הממשלה שהוקמה למען המאבק בנגיף הקורונה הפכה בעצמה לחולת קורונה מאומתת. מצבה קריטי, היא מחוברת לחמצן, ואיש לא יודע כמה עוד נותר לה עד שתצא מודעת האבל, ונלך לבחירות.
זה העיקר, כל השאר הם תסמינים. רוב ההתרחשויות השבוע שתפסו מקום מרכזי בכותרות, הן לא יותר מסימפטומים של המחלה. למשל, האמירות של יו"ר סיעת הליכוד ח"כ מיקי זוהר, שהגיעו לכדי איום על היועץ המשפטי לממשלה בשידור חי. או מופע הסולו של שרת התחבורה מירי רגב בתוכנית "אופירה וברקו", שכללה את האיום: "כל עוד לא תתנצל בפני מיליון וחצי ליכודניקים, לעולם לא תהיה מאמן נבחרת ישראל". או הקטטה המילולית המרתקת בין הליידי'ז מהליכוד קרן ברק, מאי גולן ואוסנת מארק, שכמעט נגמרה בחתירה למגע עם המשפט "את והבלונדינית המפגרת לא שוות את סוליית הנעל שלי, אני דורכת עליכן".
כל הפנינים של חברי הליכוד - שמסוגלים לגרום לטראומה פסיכולוגית לכל מי שזוכר את הליכוד של בגין, אפילו של בגין הבן - הן התוצאה ולא סיבת המשבר. כי לבוס מזמן לא אכפת מאיך שהעסק נראה. בבוא הזמן יישכח חלק גדול מהכיעור והביזיון, ומה שלא יישכח - נוכל להסביר אותו.
מה שמטריד את הבוס בנימין נתניהו הוא אם המטופל המונשם עדיין משרת את האינטרס של הרופא, ואם המשך הטיפול מצדיק את המאמץ.
ואם נמשיך עוד קצת עם האלגוריה: ד"ר בני גנץ עדיין רואה את עצמו כרופא בכיר שמשתתף בקונסיליום ומחליט על המשך הטיפול בחולה, אך במציאות כולם מבינים כי רופא אחד עומד ליד מכונת ההנשמה. לרופא הזה קוראים בנימין נתניהו, ועד כאן המבוא הלירי.
"הממשלה הזאת לא חיה ולא קיימת, היא רק מחכה לפירוקה. זאת שיחת היום, בכל יום. עסוקים רק בשאלות מה ביבי רוצה, מתי ילך לבחירות, ואיך עלינו להתארגן לרגע הזה בדרך הכי יעילה", כך תיאר בפניי בכיר בליכוד, שהתפנה לשוחח איתי אחרי הצבעת האי־אמון הדרמטית במליאת הכנסת. האירוע התרחש ביום שני, והגיע לשיאו כאשר יו"ר ימינה, נפתלי בנט, הצביע בעד הצעת יש עתיד. כלומר, בעד יאיר לפיד לראשות הממשלה.
הצלפים מהליכוד זיהו מיד את המטרה והפציצו: "חתרן נשאר חתרן", אמרו. "בנט החליט לפרוש סופית מגוש הימין ולהמליץ על לפיד, שאמר כי בכוונתו לעקור 100 אלף מתיישבים מיו"ש, לראשות הממשלה. מי שפירק את ממשלת הימין בשביל ברית האחים ימליץ על השמאל בשביל ג'וב". עד כאן לשון הודעת הליכוד, שהגיעה בתגובה להצבעת האי־אמון.
בנט מיהר למזער נזקים. כל חברי ימינה, החל מבנט עצמו, דרך איילת שקד ועד הדוברים והזוטרים, נרתמו למשימה. כל עיתונאי שמכשיר הנייד שלו היה זמין באותה שעה קיבל שיחת הבהרה עם אותו מסר: זוהי הצבעה טכנית, חסרת משמעות ונטולת השלכות מעשיות. אנחנו לא באירוע, תרגיעו.
הם אף הגדילו לעשות והפיצו הודעה כתובה בהקדשה ל"כל המתרגשים", שבה הובהר כי "מתחילת הקדנציה תמיד הצבענו בעד כל הצעת אי־אמון בממשלת הכישלון הזו, בלבד שזו הוגשה על ידי מפלגה ציונית, ואנחנו נמשיך בזה, כמובן. אין היום כל שינוי. זהו אירוע סמלי בלבד שמבהיר שאין לנו אמון בממשלה. כל טירון יודע שלא היה סיכוי להכתיר את לפיד לראש ממשלה".
ובכן, האירוע אירע. הצבעת ימינה עוררה רעש וסערה בבלפור. "ההצבעה של בנט היא איתות מסוכן לביבי", נאמר בשיחות מבוהלות שהתקיימו בעקבות אירועי המליאה. "אם בנט הולך איתם בהצבעה עכשיו ולא מסתיר את הקשר ואת הכיוון, למה שלא ילך איתם גם בהצבעה על החוק האוסר על נתניהו להתמודד? אם זה יקרה, זה יגמור אותנו".
לתקן בלי לתקן
נתניהו ידוע כמי שמתחשב בסקרים ויודע לקרוא אותם נכון. ההישגים הדו־ספרתיים של ימינה בשבועות האחרונים מלמדים אותו הרבה על מצבו ועל התמונה המסתמנת לקראת מערכת הבחירות הקרובה. על אף שכבר קרה בעבר שבנט זכה לאהדה רבה בסקרים ובבכי רע בקלפי, נתניהו לא בונה על כך שהמצב יחזור על עצמו גם הפעם.
יותר מדי מרכיבים השתנו מאז הבחירות האחרונות: המשפט, הקורונה, הכלכלה. הציבור עייף, מפולג ומדוכא כפי שלא היה בשנים האחרונות. לא קל יהיה למכור לבוחר הפעם את הערכה המסורתית של "השמאל והתקשורת רוצים להפיל ממשלת ימין אמיתית שבראשה עומד מנהיג מליגה אחרת".
ייתכן שהפעם ההישגים של בנט בקלפי לא יהיו שונים בהרבה מאלו שבסקרים. במקרה כזה נתניהו צריך את בנט לצדו, במחנה שלו, גם במחיר גבוה מהרגיל. בגלגולו הנוכחי בנט מסוגל להביא את מצביעי המרכז שעזבו את כחול לבן ועדיין לא בחרו בית פוליטי חדש. אם יתרצה וישתכנע לתת שוב צ'אנס לנתניהו - בנט יכול לאפשר שוב את הקמתה של ממשלת ימין.
השאלה היא אם נתניהו מוכן לשלם מחיר ולנסות גישה אחרת כלפי יריבו הימני. ושאלה נוספת היא אם בנט עצמו מעוניין להעניק את ראשות הממשלה לנתניהו על מגש הכסף. אבל השאלה הגדולה מכולן היא אם בנט מסוגל להגיע לגמר ללא טעויות העלולות להרוס לו את כל מה שבנה בעבודה מאומצת במשך חודשים ארוכים באופוזיציה.
"נפתלי הוא בחור מבריק, כישרוני, שאפתן, כריזמתי. יש לו כל מה שצריך כדי לנסות לקחת את הגרנד פרי", טען שועל פוליטי ותיק, שעשה "שעות בנט" רבות בחייו. "אך יש לנפתלי חיסרון אחד שלא פעם הרס לו את כל העסק: אין לו סבלנות להתמיד עד הסוף. הוא טועה בדיוק כשהוא הולך לנצח, כשהוא על הסוס".
ההחלטה להצביע בהצעת האי־אמון בעד לפיד אולי חיזקה את בנט בעיניהם של מצביעי המרכז, של מאוכזבי גנץ ושל אנשי המחנה "לא עוד ביבי", אך בקרב הציבור הימני המובהק הצבעתו עוררה בעיקר תהיות ושאלות. הציבור המרוחק מהזירה הפוליטית אינו בקיא בניואנסים. קשה להסביר לבוחר ימני ממוצע שביומיום לא נחשף לפוליטיקה, שמדובר בהצבעה טכנית שאין לה משמעות פרקטית. קשה להסביר לו שאין ללפיד סיכוי להפוך לראש הממשלה בעזרת קולו של בנט, ושאם ההצבעה הייתה גורמת ללפיד להפוך לראש ממשלה, בנט לעולם לא היה מצביע בעדו.
לכל הפחות, מסיבה אחת פשוטה: הוא רואה בעצמו את המועמד הראוי להחליף את נתניהו בתפקיד. לציבור הרחב זה לא משנה. אנשים אומרים "בנט הצביע ללפיד", וזה עלול לעלות לבנט בקולות. עליו לצאת מהאירוע במינימום הפסדים. הדרך הכי נכונה לתקן היא לא לתקן. לתת לרוחות להירגע ולטעות להישכח.
למזלו של בנט, נראה שיש לו זמן. נתניהו חושב על בחירות, אך טרם החליט. לדברי מי שיצא לו לשוחח איתו בימים האחרונים, נתניהו עדיין לא מוכן לוותר על האפשרות להחליט על בחירות לקראת מרץ. עד אז מים רבים יזרמו בירדן: החורף הקשה יחלוף, נזקי הקורונה יתבררו, כמו גם הקצב המשפטי.
אם לגנץ יהיה מספיק כוח, אומץ ומזל פוליטי לשבש לנתניהו את תוכניותיו, ייתכן שממשלת האחדות תנותק מהחמצן בקרוב, הרבה לפני האביב.