אני יודע ש"זה הזמן לסלוח" כמאמר השיר, אולי אף "לכרוע על חוף הסליחה" כמאמר שיר אחר - אבל אלוהים שלי, רציתי שתדע (כן, המגירות שלי מלאות בשירים של אחרים) שאני פשוט לא מסוגל. אני יודע שזה לא יפה, שאדם גדול ממני היה אולי עושה מאמץ, אבל אני פשוט לא מסוגל לסלוח לנבחרי הציבור שלי. ואף שאנו מצויים בין כסה לעשור, הרי שעל הבגידה הזאת אני מבקש שגם אתם לא תסלחו.
אם אינכם שייכים לימין הקיצוני או לשמאל הקיצוני, הרי שרוב הסיכויים שהצבעתם בדרך כזו או אחרת עבור הממשלה הזאת, שכוללת את הליכוד, מפלגות החרדים, כחול לבן ומפלגת העבודה. בערך 80% ממי שקורא את הטור הזה עכשיו בחר באנשים שמהם - על פי הסקרים - מאוכזבים כ־80% מהציבור.
איך נהיה הדבר? חלק מהם מכרו לנו את הפלת ראש הממשלה בנימין נתניהו כיעד מרכזי שמאפיל על כל דבר אחר, עד לרגע שבו גילו שהדרך היחידה שלהם לתואר "שר" עוברת בממשלה בראשותו. כך עשו בני גנץ וגבי אשכנזי, כך עשו עמיר פרץ, איציק שמולי ואורלי לוי־אבקסיס. מולם היו מי שהבטיחו סיפוח או את חיסול החונטה (לכאורה) של הפקידות הבכירה. מיותר לציין שסיפוח לא היה ושהפקידים חזקים מאי־פעם.
רוצה לומר, אף אחד לא עלה עם שופל - לא על בלפור, לא על בית המשפט ואפילו לא על הקו הירוק שהיה ברובו לגדר ההפרדה. מה היה התירוץ של כולם לגניבת הדעת מימין ומשמאל? ניחשתם נכון: "ממשלת חירום לאומית למלחמה בנגיף הקורונה". ובאמת, היו רגעים שבהם הסכמנו שצריך לשים בצד את כל המחלוקות, להבין שמדובר בעת חירום עולמית ולאומית, להתלכד ולעשות את מה שצריך. רק שאז התברר שהווירוס משגשג ומתרבה במיוחד במים העכורים של הפוליטיקה הישראלית. ככל שממשלת האחדות נלחמת בו, כך הוא מתפשט, עד שלאזרח המיואש נדמה כי אולי מוטב היה לו היו פשוט מפסיקים את המלחמה.
מה התירוץ לכישלון? גם כאן תקבלו מגוון שמזכיר מאוד את הרפרטואר שקדם לבחירות: מהתנהלות פסולה של ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום (בלי להסביר מה האינטרס שלו לפגוע כך בסיכויי בחירתו מחדש), ועד לכך שדווקא ההפגנות נגדו הן אלה שמפיצות את המחלה (מה שמסביר כמובן את שיעורי ההדבקה הגבוהים במגזר החרדי או הערבי).
כמובן שמדובר בקשקוש. הסיבה היחידה לטיפול הכושל של ממשלת ישראל במשבר היא שהיא מאוישת באנשים שלרובם לא הייתם מניחים לעמוד אפילו בראש ועד הבית. והעובדה שיש ביניהם אלופים בצה"ל, אפילו רמטכ"לים, מעלה את התקווה שרק לא נזדקק לצה"ל ביום פקודה ונגלה שהוא מתפקד בערך כמו הממשלה.
אנשים שלא הרוויחו אגורה שחוקה בעמל גוזרים כליה על עסקים שהם מפעל חיים של אזרחים. אנשים שחיו כל חייהם על חשבון הקופה הציבורית, לא מסוגלים אפילו לחשוב באותם מונחים שבהם חושבים בעלי עסקים. אולי משום כך הם כופים עליהם סגר בלי להבטיח פיצוי.
אין לי תלונה לממשלה על שלא מיגרה את הנגיף, מאחר שאף מדינה בעולם לא הצליחה למגרו, אבל יש לי טענות כבדות על כך שזו ממשלה של בעלי בריכות שחייה פרטיות שסגרו בריכות שחייה ציבוריות.
זו ממשלה שבה שר הבריאות יולי אדלשטיין דורש מהציבור לא לזלזל בהוראות, אבל ביום שבו הוגבלו ההתקהלויות רץ הביתה לציון יום הולדתה של אשתו במסיבה המונית, שהוצדקה בכך שההגבלות ייכנסו לתוקף רק בחצות - מה שמזכיר את הנימוק של נתניהו להימצאות בנו סביב שולחן הסדר (אחרי שקרא לנו להימנע מארוחות חג עם יקירינו).
זו ממשלה שבה השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה מבהיר כי המשטרה תנקוט יד קשה נגד מפירי הסגר שנכפה עלינו כי המשטרה שבאחריותו כשלה באכיפת סגרים נקודתיים. אז אולי, אדוני השר, קח אחריות ותתפטר?
זו ממשלה שבה שר האוצר ישראל כ"ץ מסביר באולפן שהתנגד בקבינט הקורונה לסגר, אך אפילו לא שקל להתפטר בגין צעד שיעלה למשק 20 מיליארד שקל. זו ממשלה שבה שר התיירות מתנגד לסגירת בתי המלון, אבל לא חולם אפילו להפריד בין ישבנו לכיסא המיניסטר. זו ממשלה עם שרה לשוויון חברתי שלא עלה על דעתה להתפטר בשל מדיניות שגוזרת על קשישים מוות מבדידות.
אז כן, חברים, אני יודע: היום אני אמור לעמוד בבית הכנסת, לבקש סליחה על חטאיי ולמחול לאחרים על שלהם, רק שהפעם אני לא מסוגל. אחרי מלחמת יום הכיפורים שרה להקת כוורת ב"נתתי לה חיי" את השורה האלמותית: "למדתי מה זה סתם ונעלבתי". אז גם אני נעלבתי, ולכן במקום לסלוח אני תובע מכם היום את עלבוני, באשר הוא עלבונו של כל אזרח ישראלי, ומאחל לכם שהממשלה הזאת לא תיכתב בספר החיים הפוליטי, אלא להפך - תיזכר לדיראון עולם כאנוכית ומנותקת.