא קורא את התסריט של הסדרה.
מעשה בצחי בן אור, שוטר יס"מ, וגם "חייל" של משפחת הפשע של האחים פריניאן, שנשלח על ידיהם ב־1999 לרצוח עבריין בשם פנחס בוחבוט, שעמו הסתכסכו. שנה לאחר מכן נתפס בן אור בשעת פריצה, הודה גם ברצח וביקש להיות עד מדינה, דובב והקליט את שותפו לרצח, שמעון אלמקייס. מן ההקלטות עלה בבירור כי השניים פעלו בשירותם של האחים פריניאן, מנהלי עסקי הימורים וקזינו ו"מוכרים למשטרה".
אחד מהם הורה לבן אור "לפרק" את בוחבוט. צחי ירה בו חמישה כדורים, אבל בוחבוט לא מת. הנוגעים בדבר הבינו שצריך לחסל אותו לפני שהוא עוזב את בית החולים ומתחיל לזמר. אל מיטתו בשיבא נשלח צוות מתוגבר ("כי שוטר לא בא לבד") וצחי בן אור ירה כדור אחד, אחרון, בראשו.
בחקירותיו במשטרה סיפר בן אור כי קצין בכיר במשטרה, סגן ניצב יורם לוי, משתף פעולה עם האחים פריניאן. בן אור לא זכה למעמד עד מדינה, כי לא הגיע לעמק השווה על משך המאסר עם פרקליטת המחוז יסכה ליבוביץ ועם פרקליטת המדינה עדנה ארבל. הוא שוחרר למעצר בית, כלומר הופקר לגורלו. ב־2002 ניסו לחסל אותו במושב הודיה, מקום מגוריהם של האחים פריניאן. צחי הבין את הרמז, העיד שוב במשטרה - ונמלט למקסיקו. ובאין "עד מדינה" - התיק "נשכח" באיזה מדף נידח במשטרה ובפרקליטות. חלקים ממנו נעלמו. מין רשלנות כזאת.
"השוטר המושחת" (סנ"צ יורם לוי, על פי עדותו של בן אור) לא הועמד לדין בעקבות העדות הזו. להפך. מפקד המחוז (דאז) ניצב משה קראדי מינה אותו למפקד ימ"ר דרום, וקידם אותו לדרגת ניצב משנה. זאת אף שהיה מודע לעדותו של בן אור ולכשלים בבדיקות הפוליגרף של הקצין. שרשרת הקידומים לא נעצרה כאן, כי כעבור פחות משנה מינה השר לביטחון הפנים, צחי הנגבי, להפתעת הכל, את ניצב קראדי למפכ"ל, אף שהיה צעיר המועמדים ודל הניסיון שמביניהם.
חצי שנה לאחר מכן נרצח צחי בן אור במקסיקו. בעקבות תחקיר "עובדה" נפתחה חקירת מח"ש נגד נצ"מ יורם לוי, אך נסגרה מ"חוסר אשמה" (ולא מ"היעדר ראיות"). רק עבירה משמעתית זניחה נרשמה לחובתו. האחים פריניאן נעצרו והואשמו ברצח בוחבוט, אבל בית המשפט שחרר אותם למעצר בית לאחר שקבע שאין תשתית ראייתית מספקת להמשך מעצרם.
הממשלה מינתה ועדת חקירה בראשות השופט ורדי זיילר לבחינת הפרשה. הוועדה שלחה מכתבי אזהרה לשני מפכ"לים, לשתי פרקליטות מחוז ולמנהל היחידה לחקירת שוטרים - מח"ש. והם, כמו גם נצ"מ לוי ורבים אחרים, נחקרו. בוועדה הועלתה טענה כי מדובר בקצה קרחון של מערכת מושחתת לחלוטין: זוהי תיאוריית השחיתות שלא הוכחה בוועדה. התיאוריה הזו נפרסה בפני ועדת זיילר במכתב ששלח אליה נצ"מ מאיר גלבוע, לימים יועץ מיוחד לחקירות שחיתות במשרד מבקר המדינה. גלבוע העלה את האפשרות כי נצ"מ הלוי משמש שליחה של משפחת פריניאן במשטרה, והוא מחפה עליה ומטייח את החקירות נגדה. הוא קודם בידי מפקד המחוז קראדי, שבתמורה התמנה לתפקיד המפכ"ל.
כוחם של האחים פריניאן להשפיע על השר לביטחון הפנים למנות את קראדי נבע לכאורה מכך שהם היו קבלני קולות חשובים במרכז הליכוד, ועבדו גם לטובתו של עמרי שרון, שהיה באותה עת חבר כנסת, בנו של ראש הממשלה אריאל שרון ובעל השפעה מכרעת על מינויים בשירות המדינה. הנגבי הורשע לימים בפרשייה אחרת, של מינויים פוליטיים פסולים, ועמרי שרון הורשע וישב בכלא על רישום כוזב במסמכי תאגיד.
גם חושף השחיתות האמיץ סנ"צ אפרים ארליך (קרמשניט) העיד בפני הוועדה (ואולי היה גם מקור חשוב של תחקירני "עובדה") ובכך חתם את גורלו להיתקע עשר שנים בתפקידי רוחב, להיות נרדף בידי מפקדיו במשטרה, כי במשטרה שונאים מלשינים. שונאים "מנאייכּ". רק לקראת פרישתו קודם ארליך. היום הוא נהג מונית.
גם שמו של ניצב (בדימ') יעקב בורובסקי, שהיה באותה עת ראש המחלקה למאבק בשחיתות במשרד מבקר המדינה, הוזכר בדיוני ועדת זיילר, ונטען בשמו כי הקידומים והתנהלות החקירות בפרשה זו היו נגועים פוליטית. ועדת זיילר ביכרה שלא לעסוק כלל באפשרות שהמינויים והקידומים המעוותים של גיבורי הפרשה זכו גם לתמיכה במעגלים הפוליטיים. בדיקה כזאת של נבחרי ציבור חרגה מכתב המינוי של הוועדה, ובדוח המסכם שלה כתוב כי לא הובאה בפניה שום ראיה המוכיחה את תיאוריית הקשר הפוליטי.
ואם מישהו חושב שאחד מפרקי "מנאייכּ", על עסקת "החזרת ציוד" (נשק שנגנב מצה"ל, והוחזר תמורת דמי ביטוח) הוא פרי דמיונו של התסריטאי המוכשר - ובכן לא. ב־1998 נגנבו אלפי סוללות ומפוחים מבסיס פיקוד העורף. יורם לוי (אז עדיין רק ראש לשכת מודיעין ובילוש במרחב לכיש) הודיע לחברת הביטוח מגדל כי יצליח לקבל מהאחים פריניאן את הציוד הגנוב תמורת אי־העמדה לדין ו־600 אלף שקל. העסקה הושלמה בהצלחה. יורם לוי טען כי עו"ד חנה מגד מפרקליטות מחוז דרום אישרה את העסקה.
סוף דבר: רוצחיו של צחי בן אור סגרו עסקת טיעון מגוחכת (חבלה גופנית בחברתו של בן אור). שמעון אלמקייס, השותף לרצח בוחבוט, נידון לעשר שנות מאסר. האחים פריניאן נידונו בעסקת טיעון לחמש שנות מאסר. הם השתחררו ב־2011. ועדת זיילר הורתה להדיח מהמשטרה את נצ"מ יורם לוי ולשקול הורדתו בדרגה. מח"ש לא מצאה שיש בו אשמה כלשהי, ו"עובדה" נאלצה להתנצל על שהאשימה אותו בלקיחת שוחד.
לאחר פרישתו מהמשטרה שימש כמנהל החופים בעיריית אשדוד. קראדי נאלץ להתפטר בעקבות הדוח, והוא מכהן כיו"ר חברת דלק. המשטרה, הפרקליטות ומח"ש הוקעו בדוח זיילר כגופים כושלים, לא כגופים מושחתים. רעידת האדמה הייתה חייבת להתחולל - אבל לא התחוללה. האורוות לא נוקו.
למה הטרחתי אתכם בפרטי הפרטים של הפרשה הזאת, שהחלה לפני יותר מ־20 שנה?
כדי להסביר לכם שהסדרה "מנאייכּ", שאינה כפופה לדיני ראיות ואינה צריכה לחשוש מתביעות דיבה - מספרת אמת צרופה הרבה יותר מאשר דוח זיילר, פסקי דין של בתי משפט, או החלטות מעוותות של מח"ש. כדי שתדעו שהמשטרה, הפרקליטות ומח"ש - נגועות בשחיתות עמוקה, שלא נוקתה ולא סולקה בעקבות פרשת האחים פריניאן ונספחיה. "מנאייכּ" באה להודיע לציבור שזה ככל הנראה גם המצב היום.
[email protected]
