1. האם שמעתם את בני גנץ, שר הביטחון וראש הממשלה החליפי, מתבטא בענייני הקיצוצים המתוכננים בסקטור הציבורי בכלל ובפנסיות של מערכת הביטחון בפרט? כמובן שלא. האם שמעתם את אבי ניסנקורן, שר המשפטים ולשעבר יו"ר ההסתדרות, בענייני הקיצוצים המתוכננים בשכר ובפנסיות המתוכננות בסקטור הציבורי? כמובן שלא. אבל שמעתם את מחליפו בהסתדרות, ארנון בר־דוד, שמאיים בשביתה על רקע תוכנית הקיצוצים של האוצר. אפשר להניח שניסנקורן מיישר קו עם מחליפו בכל הנוגע לקיצוצים אפשריים בסקטור הציבורי ("זה מרחץ דמים").
ענייני התקציב דחו בינתיים את מימוש תוכניות הקיצוצים, אם אכן בכוונת שר האוצר להוציא אותן אל הפועל. אבל מי שחושב שאפשר להמשיך להגדיל את הגירעון, שצפוי לחצות בקרוב את רף ה־10%, בלי לנסות לסתום את הבור - לא מבין שאין ארוחות חינם. מישהו יצטרך לשאת בנטל אחרי שהקורונה תחלוף, וכלכלת ישראל, כמו כלכלות רבות בעולם, תצטרך לעמוד באתגר של צמצום הגירעון שנוצר בעקבות המשבר.
2. מאז כניסתו לתפקידו דואג ניסנקורן לגבות את אנשי משרד המשפטים באופן אוטומטי בשם "שלטון החוק". ובכן, עכשיו תהיה לו דילמה אמיתית, כי אנשי משרדו, יחד עם עובדי משרד האוצר, קבעו שרכיב מסוים בפנסיה התקציבית של אנשי הצבא, הקרוי "תוספות הרמטכ"ל", איננו חוקי בפועל. ואם הם קבעו כך, ואם ניסנקורן מגבה את שלטון החוק - הוא צריך לגבות בעצם את קיצוץ הרכיב הזה מהפנסיה התקציבית של אנשי הצבא, ומדובר במיליארדי שקלים שתקציב המדינה זקוק להם כמו חמצן.
תזכורת בקליפת אגוז לנושא תוספות הרמטכ"ל לפנסיה: לרמטכ"ל, מתברר, הייתה סמכות להגדיל את אחוזי הפנסיה של המשרתים בצה"ל עד 19%, סמכות שניתנה לו בעקבות פרשנות רחבה מאוד להחלטת ממשלה מ־1961. מאז חלפו כבר כ־60 שנה, ובשנים האחרונות החליטו באוצר ובמשרד מבקר המדינה לטפל בתופעה המוזרה הזו, שמאפשרת לרמטכ"ל להוסיף אחוזי פנסיה לאנשי צבא כאוות נפשו. מדוח המבקר עולה כי התוספת הממוצעת עומדת על 9.5%, פלוס 6% לשלוש שנות שירות (2% בכל שנה), כך שמדובר בתוספת של 15.5%. המשמעות הכספית אדירה: רק תוספות הרמטכ"ל לפנסיה תקציבית עולות למדינה יותר ממיליארד שקל בשנה, והן עלו לה עד היום עשרות מיליארדים.
הסוגיה הגיעה בזמנו לרז נזרי, כיום המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שקבע בניסוח משפטי מנומס שהנוהל "לא הולם". כלומר שהתוספת נעשתה כתוצאה מפרשנות מרחיבה של הרמטכ"לים ונראית לא חוקית. הדיון בסוגיה נמשך כבר שלוש שנים - היא הובאה לשולחנו של משרד המשפטים עוד בשנת 2017. מאז הוגשה עתירה בנושא, המדינה דחתה לאחרונה את תשובתה, והנה הגענו עד הלום. דיונים משפטיים, התגלגלות לעתירות ואפס פתרונות. בקיצור: המשפטיזציה הישראלית במלוא תפארתה.
ואז נכנסים לתמונה הפוליטיקאים בניסיון להגיע להסדר מוסכם לפני שבג"ץ יפסוק את מה שיפסוק. מצד אחד גנץ, שיגן באופן אוטומטי על המשך החגיגה. מצד שני, שר האוצר ישראל כ"ץ, שמחפש בנרות מקורות תקציביים. שניהם אמורים להיפגש ולהתדיין בנושא. מה ייצא? אני מניח שעוד דחייה ועוד דיון, ובינתיים המיליארדים נשפכים. ואז יהיה מעניין לראות את עמדתו של ניסנקורן בנושא. האם יגבה גם הפעם את שלטון החוק ואת חוות הדעת של רז נזרי?
אני מהמר על שתיקה רועמת. וכששותקים - האינטרסים הם אלו שמדברים מאחורי הקלעים.
3. עוצר לילי וסגר בחגים הם בשורות רעות מאוד לכלכלה. עד כמה רעות אפשר להבין מהדוח החודשי של הכנסות והוצאות המדינה לחודש אוגוסט שפורסם השבוע, ומהווה ברומטר טוב לבחינת מצבו של המשק באופן שוטף.
נתוני הגירעון, שנעים היום סביב 8%, לא ממש מפתיעים, אבל מי שמחפש את האור בקצה המנהרה מצא אותו בנתוני גביית המסים. רשות המסים גבתה באוגוסט מסים בהיקף של כ־26.5 מיליארד שקל, ובשיעורי מס אחידים עלו הכנסות המדינה בכ־9% לעומת אוגוסט 2019, כאשר הגבייה ממסים ישירים (מס הכנסה למשל) עלתה ב־6% לעומת אשתקד, והגבייה ממסים עקיפים (מע"מ ומס בלו, למשל) עלתה ב־13%. ברשות מסבירים את העלייה היפה בעלייה בייצור המקומי במרבית ענפי המשק, בהחזרי מע"מ ייצור מקומי גבוהים באוגוסט 2019 ושינוי בעיתוי העברת מסים ששולמו באמצעות כרטיסי אשראי.
סיבה נוספת לעלייה היא שהמשק חוזר אט־אט לשגרה, וכשהוא עובד כך, זה מתבטא גם בגביית המסים. לכן עוצר או סגר כלשהו יסיגו את המצב הזה לאחור. צריך וחייבים לזכור: שיעורי התמותה מהקורונה בישראל הם נמוכים מאוד, כ־0.75%, לעומת 3%־10% ויותר במדינות מערביות. אין תמותה עודפת, נכון לסוף יולי, כך על פי נתוני הנפטרים של הלמ"ס. הווה אומר, כל החלטה על עוצרים וסגרים צריכה להביא בחשבון גם את הנתונים האלה וגם את הנתונים הכלכליים.
ועוד נתון מעודד: למרות המשבר והפגיעה הכלכלית, מתחילת השנה ועד סוף אוגוסט הסתכמו ההכנסות ממסים ב־202.4 מיליארד שקל לעומת 212.1 מיליארד שקלים בתקופה המקבילה אשתקד, ירידה מתונה של כ־4% יחסית להיקף המשבר. כזכור, רשות המסים הקלה על עסקים בהחזר מקדמות, בפריסת תשלומים ובביטול קנסות ואפילו ביצעה אכיפה רכה יחסית לימי שגרה. לאור זאת, 4% ירידה בגביית המסים מתחילת השנה - היא לא כל כך דרמטית.
4. נתוני הכנסות והוצאות הממשלה מלמדים אותנו מדי חודש גם על התקדמות קצב התוכניות הכלכליות לטיפול במשבר הקורונה, וזה מתחלק לכמה נושאים ותת־סעיפים. בסעיף מענה בריאותי ואזרחי, הכולל את תקציב מערכת הבריאות והיערכות משרדי הממשלה, הוקצבו 13.6 מיליארד שקל, והוצאו, כולל התחייבויות והתקשרויות עתידות, כ־11.2 מיליארד שקל, 83% ביצוע.
בסעיף הביטחון הסוציאלי, הכולל את מענק פסח לאזרחים, המענק לכל אזרח, צעדי אבטלה, תשלום לעובדי החל"ת וסיוע לעצמאים, הוקצבו כ־45.5 מיליארד שקל והוצאו עד היום 25.9 מיליארד שקל, 57% ביצוע. צריך לציין שהממשלה התחייבה לשלם דמי אבטלה וחל"ת עד מחצית השנה הבאה.
בסעיף ההמשכיות העסקית, הכולל סיוע לעסקים באמצעות שורה של קרנות הלוואה, הוקצבו כ־71.7 מיליארד שקל והוענקו הלוואות בהיקף של 32.4 מיליארד שקל - 45% ביצוע. בסעיף האצה ופיתוח המשק הוקצבו 4.6 מיליארד שקל, ועד כה הוצאו 1.4 מיליארד שקל, כולל התחייבויות והתקשרויות עתידיות - 31% ביצוע.
בסך הכל הוקצבו לתוכניות הכלכליות המטפלות בקורונה סכומי עתק של כ־135.4 מיליארד שקל (חצי בהלוואות שאותן צריך כמובן להחזיר) והוצאו כ־71 מיליארד שקל כולל התקשרויות עתידיות - 52% ביצוע.
השורה התחתונה: חצי מהיקף התוכניות הוצא עד כה. המבקרים יגידו - הכסף תקוע ולא מגיע לסקטור הפרטי; המסנגרים יגידו כי זה טבעה של כל תוכנית שמטפלת במשבר - ההוצאה היא הדרגתית.
המסקנה שלי היא אחרת לגמרי: ככל שהמשק יתאושש במהרה, הצורך בעוד ועוד הוצאות על פי התוכניות הכלכליות יתייתר ויחסוך מאיתנו את תשלום המחיר על הגירעון הכבד. אם העובדים יחזרו לעבודתם, לא יהיה צורך בתשלום דמי אבטלה ודמי חל"ת, ואם העסקים יחזרו למלוא התפוקה, הם בוודאי שלא יצטרכו הלוואות נוספות או תוכנית נוספת לפיצוי בעקבות סגר נוסף.
בסופו של דבר יש רק שתי דרכים להקטין את הגירעון הגבוה: להעלות את ההכנסות (כלומר, מסים) או להקטין את ההוצאות (התייעלות בהוצאות הממשלה והורדות שכר). ואף אחד לא רוצה להגיע למצב של העלאת מסים.