תתביישו: מעולם ולעולם לא יקום מנהיג שישווה לו. לתופעת בנימין נתניהו אין אח ורע, אין שום דבר שידמה לה אי־פעם. האיש נושא את השקר בגאון, מתהדר בו כאמת צרופה. הוא יסמיק ויגמגם אם יפלוט בטעות דבר אמת. הופעתו הלא תיאמן אתמול הדגימה עד כמה האיש הוא השחקן הטוב ביותר בין הבדאים, הכזבן המבריק ביותר שבין השחקנים. אין בו שמץ של בושה. אין בו צל של מבוכה. באותה נחישות בריטונית שבה הודיע לא מזמן ש"יפנה את כס ראש הממשלה בנובמבר 2021 בלי טריקים ובלי שטיקים", הוא התעלם אתמול מהעובדה שמעולם לא התכוון לקיים את ההבטחה ההיא, מעולם לא שקל, אפילו לא בצחוק, לכבד את החתימה ההיא.
הוא קיבל את הסחורה מבני גנץ (מפתחות לשלטון), אבל לא שילם את המחיר. ככה הוא רגיל, זה עניין משפחתי אצלם. הוא כייס את גנץ במיומנות של כייס שווקים ותיק, בלי להניד עפעף. אתמול, אחרי שסיים את נאום הבחירות שלו, עם מנת ההאדרה העצמית הקבועה ("מיניתי, הוריתי, הנחיתי, דיברתי, הבאתי, לא ישן בלילה בשבילכם") וקינח במנת החנופה הנדרשת ("לעם הנהדר שלנו"), פתח נתניהו את הדיון לשאלות.
דפנה ליאל מערוץ 12 הייתה ראשונה. היא שאלה את השאלה המדויקת, המחודדת והנדרשת, שאותה צריך לשאול כל ישראלי ישר גם את עצמו. הנה היא, מילה במילה: "אדוני ראש הממשלה, אתה טוען שאתה מעוניין להעביר את תקציב 2021, וכחול לבן משוכנעים שאתה תפרק את הממשלה עוד לפני. האם אתה מוכן להתחייב בחוק שאם התקציב לא יעבור בסופו של דבר הממשלה תמשיך לכהן עם תקציב ממשלתי, או לחליפין שגנץ יקבל את חלקו ברוטציה כראש ממשלה מעבר? הרי הבטחת בלי טריקים ובלי שטיקים, וברור לכולם שהתקציב הוא פרצה להתחמק מהרוטציה".
מה עושה בדאי כנתניהו במצב כזה? דבר פשוט: מתעלם. מנפנף את השאלה מעל כתפו כאילו מדובר בזבוב טורדני. במקום זה, יוצא להתקפה: "הבטחתי ממשלת אחדות, לא ממשלה בתוך ממשלה מהרגע הראשון. אין דבר כזה, הייתי ראש ממשלה מעל עשר שנים, אני אומר לך, לא ראיתי דבר כזה...", פצח בסדרת תלונות וקיטורים שהרלוונטיות שלה לענייננו נמוכה אפילו מעקרונות המוסר שמנחים את נתניהו עצמו.
כאילו כחול לבן, מפלגה שקיבצה את כל החנונים וילדי הכאפות שאפשר היה למצוא בגוש דן, באמת מיררה את חייו מהרגע הראשון. כאילו תגרנים מהסוג של אוסנת מארק והד"ר שלמה קרעי התגוללו בוקר, צהריים וערב עליו, ולא על גנץ האומלל. כאילו מכחול לבן יצאו התדרוכים על זה שגנץ לא כשיר, ושאין שום סיכוי שיקבל את הרוטציה, ושזה לא לגיטימי לתת למי שיש לו 9 מנדטים בסקרים את ראשות הממשלה, ושנתניהו חושב שהעברת השלטון לגנץ תפגע בביטחון.
כאמור, אין לו בושה, אין לו גבולות, אין לו קווים אדומים, הוא לא עוצר באדום והוא לקח מדינה שלמה כבת ערובה רק כדי לקיים מערכת בחירות רביעית תוך פחות משנתיים, בתוך משבר כלכלי כבד, בתוך מגיפה עולמית קשה, רק כדי שיוכל להמשיך לאחוז בקרנות המזבח, לאשר לעצמו ולמשפחתו המשך הטבות ומיליוני שקלים ורכבים ומאבטחים ותענוגות על חשבון הקופה הציבורית, ואין פוצה פה ומצפצף. מפלגה שלמה, שהייתה פעם מפוארת, עתירת מאבקים ומנהיגים, מפרכסת למרגלותיו ומתרפסת בפניו.
חשוב שהאנשים האלה יידעו. כל אחד ואחד מהם. מישראל כ"ץ עד אבי דיכטר, מעוזי דיין בואכה ניר ברקת: לא תוכלו להתנער מאחריות. אתם הייתם שם, ושתקתם. אתם ראיתם את זה, והתרפסתם. חלק מכם נתן עשרות שנים מחייו לביטחונה של המדינה, שמתרסקת לנו עכשיו בין הידיים. לא נותר לי אלא לקוות שמאוחר בלילה, כשאתם לבד, עם עצמכם, מצפונכם והבבואה שנשקפת מולכם במראה, אתם מתביישים...
הטור המלא מחר ב"מעריב־סופהשבוע"