את ראש השנה ביליתי עם משפחתי בצפון הארץ. הגליל בעונה זו מרהיב ביופיו, קריר ושלו. רוח סתווית נעימה מנשבת בערבים, והתחושה היא כי הנגיף רחוק. אינו מכביד או מדאיג. אודה על האמת: תכננו לשוב למרכז הארץ אחרי החג והצטיידתי מבעוד מועד באישורים מתאימים, למקרה שאיעצר על ידי מחסומי המשטרה. אך לא הזדקקתי לשום מסמך ולא נדרשתי לשום הסבר. במשך למעלה משעתיים, בתוך תנועה סואנת ופקוקה לעתים, לא פגשנו במחסום, וממילא לא תושאלנו למטרת נסיעתנו.
ברגע כתיבת שורות אלו לא נראה כי אנו בעיצומו של סגר כללי. לא נראה כי כל מי שנע בכבישי הארץ נוסע לעבודתו או חלילה לטיפול רפואי. התמונה המצטיירת היא של הפרה המונית ואי־הקפדה על הנחיות הממשלה. חוסר האמון של הציבור בהנהגת המדינה זועק ומטריד. תחושות של אי־סדר יחד עם הנחיות לא ברורות גורמות לחוסר ציות ולחוסר היענות. להבדיל מהסגר הראשון, שעל קיומו זכינו לרוב מחמאות, נראה כי רבים לא השתכנעו בנחיצותו וביעילותו של הסגר הנוכחי. ראש הממשלה בכבודו ובעצמו הטיל ספק בתוצאותיו הצפויות, ורבים משרי הממשלה סבורים כמותו.
במוקד של חילוקי הדעות בקבינט הקורונה - וכתוצאה מכך גם בקרב הציבור - נמצאות התפילות בבתי הכנסת והפגנות המחאה שמתקיימות בעיקר מול בית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים. המשוואה בין התפילות להפגנות מקוממת. אלו המצהירים כי יהיו מוכנים לצמצום מספר המתפללים אם תיפסקנה ההפגנות מצטיירים יותר כתגרנים ופחות כמי שחרדים לקודשי ישראל. אין כל ספק כי הזכות לתפילה והזכות הדמוקרטית להפגין הן זכויות מקודשות. אך נשאלת השאלה: אם מוכרז סגר כללי, מדוע לא יותאמו נושאים אלו גם הם לגזירה הכללית? יש בהחלט מקום לצמצם עד למינימום ההכרחי את מספר המתפללים בחדרים סגורים, ויש להפסיק למספר שבועות את התקהלויות האלפים בכיכר פריז בירושלים.
המגזר החרדי ברובו מתייחס לסגר הכללי כאל גזירה בלתי הכרחית, מיותרת ומכוונת לפגיעה בו. גזירה שלדבריו קשה לציבור לעמוד בה, במיוחד בחגי תשרי. ראש הממשלה, בשל דאגתו לשלמות הממשלה והחשש לאובדן אפשרי של בני בריתו, מאפשר לו לנצל ניצול ציני מובהק את המצב.
ויש עוד מגזר שבחלקו בוחר לא להקפיד על קיום ההנחיות: המגזר הערבי. רק חבל שאיננו שומעים את חברי הכנסת הערביים קוראים לציבור בוחריהם לציית להנחיות למען בריאותם. אך אל לנו להלין על המגזרים החרדי והערבי כאשר גם בשאר הציבור אין הפנמה כי הסגר הכללי נחוץ כדי לנסות לקטוע את שרשרות ההדבקה המתארכות מדי יממה.
רוב הציבור סבור כי הסגר מיותר, שהוא לא יביא לתוצאות הרצויות. הגדילו לעשות מספר כותבי מאמרים ומובילי דעת קהל שטענו שמאחורי הסגר מסתתרת מזימה פוליטית שנועדה להוביל לכך שלקראת סוף השנה, עם פתיחת משפטו של ראש הממשלה, יוכרז סגר הדוק שיכלול גם את בתי המשפט. טיעון זה מתחזק לאור הלחץ הכבד שמפעיל ראש הממשלה שנועד להוביל להחמרת המגבלות ולהידוק הסגר.
כחול לבן משהובילו את ההגנה על זכות המחאה הודיעו כי הסכימו לאיסור על ההפגנות בתנאי שהסגר יהיה הדוק ויכלול גם קיום תפילות. מנגד שרי החצר של נתניהו התנו את הסכמתם לצמצום מספר המתפללים בהפסקת ההפגנות.
אם היינו בשגרת חיים רגילה, היה זה לא תקין ובלתי מתקבל על הדעת שממשלה תאסור למחות נגדה. אך אנו בעיצומה של מגיפה משתוללת, שמשנה סדרי עולם, גם את הדמוקרטיה. בינתיים הולכת ועולה תחושת אי־הוודאות של אזרחי ישראל, שעומדים חסרי אונים מול הממשלה המקרטעת, המתקשה להנהיג, ונאנקים תחת המצוקה הכלכלית שרק הולכת ומחריפה. מי שסובל יותר מכל הם שומרי החוק, שמצייתים להנחיות הסגר. עבורם ועבור כולנו אנו חייבים לממש את הערבות ההדדית, לעטות מסיכות, לשמור על ריחוק חברתי ולמרות הביקורת וההיסוסים לקיים באדיקות את הנחיות הסגר.
