בישיבת קבינט הקורונה שהתקיימה אתמול ביקשה המשטרה אישור כניסה לבתי האזרחים, בלי צו שיפוטי. הבקשה הזו היא רק עוד צעד ביישום דיקטטורה של רשות האכיפה בראשות אמיר אוחנה, שלוחו של ראש הממשלה נתניהו. משבר הקורונה, והכוח העצום שנטל לעצמו נתניהו להתעמר בציבור ענק ללא הפרעה ממשית של שותפיו לקואליציה, משל היה מלך שהכל מותר לו, מוכיח חד־משמעית שעם ישראל הוא אוסף של שבטים, שכולם רק גרים במדינה אחת.
השבט המורם מעם, הפריווילגי, כולל פוליטיקאים, מיליארדרים, שהם חברים של הפוליטיקאים, ופקידי ציבור בכירים, רבנים, גם של קבוצות שוליות בחברה החרדית. אושיות חברתיות, רק בעיני עצמם מתחום הבידור הקל, או הבידור רפה השכל מחום הריאליטי. כל מרכיבי השבט הזה זוכים להקלות בסוגיית הסגר, עבירות על החוק כגון שקרים בחקירה אפידמיולוגית, הקפדה על תקנות סגר מוחלט ועוד. הכוונה כמובן לחברי קואליציה ואופוזיציה, אין הבדל מפלגתי בין מפירי החוק.
אבל גם בשבט הזה יש היררכיה ברורה: נשיא, ראש הממשלה ויועציו, שרים ושרות – לאלה יש היתר לשקר, לרמות, להונות את הציבור – בכל סוגיה הקשורה לגזירות הקורונה. בשבילם החוק הוא רק המלצה בלתי מחייבת. מקסימום הם מתנצלים, ודי. והציבור שותק, אבל נאלץ לסבול את ערימת המחוקקים שחבריה עושים כל מה שאפשר כדי לפגוע בנו.
עכשיו צריך להמתין למוצא פיו של היועמ”ש, ד”ר אביחי מנדלבליט, אם יורה על פתיחת חקירה פלילית נגד השרה גמליאל, חברת ממשלה שלא מפסיקה לשקר על הנסיבות שגרמו לה להיות חיובית לקורונה. אם היועמ”ש יימנע מהמלצה לפתוח בחקירה פלילית נגדה, תהיה הימנעותו היתר בפועל לכל אזרח לשקר בחקירה אפידמיולוגית. אז עוד לא נאמרה המילה האחרונה, רק שהפעם הציבור יאמר אותה.