הסגר הזה, במתכונתו הנוכחית, מציל רק את ביבי

זה קרה דווקא ביום כיפור, כאשר המשפחה הגרעינית הצנועה שלנו גדלה והתרחבה בעוד שלושה עוללים, צאצאיהם של זוג האוגרים. 
מטבע הדברים, את כיפור אני מבלה בעיקר במאוזן, כי זה טוב לשלד, אבל גיאצ'ו הצדיק דאג להעיר אותי כדי לבשר לי את הבשורה המדכאת, אז מיד נרדמתי שוב. אסקפיזם. 

אבל אז הגיעה כיפוש, נסערת מהמציאות. "מאמי, אני נשבעת לך שהמוכרת בחנות החיות הבטיחה לי שהאוגרים זכרים", היא פצחה בהסברים, שרק הרגיזו אותי יותר. "למה לא בדקת, כיפוש? מה זה השטויות האלה? מה נעשה עכשיו עם חמישה אוגרים? הרי לפי השיטה האקספוננציאלית של כל המאכערים, בתוך חודשיים יהיו לנו 20 אוגרים. את מבינה שאת אחראית על התפוצצות האוכלוסין הזו?". 

היא סירבה לקבל אחריות על המציאות, בדיוק כמו ביבי. זה הטרנד החדש, תמיד אפשר להאשים מישהו אחר. עוד מעט היא תדרוש למנות פרויקטור שיטפל במצב.  "מאמי, אתה ממש לא בסדר", היא המשיכה להתווכח. "שאלתי אותה, היא אמרה לי: 'הנה, תראי'. למה אתה מאשים אותי? אני וטרינרית?". 

אבל אני לא ויתרתי. "אני מאשים אותך כי בגילך את אמורה להבדיל בין זכר לנקבה. טפלי בבעיה, קחי את משפחת האוגרים עם הכלוב המפונפן שקנית ושחררי אותם לטבע, בגינה". היא סירבה להתקדם והתעקשה על הקטע של האחריות: "איך רצית שאבדיל? הם נורא קטנים". 

אבל אני ממש לא פראייר. "הם קטנים, כיפוש? למה לא הרכבת משקפיים? מה זה השטויות האלה? זהו, החלטתי, האוגרים חוזרים לטבע. תארגני להם אוכל לשבוע לפחות, ובעיקר מים או חלב. כי אני מתחיל להשתגע. אני מרגיש את זה בא. כדאי שאני אחזור לישון".
 
אבל הצדיק כבר נקשר למשפחה החדשה. "אבא, הם לא הולכים לשומקום. נתתי להם כבר שמות: שימון, יוסי ובני, החברים שלך. נכון שכל הכבוד לי שבחרתי בשמות האלה? רציתי שתהיה שמח. הם מאוד חמודים, והם נשארים פה. הם יגורו בחדר העבודה שלך, כדי שתוכל גם אתה להשגיח עליהם, כאשר אני אהיה בצהרונית". 

אני גר בדירה גדולה, אבל תמיד מרגיש שאין לי מקום להתבודד. הילד תמיד מגיע עם כבודה, שרי הכלבה, ועכשיו משפחת האוגרים בכלוב, אם כי לפעמים הוא מוציא אחד מהם כדי ללטף אותו. "אבא, תיגע בו, תראה כמה הוא עדין וחמוד". אני מיד חושב על אמא שלי ומה היה קורה אם הייתי מגיע למיטתה ומשחרר עליה את החיות. אני מחייך לעצמי, כי רק אני יודע מה יכול היה לקרות. מזל שהצבא לימד אותי החייאה וטיפול מהיר בנפגעי הלם ספטי ואנאפילקטי, כי אמא הייתה יכולה לסגור ספרים במקרה כזה. 

אז אני בורח לאמבטיה. ממלא אמבט קצף, דואג לכל הסמרטעיתונים שיהיו בהישג יד, טלפון לגלישה, קפה קר, מים קרים, סיגריות וסוכריות מנטה, כי אני נשאר כאן שעתיים־שלוש. אם זה לא יקרה, הדודא תאכל אותי. אבל הבידוד הכפוי לא מונע מכיפוש להגיע ולהרצות את משנתה. "מאמי, אי אפשר לשחרר אותם סתם. גיא יהיה נורא עצוב ו..."

קטעתי אותה מיד ונתתי לה את המבט, עם ליווי קולי הולם, קפוא לחלוטין. "אני כבר עצוב, כיפוש. אמרתי לך לפני שהבאת את הצרה הזו עלינו, שאני לא גר בספארי. אל תיתני לי פסיכולוגיה בגרוש, תני לי פתרון. את לא רוצה טבע? סחתיקה. קחי את המשפחה הזו מחר לחנות החיות, תני למוכרת הנוכלת, ותודיעי לה שהדיבידנד עלינו, ללא חיוב. היא מכרה לך שניים, קיבלה חמישה במצב טוב. תסתובבי ותלכי. עד כאן, רות?". 

אבל אז הגיע המוקש, שהיא טמנה באומנות. "בסדר, אבל אני רוצה שתבוא איתי, כי לא נעים לי. זה מביך אותי להתעמת עם אנשים שרימו אותי. אתה טוב בזה, אתה תדבר איתה". את המשימה הזו אני ממש לא צריך. "אין מה לדבר, כיפוש. תניחי על הדלפק, תתפיידי, וזהו. מה היא תעשה? תקרא למשטרה? אם כן, אז אני אגיע לסייע לך". 

ככה זה עם סוחרים ביידעלך. למכור בכל מחיר, העיקר שיהיה געלט, להניע את הכלכלה של ביבי. אז נגמר כיפור, וכולנו חזרנו להיות טינופות, בדיוק כמו לפני הצום. לא חשבתי אחרת, כבר עברתי יותר מ־60 ימי כיפור. 

הדוגמה הטובה ביותר להשפעת הצום המזכך היא יו"ר הגועליציה של עם ישראל, מיקי זוהר. התאהבתי בדיירת אגם הדרעק הדרוזית מיש עתיד, שענתה לו בתקיפות אחרי שפגע בה במתכוון בשבתו כיו"ר המליאה. דיירים נוספים מהדרעק שמחו על התנהגותו הורחקו מהמליאה בהוראתו. "אני עושה את זה כי אני יכול", אמר - ובאמירה הזו מתמצה כל הפוליטיקה שהורסת את חיינו כאן. מיקי יכול, כי הוא עבד של ביבי, וביבי יכול הכל, גם לסגור ציבור בבתים, לכל תקופה שבה יחפוץ. הוא רק צריך לחפוץ. 

קשה לתאר את הטעם בפה כשרואים איך 120 טיפוסים, שלאף אחד מהם לא הייתי מתיר להיות אחראי על האוגרים של גיא - יכולים להתעלל בציבור שלם, שברוב טיפשותו וכסילותו בחר בהם. איך אמר לי אלכס במרכז הגמילה שלו: "רון, לכל דבר בחיים יש תוצאה. בחרת, אז נגעת ונסעת. עכשיו תשלם על זה". 

אני יודע להיות כלוא לתקופות של חודשים, גם בתנאים קשים יותר. החיים לימדו אותי, אם כי חופש תנועה הוא חמצן בשבילי. אבל כשהייתי כלוא, היה לי תאריך שחרור מומלץ, והייתה לי רשימת איקס בראש. עוד 100 יום, עוד 90 והלאה בספירה יורדת. עכשיו אנחנו אסיריו של אדם שרוצה להעביר לנו את המסר הבא: "אתם רוצים לכלוא אותי? תראו כמה זה רע, אז למה אתם רוצים לעשות את זה לי?".