הזיות ושקרים: כדי לתחזק את תדמית ה"קוסם", נתניהו חייב לשקר

ההסכם בין ישראל לבין איחוד האמירויות הוא צעד חיובי ביותר, וייתכן מאוד כי בקרוב יבשיל גם להסכם שלום מלא, לרבות קיום יחסים דיפלומטיים ופתיחת שגרירויות, טיסות, ביקורי תיירים, מהלכים עסקיים גלויים - כפי שמקובל ביחסי שלום בין מדינות.

אין ספק, ונתתי לכך ביטוי גם בטור זה לאחרונה, שההחלטה של מוחמד בן זאיד, יורש העצר של איחוד האמירויות, דרשה אומץ לב ושהיא יכולה לסמן את הדרך למדינות ערביות ומוסלמיות מתונות נוספות באזורנו. נכון, בין ישראל לאמירויות מתקיימים קשרים כבר יותר מ־20 שנה. גם עניין זה, כמו אחרים, לא נולד אצל בנימין נתניהו.

אומנם בנו אמר כי לפני שאביו הפך לראש ממשלה היו בארץ רק תפוחי זהב, אך הייתה מדינה לפני ביבי, הייתה לה תעשייה מתקדמת, היו בה חידושים טכנולוגיים מרשימים, וגם יחסים עם מדינות ערביות מתונות, אף שהם לא הבשילו להסכמי נורמליזציה גלויים או להסכמי שלום. גם עם ירדן היו לנו מגעים רבים, שנים לפני שהאווירה במזרח התיכון השתנתה בעקבות הסכמי אוסלו (הצבעתי נגדם - למען הגילוי הנאות) וסללה את הדרך להסכם השלום הפומבי והחשוב. 

תהליך הדגירה של היחסים בין ישראל לאמירויות היה ממושך אך יציב. בתקופת נתניהו התהליך הזה הגיע להבשלה מלאה ולנורמליזציה, אשר כולנו מקווים שתביא גם להסכם שלום. בינתיים, זה עדיין לא הסכם שלום. לא שלום תמורת שלום, אלא נורמליזציה תמורת נורמליזציה. זה לא מעט, ועל כך ראש הממשלה היה ראוי לרגע של הוקרה, ולא מנעתי זאת ממנו בטור זה. אבל רגע ההוקרה הוא קצר מאוד.

ברור לחלוטין שהסכם הנורמליזציה חייב את האמירויות לדרוש תמורה ישראלית, כדי שבן זאיד יוכל להצדיק אותו ולהגן עליו בקרב המדינות הערביות האחרות, בנות בריתה הטבעיות של האמירויות, שכנותיה ושותפותיה במאבק נגד איראן. לכן הסכם הנורמליזציה היה כרוך בהתחייבות חד־משמעית של ישראל לוותר על כוונת הסיפוח החד־צדדי של שטחים בגדה המערבית, וכן התחייבות להקפיא את הבנייה בהתנחלויות הקיימות ולהסכים לרעיון שתי המדינות כמפתח לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

נוסף לכך, ההסכם היה כרוך גם בהסכמה ישראלית לעסקת נשק נרחבת בין ארה"ב לבין האמירויות, שבמסגרתה האמירויות ירכשו מטוסים מתקדמים מדגם F־35 ומערכות נשק נוספות.

אומר מיד: עסקת הנשק האמריקאית עם האמירויות היא לגיטימית, סבירה והגיונית, ואין בה שום ממד של סיכון לביטחון ישראל. אוסיף כי עסקה זו איננה יכולה לדגדג אפילו את יתרונה האיכותי של ישראל בתחום הצבאי. להפך, חיזוק האמירויות, אגב הצהרה על נורמליזציה של יחסיה עם ישראל, מבסס את יציבות הכוחות המתונים באזור, ואין לישראל סיבה להתנגד לכך. מעבר לכך, ישראל עצמה, באמצעות חברות ממשלתיות וגם פרטיות, עשתה במשך השנים עסקאות עם איחוד האמירויות שהיו כרוכות באספקת מרכיבים שונים, חלקם רגישים ביותר, שיש להם השלכה ביטחונית.

במילים פשוטות: הודעתו של נתניהו כי הוא מתנגד לעסקת הנשק עם האמירויות היא חסרת כל היגיון מדיני, אין לה שום צידוק צבאי, ובמקרה הטוב היא עוד עלולה לגרום למנהיגי האמירויות למחשבות שניות. מדוע התחזקות ביטחונית של האמירויות יוצרת תשתית לסיכון ביטחוני עבורנו? אם יהיו למדינה הזו כמה מטוסי F־35 ועוד אמצעי לחימה והגנה שעשויים להיות מאוד יעילים במקרה של חיכוך כלשהו עם איראן, ביטחוננו ייפגע?

הזיות ושקרים

אם כך, מדוע נתניהו משקר גם כאן? מדוע הוא מכריז שהוא נגד עסקת הנשק, כאשר ברור וגלוי כי העסקה קדמה להכרזה על הנורמליזציה ואולי גם הייתה תנאי מוקדם לה? מדוע גם כשראש הממשלה עושה את הדבר הנכון והמועיל (ומעטים המקרים שזה קורה בשנים האחרונות) הוא חייב לשקר, לספר סיפורי סבתא, להוליך שולל, לאחז עיניים?

התשובה היא כי נתניהו החלש, חסר חוט השדרה, האיש שדרעי, גפני, ליצמן ופרוש מאלצים אותו לשנות את התחייבויותיו, להיכנע לתכתיביהם ולעשות ההפך ממה שהתחייב יום קודם לכן - כבר מזמן שבוי בהזיה שהפכה לסימן ההיכר שלו, שהוא איש הקסמים. איזה מין איש קסמים בעיני עצמו ובעיני מעריציו מביא הסכם שלום תמורת ויתור על ארץ ישראל השלמה ועל בניית ההתנחלויות, ותוך כדי השלמה עם חזון שתי המדינות? הרי הסכם כזה יכול לעשות כל שמאלן שמוכן לבגוד במדינה, כמוני למשל, או אולי אפילו אחד כמו בני גנץ או יאיר לפיד. 

ביבי, בעיני עצמו, לא יכול להיות סתם כמו בגין או רבין. מנהיג שפוי, נורמלי, שמביט למציאות בעיניים מפוקחות ומבין שבחיים האמיתיים יש תן ויש קח, יש משא ויש מתן, יש הישג ורווח ויש ויתור. האיזון בין שני הקטבים האלה - היכולת למצות את היתרונות ולהציע את הוויתורים הבלתי נמנעים - הוא המתכון למדינאות שפויה, אחראית, שאפשר להעריך אותה ולשבח אותה.

מה שמעיד בעיניי על טירופו וחוסר איזונו הנפשי של נתניהו הוא העובדה שהוא לא מסוגל לעשות משהו שיהיה הגון וגם שייראה הגון. הרי אילו היה אומר את המובן מאליו - כי הסכם הנורמליזציה מחייב תמורות הדדיות וויתורים הדדיים - הוא היה מתקבל באמון, בהערכה ובהסכמה של חלק ניכר מהציבור הישראלי.

אבל נתניהו שבוי בדימוי העצמי ההזוי שהוא יצר לעצמו בעזרת אשתו ובנו המטורללים. הוא נכבש לחלוטין בדימוי הזה. בעיני עצמו הוא לא סתם מנהיג פוליטי. הוא סיפר לסביבה שהוא אחד האנשים בעלי מנת המשכל מהגבוהות בעולם, שהוא קוסם שמסוגל לעשות דברים שאיש לפניו לא עשה. הוא משוכנע שהוא אמיץ, נועז, ששום דבר לא מרתיע אותו בניסיון להשגת יעדיו. הוא יחסל את חמאס, הוא יחריב את איראן, הוא ישמיד את חיזבאללה, הוא ינצח את הקורונה. וכל מנהיגי העולם יעלו אליו לרגל ללמוד ממנו איך עושים את הקסמים האלה.

ברור בעיניי שהדימוי העצמי הזה בנוי על חוסר איזון נפשי, על רמת חרדה גבוהה שמערערת את כושר התפקוד ואת יכולת קבלת ההחלטות. ובעיקר, שימור הדימוי הזה מחייב להפריח כל הזמן שקרים, סיפורי מעשיות, אגדות אורבניות והמצאות שאין בינן ובין המציאות שום קשר. ועוד לא שכחנו את החיילים הבריטים, שאחר כך הוא היה צריך להסביר שלא בדיוק ראה אותם בירושלים טרם לידתו, ואת הטנק שבו בילה עם אהוד ברק ואריק שרון במלחמת יום הכיפורים. 

אך נתניהו לא זקוק לקשר עם המציאות כל עוד הוא מוקף בעדת חנפנים המשמיעה קולות של התפעלות מהשקרים ומההזיות שהוא מפיץ סביבו.

כמה פשוט, מכובד וראוי היה למדינת ישראל (ואולי גם לנתניהו עצמו) אילו היינו אומרים מתחילת הדרך כי הסכם הנורמליזציה עם האמירויות מצדיק את הוויתורים. שלום תמורת ויתור על סיפוח, שלום תמורת ויתור על בנייה בהתנחלויות וקבלת עקרון שתי המדינות, והסכמה לעסקת הנשק עם ארה"ב - כפי שאני מאמין שטוב שנעשה. כל זה היה מתקבל במחיאות כפיים - גם של המפגינים בבלפור. 

אבל נתניהו מוכרח לשקר. אם הוא לא היה משקר בכל מה שהוא עושה - הכל היה נראה ונשמע אחרת לגמרי.