האם ג'ו ביידן הוא ידיד של ישראל, כפי שלא מפסיקים לשנן לנו בזמן האחרון פרשנים, שדרנים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים ישראלים, שחוזרים ומעלים על נס את "ידידותו" הוותיקה של הנשיא שכנראה נבחר; או שאולי מדובר בידידות מדומיינת, מומצאת, כזו שנובעת מבלבול מוחלט או חמור מכך - שנועדה לעצב לנו את התודעה בניגוד למציאות? ואם כך, מה זה אומר על סוכני הידידות של הנשיא הנבחר - חלק גדול ממובילי הדעה בישראל?
אולי הם התבלבלו לחלוטין בעצם הגדרת הידידות, מרוב ציפייה שמישהו מבחוץ יכריע את עמדת רוב תושבי מדינת ישראל, בניגוד לתפיסת עולמם. יחולל את מה שהם עצמם לא הצליחו לעשות באינסוף שנות שטיפת מוח.
עיון בהתבטאויות של "הידיד" ביידן במהלך 40 השנים האחרונות מלמד קודם כל שהוא אחוז באובססיה נגד ההתיישבות היהודית בחבלי יהודה ושומרון ובמקביל רתום להקמת מדינה פלסטינית בראשות אש"ף. למשל, כבר בפגישה שהייתה לו עם מנחם בגין ב־1982 איים ביידן ש"הרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית תסכן את הסיוע לישראל", לא פחות. מאז ועד היום הוא נותר עקבי בהתנגדות הנחרצת שלו ליישוב ארץ ישראל, מעבר לקווי 67'. שוב ושוב הדגיש שהוא מאמין ב"פתרון שתי המדינות", מזהיר ש"הצעדים שעושה ממשלת ישראל בשנים האחרונות, ההרחבה הקבועה והשיטתית של ההתנחלויות, הלגליזציה של המאחזים ותפיסת הקרקע מובילים את ישראל בכיוון הלא נכון".
אלא שביידן לא הסתפק במאחזים ביו"ש, והבהיר שהוא מתנגד לחלוטין להתיישבות בירושלים, בירת ישראל. בין היתר הוא התבטא בחריפות נגד בנייה בשכונת רמת שלמה בירושלים, הגיב בעוינות מיוחדת לכך בביקור שערך בישראל.
מעניין במיוחד להבחין שביידן הקפיד לשאת נאומים ברוח הזו בוועידות של ג'יי סטריט, גוף שמכנה עצמו "שדולה" ישראלית, על אף שהוא למעשה ארגון עוין החותר תחת ממשלת ישראל ומרבית אזרחיה. מנסה לחבל בשיטתיות במדיניות הישראלית בארה"ב.
ג'יי סטריט טופח במכוון על ידי ממשל אובמה, בניסיון לסרס את האפקטיביות של השדולה הישראלית האמיתית בוושינגטון - איפא"ק. לכן המאמץ להגדיר אותו בתואר "שדולה", אומץ במכוון על ידי חבורת אובמה, כדי לתעתע מושגית בידידינו בארה"ב, על מנת לעקר משורש את הסנטימנט החיובי שיש לנו שם. כל זאת בשירות מדיניות אנטי־ישראלית של אחד מהממשלים העוינים ביותר כלפי ישראל שקיננו אי־פעם בבית הלבן.
בהקשר הזה אסור לשכוח מה עשה הידיד ביידן בשמונה השנים של אובמה בבית הלבן. הוא היה סגן נשיא, שותף בכיר למדיניות, ממובילי האדמיניסטרציה האנטי־ידידותית. הוא היה בתמונה גם כאשר אובמה ואנשיו ערכו לנו מארב במועצת הביטחון, והותירו ירושה בינלאומית מורעלת - החלטה 2334 של מועצת הביטחון, שהתקבלה בדצמבר 2016 וקבעה כי יישובי יו"ש אינם חוקיים.
אז, לראשונה, ארה"ב לא הטילה וטו על ההחלטה ונמנעה, אם כי מי שיזם ודחף את המהלך כולו מאחורי הקלעים היו אנשי אובמה. המטרה - לכופף בכוח את ידה של ממשלת ישראל הנבחרת.
ביידן היה אז סגן הנשיא של מובילי המהלך. לו היה ידיד שלנו, היה מונע את העניין כולו או מתפטר. כי כך לא נוהגים בידידים. ממשל שמכין מארב בינלאומי במועצת הביטחון נגד מדינה אחרת, במטרה לאלץ אותה בכוח להיכנע ולבצע מהלכים שסותרים את עמדת מרבית הציבור שלה, אינו ממשל ידידותי. סגן נשיא של ממשל כזה לא יכול להיכלל בהגדרת ידיד. ההפך מכך.
פרקליטי איראן
וישנה, כמובן, עמדת ביידן בעניין איראן, המדינה שמאיימת באופן שיטתי להשמיד את ישראל ושוקדת על כך בכל מאודה: רוקחת פצצות גרעיניות, בונה טילים בליסטיים ומנסה להשתלט על המרחב, לאגור כוח וגם לרסק אותנו. ממשל טראמפ, זה שהשמאל הישראלי אוהב כל כך לשנוא ולהגחיך, הציב עמדה מוסרית ואופרטיבית נחרצת בעדנו, גם בעניין הזה. בארבע שנות שלטונו נסוגה איראן מעמדות רבות שבהן ניצבה ערב עזיבת אובמה. אבל זה לא משכנע את הידיד ביידן. רק בחודש אוגוסט האחרון הוא הטעים שבכוונתו לחזור להסכם עם איראן, דבר שהובהר שוב ושוב מטעמו בימים האחרונים.
מלכתחילה תמך ביידן בנחישות בעמדה של ממשל אובמה, שהעדיפה את איראן על ישראל. כפי שחשף בסוף הקדנציה הספינאי האינטימי של אובמה, בן רודס. ביידן לקח חלק במשא ומתן המביש שהתנהל עם האיראנים, שנחתם בהסכם אומלל. הוא גם החרים את ישיבת הקונגרס שבה נאם נתניהו נגד ההסכם עם איראן, מיישר קו עם מדיניות שמסכנת את עצם הקיום של ישראל.
אגב, גם קמלה האריס, סגנית הנשיא המיועדת, הבהירה כמה פעמים באחרונה שהממשל של ביידן ושלה יחזור לעמדות ממשל אובמה ויחדש את ההסכם עם איראן. שלא לדבר על סוזן רייס, מי שעל פי ההערכות היא בעלת הסיכויים הגדולים ביותר להתמנות למזכירת המדינה של ביידן.
מי שמחפש נייר לקמוס נוסף למהות הידידות של ביידן, שיבחן היטב את העמדות וההיסטוריה של רייס. כשגרירה באו"ם ואחר כך כיועצת לביטחון לאומי, היא הייתה אחת המקורבות ביותר לברק אובמה. דניס רוס, בספר שכתב, תיאר את הגישה התוקפנית שלה כלפי ישראל, שרק החריפה את המתיחות בין המדינות. היא סירבה לעדכן את ישראל במשא ומתן עם איראן והתייחסה אל ישראל כאל מדינת אויב. בן היתר איימה פומבית שהנאום של נתניהו בקונגרס בנושא הגרעין האיראני "עלול להיות הרסני ליחסים בין ישראל לארה"ב".
עדכון התוכנה במוח
חילוקי דעות בין ידידים, בוודאי בין מדינות ידידות, הם כמובן לגיטימיים. אבל כאשר מדינה אחת מנסה לאלץ את השנייה, לאיים עליה, לבנות נגדה לחץ בינלאומי, לחתור תחת המנהיגים הנבחרים שלה, לרצות את האויבים שלה - זו כבר לא ידידות, להפך.
אבל נא לא להיות מופתעים מהעובדה שחלקים מרכזיים בשמאל הישראלי, בין היתר באמצעות נציגיו הרבים בתקשורת הישראלית, מתעקשים לפמפם לנו שביידן הוא ידיד ישראל. שום דבר לא מקרי או תמים בהגדרה הזו. הם שנואשו מהיכולת לשכנע את הציבור הישראלי בעמדות שלהם, להגיע להכרעה דמוקרטית, עובדים זה שנים על חיל הפרשים שיגיע מחו"ל. חיל הפרשים של האו"ם, האירופים או האמריקאים, לא חשוב. העיקר שזה יסובב לנו את היד בכוח, יאיים, יטיל חרמות אם יש צורך, יקבל החלטות עוינות במועצת הביטחון, יפעיל סנקציות. וכך יוכנע הרוב הישראלי המטופש, שמשום מה לא מקשיב יותר לחזיונות השלום שישרור עם תלמידיו של יאסר ערפאת.
אחד האמצעים החשובים להשגת המטרה הזו הוא עדכון תוכנה במוח שלנו: כזה שיגדיר את הגורמים העוינים הפועלים נגדנו מבחוץ כידידים או לפחות כפרטנרים. כך, הם מקווים, הרעיונות ההרסניים שהם מנסים להפיל עלינו יחליקו טוב יותר בגרון.
כך, אגב, הפך סאיב עריקאת זצוק"ל, אחד האויבים המרים ביותר של המפעל הציוני בדור האחרון, לפרטנר וידיד. צריך היה להקשיב השבוע להספדים של יוסי ביילין וציפי לבני לגביו ולמות. איך נפלו ידידים.