רוב האמנים והידוענים נוהגים לשמור על זכות השתיקה בכל נוגע לדעות פוליטיות והחלטות ממשלה, מהחשש להפסיד מעריצים שנמצאים בצידה השני של המפה הפוליטית. אלא שמגפת הקורונה וההפגנות מול מעון ראש הממשלה בבלפור גרמו לכך שיותר ויותר אמנים יוצאים מהקליפה שלהם ומביעים את דעתם על מדיניות הממשלה ומוחים נגדה ונגד העומר בראשה. אז מה זה יעשה לקריירה שלהם? האם נקיטת עמדה פוליטית תפגע בקריירה הנוצצת של הידוענים בביצה, שבימים אלה הדבר היחיד שנוצץ בתעשייה זה הכלים שיצאו להם מהמדיח אחרי לילה של התקפי זלילה.
ועוד איך. כי כיום עולם התרבות נדם, אבל הוא ישוב מתישהו לתחייה, בעוד חצי שנה או שנה, והאמירות השנויות במחלוקת ישארו לעד בחיפושים של גוגל. חבל שקריירה ענפה שנבנתה לאורך שנים תימחק במחי יד וכל מה שישאר זאת אותה דעה, שייתכן שתשתנה בשנה הבאה.
לא ברור אם שינוי הגישה נובע בעקבות סגירת עולם הבמה והתרבות שגרמה לפגיעה ישירה בהם, או כי אינם מקבלים את הבמה שהם כל כך רגילים לקבל, אז הם מחפשים דרכים אחרות לזכות בה ולהשמיע את קולם. גם השחקן אושרי כהן הצטרף השבוע לרשימת המוחים, כמו מאור שוויצר שיצא נגד המשטרה ונגד כל 120 חברי הכנסת ודקות אחרי שחטף ביקורת מהעוקבים יצא בפוסט התנצלות והבהרה. או מאור בוזגלו שיצא נגד ההפגנות וחטף חיצי ביקורת ממיה דגן. בפוסט שפרסם אושרי כהן הוא מתח ביקורת נוקבת נגד הסגר: "אסור לסגור אנשים בביתם", זעק, וחתם במילים "סגר=פשע", תוך שהוא לכאורה מצדיק אלימות.
אושרי כהן לא חידש לאף אחד שהסגר הוא איום ונורא כי הוא מכת מוות לכלכלה, ופשע נגד אותם אנשים שנזקי הכלכלה פגעו קשות בפרנסתם. גם אני תוהה על חוסר ההגיון ושיקול הדעת של מקבלי ההחלטות. אלא שאושרי כהן לא מזכיר את ההיבט הכלכלי, כך שהוא מכוון לפגיעה בדמוקרטיה בה אין זכות להצר ולהגביל את תנועת האזרחים ולהטיל עליהם סגר. וכאן אני שואלת: גם לא בשעת חירום כשסכנה מרחפת מעל ראשינו? האם ערך החיים אינו קודם בחשיבותו לצורת משטר כזאת או אחרת? ראו מה קרה בסין, שהיא לא בדיוק דמוקרטיה: הטילו סגר מהודק לתקופה של ארבעה חודשים ומיגרו את הקורונה. אין להם גל שני, לא שלישי ולא עשירי. מתחילת המגיפה ציינתי ברשתות שרק משטר דיקטטורי עשוי לנצח מגיפה, עד כמה שדבריי עוררו זעם רב.
כנכדה לניצולי שואה, לא קל לי לשמוע אמירות כאלו. אני מסתייגת מהפרשנות המופרזת שאושרי כהן מייחס למילה סגר כשהוא משווה אותה לכלא. אני רק יכולה לדמיין את סבתי אם היא הייתה היום בחיים, אומרת: "זה סגר זה? זאת חופשה חמישה כוכבים. אני הייתי ארבע שנים כלואה במחנה תופת ואתם עושים רעש מסגר קטן?". סבתי לא ישנה בלילות על מיטה רכה ונוחה כמונו, אלא על מיטת קרשים בלי מזרן ובתוך ביתן עם הרבה אסירים אחרים שחלקם גססו ממש לידה. לא הייתה לה מקלחת של מים חמים והיא נאלצה לשפשף את עורה בפתיתי שלג בחורף הקפוא של אירופה. לא הייתה לה טלוויזיה כדי שתוכל להעביר את זמן הכליאה שלה בנעימים ולראות סדרות בנטפליקס. היא לא יכלה לצאת לספורט יחידני שלא מוגבל ב-1000 מטרים, לא יכלה לצאת לסופר הקרוב לרכוש מצרכי מזון, או להזמין פיצה עם שליח, אלא נאלצה להסתפק בצלוחית קטנה של מים עכורים פעם אחת ביום, עם קליפת תפוח אדמה לא מבושלת שהגרמנים כינו "מרק". ואנחנו נכנסים להיסטריה כשבחדשות מודיעים שאין להשיג ביצים כי כל המדפים רוקנו.
הכל זה עניין של פרופורציה בחיים. כשאושרי כהן מגדיר סגר כפשע, כאילו כלאו אותנו בתאים קטנים ומעופשים ובתנאי רעב, זו הגזמה פרועה וילדותית. הוא אף מוסיף חטא על פשע כשהוא אומר: "אי אפשר לכלוא בני אדם ולא לצפות למרד אלים". למעשה הוא מצדיק אלימות, ושולח מסר מאוד לא חינוכי למעריציו.
כמובן שזכותו להביע דעה כמו כל אזרח אחר במדינה, אך הייתי מצפה ממנו, כמי שמייצג את אנשי התרבות, לחשוב עשרות פעמים על ההשלכות של דבריו.
אז האם נקיטת עמדה פוליטית עשויה לפגוע בקריירה של אותם ידוענים בתעשייה? ועוד איך כן!