1. פלונטר תקשורתי
"תלמד מיעקב ליצמן שלא רבים עם שר האוצר", העיר ישראל כ"ץ לשר התקשורת יועז הנדל באחת מישיבות הכנסת האחרונות. שר האוצר רוצה לתרבת את הנדל ומפעיל כלפיו את כל מנופי הלחץ האפשריים כדי לשכנעו לאשר את "תקציב שמונת הימים" ל־2020. הוא מעוניין למנוע מכחול לבן לחשוב אפילו על פירוק הקואליציה והליכה לבחירות, והטקטיקה שלו היא לייבש, לייבש ולייבש.
אלא שבעוד כ"ץ מעניש את חבריו לקואליציה מכחול לבן, הוא מפנק בתקציבים את חברי מפלגתו. כך התבשר השבוע ח"כ אופיר כץ מהליכוד על הסכמת שר האוצר להכליל בתוכנית מענקי הביטוח הלאומי גם את גילאי 67+. ח"כ קרן ברק הצליחה להעלות את מימון המדינה בתשלום ימי הבידוד לעובדים, מה שהכעיס מאוד את ח"כ חיים כץ, שחשב שכבר סגר עניין בנושא עם שר האוצר. יוצא שבעוד כ"ץ חונק את תקציבי שרי כחול לבן ועל הדרך פוגע בציבור - עם שרי וחברי הכנסת של מפלגתו העסקים כרגיל, והכל משיקולים פוליטיים ציניים.
שר האוצר, בידיעת בנימין נתניהו, מסרב לקדם את רפורמת הסיבים האופטיים של הנדל ופוגע בכך בתושבי הפריפריה. עקב כך רפורמת הסיבים האופטיים, הכוללת הקמת קרן לסבסוד הפריפריה, לא הובאה לאישור הכנסת. גם הרפורמה בשירותי הדואר מתעכבת, לטענת אנשי האוצר מכיוון שהיא אינה אפויה מספיק. כשמתלוננים על הסחבת, מציע כ"ץ לצבי האוזר ולהנדל להצביע בכנסת על אישור התקציב וחוק ההסדרים (כולל הרפורמות השונות) בניגוד לעמדת מפלגתם.
נזכיר כאן שנתניהו אולץ לאשר בממשלה את רפורמת הסיבים רק לאחר שהנדל איים לחשוף את הסיבה האמיתית להימנעותו - כתב האישום המרחף מעליו וניגוד האינטרסים שאליו נקלע. נתניהו נכנע ללחצי הנדל, ובהצבעה בממשלה על רפורמת הסיבים הוחלף על ידי דודי אמסלם.
הנדל לא יושב בשקט. השבוע, בעת חנוכת פרויקט הסיבים של בזק במטולה, הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי נתניהו, ואיים לשבור את הכלים וללכת לבחירות במקרה שאישור תקציב ל־2021 לא יקודם עד השבוע הבא. בימים הקרובים נדע אם כחול לבן מאיימת עם אקדח ריק מתחמושת, או שהיא באמת תממש את איומה ואז נלך לבחירות. הערכה שלי: בסופו של דבר, יימצא מתווה פשרה מפא"יניקי נוסף בסגנון האוזר.
הנדל אינו המקופח היחיד. בוויכוח עם משרד העבודה על ההכשרות המקצועיות כ"ץ מעניש את השר איציק שמולי ומקפיא את התקציב לקידום ההכשרות, בהיקף 275 מיליון שקל. כ"ץ דורש להקים את מטה התעסוקה במשרדו, ועד אז הכסף לא יעבור. גם שר הכלכלה עמיר פרץ סובל מתסמונת כ"ץ, המייחס לעצמו את כל הקרדיט על התוכניות הכלכליות שפרץ יוזם, ובהן מענקי סיוע למעסיקים. כך למשל, השבוע הבטיח פרץ לבעלי הרשתות הקמעונאיות לפעול לפטור גורף מארנונה לעסק שנסגר. הוא יכול רק לחלום ששר האוצר יאשר מהלך כזה ללא גזירת קופון פוליטי כלשהו.
לפעמים קורה שכ"ץ מפרגן בקושי, ובתנאי שהדבר לא כרוך בהוצאה תקציבית. תוכנית הסיוע למגזר הערבי הוארכה השבוע בשנה נוספת, אך ללא תוספת תקציב (מעבר ל־3 מיליארד שקל שלא נוצלו). השרה מירב כהן מכחול לבן הבטיחה לדרוש תוספת של מאות מיליוני שקלים בתקציב 2021, אבל היא יכולה רק לחלום על כך.
גם שרת התיירות החדשה אורית פרקש הכהן, המכהנת פחות מחודש בתפקיד, זכתה להישג וירטואלי, שלא עלה לקופת האוצר אפילו אגורה. בזכות הניסיון שצברה כממונה לשעבר על ההגבלים היא מתפקדת מצוין מול משרדי הממשלה ומבינה את רזי הפוליטיקה. אך מעבר לתקציב של 300 מיליון שקל, שהובטח למלונאים לאחר הסגר הראשון, לא ניתנה שום תוספת. כעת הוחלט להכליל באותו תקציב גם בתי מלון קטנים. זה לא הפריע לשר האוצר להתרברב כשאמר: "כחלק מתוכנית הסיוע להתמודדות עם משבר הקורונה הממשלה אישרה 300 מיליון שקל לסיוע לתיירות ולמלונאות. עלינו לשקם את הענף הזה במהירות. צעד זה מהווה שלב נוסף בהחזרת המשק לשגרה ולצמיחה".
בשלב זה, היחיד בכחול לבן שזוכה להנחות סלב הוא בני גנץ, שר הביטחון וראש הממשלה החליפי. בליכוד הפנימו כי גנץ הוא הבטן הרכה בכחול לבן והגורם הלחיץ ביותר, והחליטו לאתרג אותו. זה מתבטא באישור תוכניות רכש נדיבות לנשק ותוספות תקציביות ייחודיות למשרד הביטחון. נותר להמתין בסבלנות ולראות אם גנץ וחבריו יעמדו בהבטחותיהם לפרק את הממשלה וללכת לבחירות אם לא יאושר תקציב מדינה לשנה
נוספת. אבל אל תהיו במתח, כי זה לא יקרה.
2. חשב ללא מחליף
בבוקר יום שישי, בדיוק לפני שלושה שבועות, הטריח שר האוצר את כתבי הכלכלה ובישר על מינוי חשב כללי חדש. יומיים לאחר מכן התברר פשר החיפזון. מנכ"לית האוצר קרן טרנר אייל הודיעה במפתיע על פרישתה, וכדי שלא יתקבל הרושם שכולם נוטשים את הספינה הטובעת ואין ממלאי מקום, מיהר כ"ץ לרוץ עם ההודעה. אלא שכרגיל, החיפזון מהשטן. ההודעה הקדימה את זמנה וספק אם המינוי ייצא אל הפועל.
שרי כחול לבן דורשים, בתמורה להסכמתם למינוי, איוש של מספר בעלי תפקידים אחרים - אבל הכל תקוע. שר האוצר הבטיח אומנם להביא בהקדם לאישור הממשלה את מינוי החשב החדש, אבל אין לו את הכוח הפוליטי לאשר את המהלך, כי כחול לבן לא משתפים פעולה.
בעקבות כך נוצר מצב מוזר ומסוכן: מצד אחד, החשב הנוכחי רוני חזקיהו פורש סופית היום, ובאוצר נותרו ללא חשב כללי. מצד שני, גם ממלא מקום עדיין לא מונה. כ"ץ עוד קיווה השבוע שיצליח לשכנע את חבריו מכחול לבן לאשר את המינוי, אבל הוא אינו מסוגל.
סביר להניח כי ההתנהלות השלומיאלית תאלץ את שר האוצר לשגר עוד הבוקר, או לכל המאוחר ביום ראשון, הודעה על זהותו של ממלא המקום. אם לתפקיד מנכ"ל האוצר יש את ערן יעקב כממלא מקום, ולממונה על התקציבים יש את יוגב גרדוס - אין סיבה שלתפקיד החשב לא יהיה ממלא מקום.
החשב הכללי אינו התפקיד היחיד ללא ממלא מקום, ואין הכוונה לתפקידים בכירים בשירות המדינה כמו פרקליט המדינה או מפכ"ל המשטרה, אלא למשרות כלכליות בכירות החשובות לתפקודו התקין של ענף התקשורת. מינוי ניר שוויקי ליו"ר מועצת הכבלים והלוויין תקוע זה כשנתיים, ולמועצה אין יו"ר קבוע. מינוי מישל קרמרמן דקל כמנכ"לית הרשות השנייה תקוע מאז 2015. הסמנכ"ל מתפקד כמנכ"ל בפועל, כמינוי זמני שמוארך מדי חודש.
יאיר חקק, עובד במשרד התקשורת, לא מונה עדיין כחבר מועצת הכבלים והלוויין, וכך גם ניצן בן נתן במשרד התרבות. כיום מכהנים במועצה 6 מתוך 13 חברים, מה שלא מאפשר תפקוד תקין. הצעת ההחלטה למינויים נמצאת כחודשיים במזכירות הממשלה ואינה עולה לסדר היום. אז מדוע, עם כל הכבוד לשר האוצר, יסכימו כחול לבן למינוי חשב כללי?
חזרה לרוני חזקיהו. הוא החליט לפרוש סופית, ושלשום נערך לו אירוע פרידה בזום. מבחינתו, הודעת פרישה ארבעה חודשים מראש מאפשרת מספיק זמן למציאת מחליף, אבל הוא לא הביא בחשבון את ההתנהלות השלומיאלית של הממשלה.
ולמרות זאת, הוא המשיך לעבוד ממש עד לרגע האחרון ובמלוא הקיטור. השבוע נפגש עם נציגי חברת דירוג האשראי הבינלאומית S&P ועדכן אותם על מצב המשק והתוכניות לעתיד. החלטת הדירוג תינתן ב־14 בנובמבר, וקיים סיכוי סביר שהדירוג יירד. מוד'יס, בניגוד לפרסומים, עדיין לא פרסמה את החלטתה, וזה יקרה רק בינואר 2021. פיץ', חברת הדירוג השלישית, תבחן את הדירוג בסוף נובמבר ותפרסם את החלטתה בדצמבר.
למרות משבר הקורונה והמצב הכלכלי הקשה, חזקיהו הפגין נוכחות מרשימה בשוקי הכספים הבינלאומיים, והצליח לגייס עבור המדינה מיליארדי דולרים במחירי סוף עונה. גיוס הכספים הבינלאומי הבא יתבצע בינואר 2021. רק בזכות פעילותו האינטנסיבית יכול היה ראש הממשלה להוציא אל הפועל את תוכנית החילוץ לקורונה, שכללה פזרנות כספים לא ממוקדת. החשב הפורש יעבור למגזר הפרטי לאחר תקופת צינון של שנה. הוא כבר ימצא את עצמו, רק חבל שהוא משאיר חור גדול באוצר.
3. אמריקה והבורסה
בשבוע הבא - יום שלישי, 3 בנובמבר - ייגשו יותר מ־100 מיליון אמריקאים לקלפיות כדי להשתתף באחת ממערכות הבחירות המסקרנות בתולדות ארה"ב. הבחירות בדמוקרטיה הגדולה בעולם תמיד משכו תשומת לב, אבל הפעם העניין גדול במיוחד: דונלד טראמפ הססגוני ויוצא הדופן, שרץ לכהונה שנייה, מול ג'ו ביידן, סגנו לשעבר של הנשיא ברק אובמה העורג לעלות כיתה. טראמפ הקפיטליסט האגרסיבי מול ביידן הליברלי בהשקפותיו, המכונה בפיו "ישנוני". לתוצאות יהיו השפעה עצומה על הכלכלה העולמית, וכמובן עלינו.
טראמפ המטיר על שוקי ההון בתקופת כהונתו, וביתר שאת במשבר הקורונה, יותר מ־3 טריליון דולר כדי לאושש את הכלכלה ולהציל את נכסי הציבור. הוא אילץ את הפד, הבנק המרכזי האמריקאי, לשטח את הריבית, ושינה ב־180 מעלות את מדיניות הסחר הבינלאומי. שתי מילים ממצות את המדיניות האמריקאית בתקופת טראמפ: "אמריקה פירסט".
ביידן לעומתו, לפחות מהבחינה הכלכלית, הוא אניגמטי למדי. מרבית האנליסטים מעריכים שהוא לא יתייצב אוטומטית לימין בעלי ההון והבורסות. הוא יתמקד בצמצום פערים ובחלוקה מחודשת של ההכנסות, ובמסגרת זאת הוא צפוי להגדיל את שיעור המס על בעלי ההכנסות הגבוהות ואת מס החברות. בהמשך יתמקד באיכות הסביבה (חידוש הסכמי האקלים), יגביר את הרגולציה וישפר את מערכות הסחר הבינלאומיות (כמו עם ארגון WTO). הססמה "אמריקה פירסט" תוחלף בססמה עדכנית, ברוח פייסנית יותר לעולם, שמתכתבת יותר עם מציאות הקורונה.
ניצחון של ביידן לא יהיה בשורה טובה לשוקי ההון והבורסות. כשהכסף הזמין מצטמצם, רווחיות החברות נשחקת והריבית עולה, אפיקי המניות ואיגרות החוב פחות אטרקטיביים להשקעה. אף על פי שהסקרים נוטים לטובתו, התוצאות הסופיות לא יתקבלו ביום שלישי - נצטרך להתאפק כמה ימים נוספים. אם טראמפ יפסיד, הוא ינקוט סחבת ממושכת עד שיסכים לפנות את כיסאו. במקרה שביידן ייבחר, המכה הראשונית תונחת על הבורסות בארה"ב, וזה יתבטא בצניחת מדדי נאסד"ק, דאו ג'ונס ו־S&P. שערי המניות בבורסה בישראל יושפעו גם הם, אם כי במידה פחותה.
הבורסה סוגרת את חודש אוקטובר בעליות של 2.5%־3% בשערי המניות, למרות התפנית השלילית בימי המסחר האחרונים. ועדיין המדדים בישראל מפגרים אחרי אלה של ארה"ב, מכיוון שהמשקיעים המקומיים מייחסים לנגיף הקורונה השפעה חריפה יותר על הכלכלה.
4. צרות של מלונאי
רשת מלונות אטלס, שבבעלות דני ליפמן ולסלי אדלר, נוסדה ב־1988 כדי להתמחות בניהול מלונות בוטיק. עד לפני סגירתה בעקבות הקורונה התמקדה בקונספט ייחודי עבור כל מלון בנפרד. לרשת 16 בתי מלון עם אלף חדרים, הכוללים בין השאר את "סינמה" בכיכר דיזנגוף, "מרקט האוס" ביפו, "65" בשדרות רוטשילד ו"בצלאל" בירושלים.
"נכנסתי לתחום לפני 44 שנים כבחור צעיר אחרי צבא שאהב את תחום האירוח והתקדמתי לאט־לאט. ההשקעה הפכה מבחינתי למפעל חיים. עשינו ברשת את כל הדברים הנכונים והטובים, עד שמגיעה הקורונה ומחרבת את החלום", אומר ליפמן.
אתה חושב שלא תתאושש מהמשבר?
"לא ייאמן שכבר עברו שמונה חודשים ועדיין לא רואים את האור בקצה המנהרה. בסגר הראשון סגרנו, הכל ובסוף מאי לקראת שבועות התחלנו לפתוח באילת ובתל אביב. פעלנו באופן חלקי, אבל באמצע ספטמבר נאלצנו לסגור מחדש. עכשיו הכל סגור חוץ ממלון אחד בתל אביב, שהפכנו זמנית לבית דירות. בסגר הראשון הוצאנו את כל 350 העובדים לחל"ת, ו־200 נוספים שהיו עובדי קבלן פוטרו. עם הפתיחה של הסגר הראשון החזרנו 200 עובדים, ועכשיו שלחנו גם אותם הביתה. אף שאנחנו בקשר איתם, יש עובדים שהתייאשו. סגרנו איתם חשבון והם הלכו למקומות אחרים. הם איבדו את הביטחון התעסוקתי. אני מבחינתי מאבד בכך את ההון האנושי בצורה אכזרית. אני מתפלא שהממשלה לא רואה את האסון הנמצא ממש מול העיניים. וזה קורה לא רק במלונות אלא בכל ענפי התיירות, כמו מורי דרך שנוטשים את המקצוע, סוכני נסיעות ואחרים".
איך אתה שורד אם אין לך שום הכנסות? קיבלת סיוע כלשהו מהמדינה?
"אנחנו שוכרים את בתי המלון, וכל אחד נמצא בבעלות אחרת ועם הסכם שכירות נפרד לטווח הארוך. הוצאות השכירות שלנו מסתכמות ב־60 מיליון שקל לשנה, אבל הצלחנו להוריד אותן ל־30 מיליון שקל וגם זה בקושי. לאורך זמן יהיה לי קשה לעמוד בהוצאות השכירות כשאין שום הכנסות. מה שגרוע מאוד הוא שגם אם בתי המלון ייפתחו, אין שום תוכנית לטווח ארוך ולא רואים את האור בקצה המנהרה.