הדרך היחידה להתמודד עם נחשול הביוב שמפרק את המדינה שהקימו כאן אבותינו הנבגדים היא לצחוק. חוש הומור הוא המצרך החיוני ביותר כרגע, אולי יותר מחמצן.
הרגעים המגוחכים שמנפקת לנו המציאות בנדיבותה הגיעו אתמול לשני שיאים נדירים: הראשון הוא התנצלותו הנרגשת של ראש ממשלת ישראל בפני משפחת אבו אל־קיעאן. "אמרו שהוא מחבל", אמר נתניהו בגרון חנוק, בולם בקושי את דמעותיו, "אבל אתמול התברר שהוא לא מחבל!".
וזה לא הכל: "בכירי המשטרה והפרקליטות עשו אותו מחבל כדי לפגוע בי", הכריז בקול גדול דרייפוס המודרני. אני מניח שבמהלך היום ילך אחד משופרותיו כמה צעדים קדימה ויגלה שהשוטר שירה למוות באבו אל־קיעאן שיתף פעולה עם המפכ"ל אלשיך והוציא להורג את המורה התמים כדי להפליל את נתניהו.
הריגתו של יעקוב אבו אל־קיעאן היא אסון נורא ומיותר. הוא דימם בשטח, אף אחד לא טיפל בו, אף אחד אפילו לא קבע את מותו. טוב עשה נתניהו שהתנצל אתמול. הבעיה היא שהוא יכול היה להתנצל מזמן. שירות הביטחון הכללי ומח"ש קבעו זמן קצר אחרי האירוע שאבו אל־קיעאן לא היה מחבל. הראיות נפרסו על פני עמודים שלמים. התקשורת עשתה את עבודתה והתמונה הייתה ברורה. חוץ מצעקני הימין כולנו ידענו שהייתה כאן תקלה.
עכשיו צעקני הימין התהפכו. הם נושאים על נס את הריגת אבו אל־קיעאן מסיבה פשוטה: היא ממנפת את תיאוריית הקונספירציה המגוחכת שלהם על תפירת התיקים לנתניהו. ומה נתניהו עשה בכל השנים הללו, אחרי שנקבע והוכח שאבו אל־קיעאן לא היה מחבל? כלום. הוא שתק. הוא יתנצל בפני ערבים? את זה הוא עושה רק כשהוא מוכרח (ע"ע "הערבים נעים בכמויות").
אז אתמול הוא היה מוכרח. ומה הקשר בין העובדה שרוני אלשיך מתעקש שאבו אל־קיעאן היה מחבל לבין הפללת נתניהו ו"תפירת התיקים" נגדו? אלוהים יודע. בעצם, נדמה לי שיש דברים שגם אלוהים לא יודע. בכל מקרה, את התודה להתנצלותו של נתניהו צריכה משפחת אבו אל־קיעאן להגיד לעמית סגל. אלמלא חשיפתו שלשום, הם היו ממתינים להתנצלות עוד זמן רב.
הקטע הקומי השני הוא הדיווח של סגל שהחומרים האמורים הונחו על שולחנו של מבקר המדינה. תעצרו את מכונות הדפוס! מבקר המדינה!! הוא כבר יטפל בהם. אני מניח ששופרות בלפור מתגעגעים עכשיו לאחד, מיכה לינדנשטראוס ז"ל, או אפילו ליורשו השופט יוסי שפירא יבדל"א. לפני חמש דקות הם השלימו את השמדת המשלט החשוב הזה של ביקורת המדינה, שתלו בו דחליל שעושה כרצונם, מחלק פרגונים, לא מזכיר שמות, סוגר את האגף למשימות מיוחדות ושחיתויות ומפרכס את נתניהו ואנשיו על בסיס יומי. עכשיו מה שנשאר להם זה מבקר המדינה. נראה את החבר מתניהו אנגלמן מגדל ציפורניים בן לילה.
ועוד משהו קטן: יום אחד הם, ואולי גם אתם, תזדקקו למשטרה חזקה. לפרקליטות עצמאית. ליועץ משפטי נחוש. הגלגל מסתובב, כידוע. ביום שתצטרכו את כל זה, תגלו שהרסתם הכל. אודים עשנים יהיו שם, במקום שבו התנוססה פעם מערכת אכיפת החוק של מדינת ישראל. כל מה שתישאר זו נהמת ה־D9. על זה ניטשת המלחמה עכשיו, ורק על זה.
למען הסר ספק: שנות דור אני כותב, אומר, צועק ובועט שנדרשת רפורמה מקיפה במערכת. שכבתי בתעלות ובשוחות במאבקה של השופטת הילה גרסטל, כשהקימה את נציבות הביקורת על הפרקליטות. שי ניצן נלחם בה במלוא עוצמתו. כך גם כמה פרקליטות צעקניות מוועד הפרקליטים. אמרתי להם אז שהם יתגעגעו לגרסטל.
נדמה לי שבאופן נדיר צדקתי. מה שצריך עכשיו לעשות זה לפצל את תפקיד היועמ"ש לתובע כללי ויועץ משפטי. שתי עמדות שונות. לחזק את עצמאותו של היועמ"ש ושל התובע הכללי. לחוקק פסקת התגברות שפויה, לאחר דיון ציבורי מעמיק ובצורה מאוזנת. לחוקק חוק מקסימום, שלא יאפשר למשוך חקירות מעבר לשלוש שנים והחלטות על העמדה לדין שנה נוספת. לחזק מאוד את נציבות הביקורת על הפרקליטות ולהעניק לה שיניים. ועוד.
את כל הדברים האלה מנע נתניהו בגופו לאורך עשר שנים רצופות. הוא גם התגאה בזה. עכשיו הוא נזכר. אחרי שהמערכת כבר שפטה את אולמרט והירשזון ושיגרה אותם לעונשי מאסר בפועל. אחרי שדרש מאולמרט להתפטר כי ראש ממשלה לא יכול לנהל מדינה כשהוא "שקוע בחקירות עד צוואר". ומה קורה כשהוא כבר נאשם בדין פלילי? הוא לא מנהל את המדינה (כפי שאנו רואים במשבר הקורונה), אלא פשוט מפרק אותה.