ההוכחה האולטימטיבית להסתה מבית מדרשו של ראש הממשלה מגולמת בסיפורו של פרופ' יאיר חי המבורגר, שאותו חשפתי בספרי האחרון על נתניהו. המבורגר היה פסיכולוג המונים שהועסק על ידי נתניהו בשנתיים שקדמו לרצח. איש הציונות הדתית, מתנחל (אז), חובש כיפה סרוגה ועילוי בתחומו, ערך ל"צוללת" של רבין את מחקרי העומק והמגמות בדעת הקהל. מתישהו, יותר משנה לפני הרצח, הוא החל להתריע. "אתם מוציאים את השד מהבקבוק", אמר לנתניהו ואנשיו, "אתם מעוררים יצרים אפלים. חייבים להפסיק את דפוס הפעולה הזה. חייבים להפסיק את ההסתה".
נתניהו התעלם בתנועת ביטול. המטרה מקדשת את האמצעים. הסוף ידוע. המבורגר לא התראיין מעולם, ולצערי גם הפעם הוא דוחה כל ניסיון לראיין אותו. הוא התפטר אחרי הרצח, שלח מכתב ארוך, חריף ומטלטל ממעמקי לבו לנתניהו, ולא חזר מעולם. בשנה האחרונה יצא לי לשוחח עם כמה מהקרובים להמבורגר. הנה הדברים שהוא אומר לחבריו: אחרי הרצח הייתי מתעורר באמצע הלילה, רואה מראות וסיוטים על רבין, על הרצח, על המאורעות שקדמו לו. לעולם לא אסלח לעצמי שלא התפטרתי לפני הרצח. אם רק הייתי מרהיב עוז לעשות את זה, הייתי מגולל מעל לבי את הנטל הזה. הייתי משלם כל סכום שבעולם כדי להחזיר את הגלגל אחורנית ולנטוש בטרם פורענות.
המבורגר מדבר מדם לבו, מסערת נפשו. הייתי יורד במצודה לקומה השנייה, הוא מספר, שם ישבו צעירי הליכוד והכינו את השלטים, תכננו את הפעולות. הייתי מבקש מהם להפסיק. הם המשיכו. ניסיתי להשפיע, האמנתי שאוכל למתן את מה שהתחולל שם. טעיתי. אני חי בתוך פצע פתוח. אני לא יכול לנשום את עצמי, אני לא יכול להריח את עצמי. אחרי הרצח הבגדים שלי הסריחו מרבין, הסריחו מההסתה נגד רבין, מהעובדה שהייתי שם ולא הצלחתי לעצור את זה. רבין הלך איתי שנים לכל מקום. שנים הסתובבתי כאדם רדוף, מעולם לא סלחתי לעצמי. נתניהו הפעיל מכונת הסתה משומנת. כל מי שהיה שם ראה את זה בעיניים. אני לא יכול לפתוח מחדש את הפצע הזה. אני לא מוצא מנוחה לנפשי.
עד כאן המבורגר. עדות מבפנים. 25 שנים חלפו וכאילו כלום. נתניהו, שהתחנן בפני ראש השב"כ יעקב פרי שתוצב עליו אבטחה כראש האופוזיציה, ממשיך להתייפח. מסיתים נגדו. בעודו מייבב, ממשיך בנו וממשיך דרכו לפרסם ציוצים ובהם היועץ המשפטי לממשלה במדים נאציים, השמאלנים מתוארים ככנופיה שמטרתה היא חיסול הרעיון הציוני, וכל מי שלא זורם עם גחמותיה של המשפחה המלכותית הופך בהרף מקלדת ללא לגיטימי. "האויב הקיומי הגדול ביותר של ישראל, אפילו יותר מאיראן", הגדיר נתניהו ג'וניור את היועמ"ש שאביו מינה, ואף אחד לא טרח להתנצל בשמו. גם לא אביו. אם וכאשר מישהו יפגע במנדלבליט, הוא יתייפח על הקבר ולא יבין מה רוצים ממנו. בדיוק כמו אחרי רצח רבין.
ובעוד נתניהו דורש מכולם לגנות את ההסתה נגדו, ממשיכים תומכיו להסתובב עם חולצות ושלטי "שמאלנים בוגדים", לתקוף מפגינים ולטנף את הרשתות החברתיות. מי שהיה שם, בשנת 1995 הארורה, מצטמרר עכשיו למראית הדז'ה־וו. הביביסט המתמיד ביותר, המציג את עצמו כיועץ השר לביטחון הפנים וזוכה לברכות, חיבוקים וצ'פחות מכל נתניהו אפשרי, השמיע לא מזמן את הקלטת שבה מודיע איתן הבר על מותו של יצחק רבין, כשהוא מוסיף "יהי זכרו ארור!", בנימת ניצחון. במצב הדברים המתואר כאן, רצח פוליטי נוסף בישראל הוא רק שאלה של זמן. היועץ המשפטי, התובעת, אחד השופטים, עיתונאי ביקורתי או מפגין מזדמן. מישהו מסתובב בינינו בלי לדעת שהוא עתיד לשלם את מחיר ההסתה המנוולת הזו, שחוזרת על עצמה בדיוק מקפיא דם. אבל נתניהו ממשיך להתייפח.