חולקים זיכרונות

ילדים ילדים, בואו, אבא רוצה להראות לכם משהו מהזמן שהוא היה ילד. אתם רואים את הדבר הזה, ילדים? אתם יודעים איך קוראים לו? קוראים לו מזוודה. פעם אנשים היו שמים בתוך המזוודה בגדים ונוסעים לחו״ל. הנה עוד דבר, זה נרתיק כלי רחצה. היינו שמים בו משחת שיניים, מברשת שיניים, מהדרין היו אף מוסיפים דאודורנט.

או, הנה, תראו מה מצאתי כאן, זה סבון קטן שלקחתי מהמלון שהיינו בו אז, בעבר. הוא איתי בתיק הרחצה למקרה שאגיע לאיזה מקום וארצה לרחוץ ידיים ולא יהיה לי סבון. למה יש לי שמונה סבונים קטנים כאלה ועשרה בקבוקוני שמפו? טוב, זה הווי שהיה לנו.

תביטו, ילדים. הדבר הקטן יותר על גלגלים נקרא טרולי. את זה היינו לוקחים ביד ומעלים למטוס. ראיתם, ילדים? עכשיו נכניס את הכל חזרה למדפים העליונים של הארון. אני לא יודע מתי תראו את זה עוד פעם.

פרס נובל

תפסתי זבוב שהיה על הקיר של ועדת פרס נובל לספרות השנה.
“רוצה קצת ריבה מלוכלכת?", אמרתי לו, “אז תתחיל לדבר".
הוא סיפר לי הכל.
בחדר הוועדה שנתנה את פרס נובל לספרות ישבו כמה אנשים והעלו שמות.
“אז מה, שנפתיע אותם עם סופר מאזרבייג'ן?", שאל אחד.
“יש כמה טובים, דווקא, אבל לא עכשיו כשיש מלחמה בנגורנו וגם בקרבאך".
“טוב, אז מילן קונדרה. זה ברור, אני חושבת", אמרה יו"ר הוועדה.
“רגע, רגע, קונדרה בטח ראוי, אבל עלינו להעלות נקודה עדינה. בעוד יומיים מכריזים על פרס נובל לשלום".
“מה הקשר?".
“יכול להיות שביבי יזכה. הוא עשה איזה שלום במזרח התיכון ההוא לאחרונה. היום יום רביעי, אנחנו מכריזים לנו על זוכה, וביום שישי, בום, נתניהו עלול לזכות בנובל שלו. תפקיד הספרות בחברה הוא גם למנוע זאת".
“אה, נכון. לכל אחד יש אחריות. אז איך נמנע?".
“נעניק ליוצר מהעם היהודי, ואז לא ייתנו בעוד יומיים לעוד יהודי".
“יש לנו כזה? בואו נעבור על הטפסים של הבקשות. אנא, אינגה, הביאי את התיק".
עד שהתיק הובא הרהרו חברי הוועדה הרהורים ספרותיים לאמור: “רגע, אם ביבי יכול לזכות, והשליטים של האמירויות, שזה דווקא בסדר, אז גם טראמפ עלול לזכות".
הזבוב סיפר שבשלב זה הוא התעופף בבהלה, כי שניים מחברי ועדת פרס נובל נפלו מהכיסאות כשהם שמעו "טראמפ", וספלי קפה בעיצוב סקנדינבי נפלו והתפצחו.
התיקים הוכנסו. כולם הבינו שאין הם יכולים לנער חוצנם מן המחויבות. נברו וחיפשו מישהו שהוא גם יהודי, כדי שוועדת נובל לשלום, שמתכנסת בעוד יומיים לא תבחר שוב יהודי לנובל, ומישהו אמריקאי, כדי שוועדת נובל לשלום לא תבחר עוד אמריקאי.
“חושבני וסבורני", אמר לי הזבוב שהיה שם על הקיר ונעשה די ספרותי מזה, “שאינני צריך להציג את המתח שאשכרה היה שם באוויר. עוד אומרים אשכרה, נכון? לרגע נראה היה שאין מה לעשות, וכי כולם ישקעו באדמה מרוב בושה אם טראמפ יזכה ביום שישי, כתוצאה ממחדל של ועדת פרס נובל לספרות ביום רביעי. עיניה של היו"ר רשפו תחינה חרישית".
“יש", אמרה אינגה, “מצאתי. משוררת יהודייה אמריקאית".
“איך השירים?".
“בסדר כאלה".
“מספיק טוב. פרס נובל יוענק ללואיז גליק. זה שמה, נכון? מילן קונדרה יחכה. יש לי חברים בחוגי הספרות הישראלית שייכנסו לדיכאון ולמחסום כתיבה אם נובל לשלום יוענק השנה לישראל. אני לא יכול לעשות להם את זה. אז פה אחד, כן? גליק הזאתי".

נועה קירל והרוע

עליי לנזוף נזיפה חמורה בנוזפים. החיילת נועה קירל (מה דרגתה?) עשתה מעשה ראוי. היא הצטלמה באישור לסרטון למטרה לאומית: הנחיות אזהרה מפני הידבקות בקורונה. היא התבקשה לכך, כי מישהו העריך שסרטון בהשתתפותה ידבר לאנשים צעירים ולילדים, האוהבים את נועה קירל. היא חיילת שקיבלה מראש לפני גיוסה אישור לפעילות מחוץ לשירות הצבאי. זה לא היה סרטון לשיר חדש או לצילומי אופנה ל"מארי קלייר", או פרסומת לליין של לק ג'ל או לקרמבו בטעם קולה מנגו. גם את זה היו מתירים לה.

היא הצטלמה לסרטון הסברה, מבריק, אגב, למאבק בקורונה. אני לא מסוגל להבין איך הבחורה הזאת מצליחה לעשות את כל מה שהיא עושה מאז גיל 13, וההערכה שלי להישגיה ולאישיות שלה גוברת על הסתייגויות קודמות שהיו לי כלפי התופעה בראשית צמיחתה. כנראה יש במנוע הזה משהו.

אז מה הבעיה? מדוע נעשתה חקירה בצה"ל, ומדוע ננזפו המפקדים שאישרו לה את הצילום? בגלל שחקן המשנה בסרטון, המבקש לנקוט זהירות נוכח הקורונה: ראש ממשלת ישראל. אני, אגב, גם לא מצליח להבין איך האדם הזה מצליח לעשות את כל מה שהוא עושה. מתי?
הוא הופיע מצוין בסרטון. קליל, מדויק. כנראה יש במנוע הזה משהו.

ברגע שהסרטון הופץ, אזעקות החלו להחריש אוזניים מכל הצופרים. ביבי. ביבי. ביבי. רק את זה הם ראו, ומעבר לזה כלום. נועה קירל עמדה ליד ביבי! היא חייכה כשביבי במרחק שני מטר ממנה! היא צחקקה, ועוד מהלב, לבדיחה של ביבי! צה"ל שותף לדבר עבירה עם סימנים פורנזיים לנוכחות ביבי באוויר.

העובדה שהסרטון איננו פוליטי, שמדובר במשימה לאומית, ולא במזימה לאומית, כל זה הוצף בכימיקלים ההרסניים המזנקים במוח של אלה שמשהו משתבש להם כל פעם שהם רואים את ביבי עושה דבר מה. במיוחד משהו לטובת ישראל. במיוחד משהו מוצלח. במיוחד כשהוא גם מחייך תוך כדי זה, ומפיץ הומור טוב.

ואל המפקדים שננזפו. אני מצדיע לכם ומודיע: פעלתם כראוי, אתם מספיק בכירים לקבל החלטה כזו, אסור היה לערער על שיקול הדעת שלכם, לא הייתם צריכים לרוץ עם החלטה כזו לדרגים בכירים מכם ולבלבל להם את המוח. מי שהחליט לחלוק על שיקול הדעת שלכם הוא זה שעירב פוליטיקה אסורה לתוך צה"ל. רשמו לפניכם שרשמתי הערת נזיפה חמורה בתיקו של מי שנזף בכם.
 
פינת השלולית
כשיש יום הולדת לנסיכה, בשלולית מתכננים חגיגה, אבל הצפרדע לא מבין שאי אפשר לחגוג בבוץ. 