1. ביום שלישי בבוקר, אחרי לילה של סיוטים שבהם כיכב הסרטון של רצח רבין, הלכתי אל מקום האירוע מתחת לבניין עיריית תל אביב וישבתי עם אספרסו ליד זירת הרצח, מעשן סיגריה וחושב מה היה קורה אילו.
גברת אחת עם כלב שנראה יותר כצעצוע מאשר בעל חיים חולפת לידי ומבקשת אש. אני מצית לה את הסיגריה וממשיך להרהר, אבל הגברת הופכת טרחנית ושואלת "אדון זהבי, אמור לי בבקשה מה אתה חושב היה קורה אם רבין המנוח לא היה נרצח". אני נועץ בה מבט. למען האמת היא קלעה בול למחשבות שעפו לי בראש: מה היה קורה אם רבין לא היה נרצח. "אני בדיוק חושב על זה כרגע ואין לי תשובה, תעברי עוד רבע שעה ואולי אוכל לענות לך". הגברת עם כלב הצעצוע ממלמלת משהו על ענייני נימוס ומתחפפת.
במרחק כמה עשרות מטרים משם ניצב בגאון פסל הברונזה של האומן איתי זלאיט "גיבור ישראל". הפסל שהאומן הציב בתחילה בכיכר פריז בירושלים הועף משם והוכנס להסגר. ראש עיריית תל אביב רון חולדאי אישר להעביר את הפסל לכיכר על שם רבין.
בראש מהדהדות לי הקריאות "בדם ואש את רבין נגרש", "רבין בוגד". כמו בסרט נע חולפות לי התמונות בראש: רבין במדי אס־אס, רבין עם כאפייה, רבין לוחץ את היד לערפאת. עוברי אורח מצלמים את הפסל המרשים, מאי־שם צצה מולי הגברת עם כלב הצעצוע ושואלת אותי אם כבר יש לי תשובה. "גברתי", אני אומר לה בכעס, "אם רבין היה חי, היו רוצחים אותו".
2. בעיר נס ציונה ריססו אלמונים כתובות על בתים, בין היתר על ביתו של מפגין נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. האזרח צבי פלטיאל תלה בביתו שלט שעליו הכתובת "לך", ובתמורה זכה לכתובת שרוססה על גדר ביתו ובה נכתב - "כאן גר סמאלן בוגד!".
לפני הרבה שנים בארץ רחוקה סימנו על בתי עסק של יהודים סימון שציין שהם יהודים וכך גם על בתים שבהם התגוררו יהודים. בשלב כזה או אחר בתי העסק המסומנים נבזזו, נשרפו, והיהודים שבתיהם סומנו נלקחו מבתיהם ונרצחו.
אף אחד לא יעלה בדעתו שהאזרח הקשיש צבי פלטיאל יירצח חס וחלילה או ביתו יועלה באש. יהיו מי שיקפצו ויאמרו שהמחשבה על דמיון בין המקרים שמתרחשים כיום למקרים של הימים ההם היא בחזקת השמצה זדונית ודמיון חולני.
תזכורת: בישראל פנאט מטורף השליך רימון בכנסת ופצע שרים וח"כים; בישראל נדקר חבר כנסת ברחוב; במקרה אחר הוכה חבר כנסת מכות רצח, בישראל ניסו לדרדר חבר כנסת עם מכוניתו בעת נסיעה מירושלים לתל אביב בכוונה לפגוע בחייו; ובישראל נרצח ראש ממשלה שלפני הירצחו כונה על ידי מסיתים ומוסתים "סמאלן בוגד".
3. זה יישמע קצת קלישאתי, אבל היו ימים בארץ הקוידש שבהם ראש ממשלה היה צועד בבטחה ברחוב, ולא חשוב אם הוא היה מהימין, השמאל או המרכז. נשותיהם וילדיהם של ראשי המדינה לא היו מאובטחים על ידי השב"כ, ולא היה להם רכב שרד משוריין.
ממרומי גילי אני זוכר את הטיולים של דוד בן־גוריון עם מקסימום שני שומרי ראש שמשתרכים אחריו, כשהיה צועד ברחוב או לאורך חוף הים. לוי אשכול היה משוחח עם עוברים ושבים, כשמאחוריו מאבטח אחד. אני זוכר שראיתי את אשתו של שר האוצר רבינוביץ' נוסעת באוטובוס בקו 19 עם סלים לשוק הכרמל וממנו. הגברת נחמה ריבלין אשת הנשיא הייתה הולכת לבתי קולנוע ועומדת בתור לקנות כרטיס.
במבט לאחור אני נזכר בבניין הכנסת הישן, "בית פרומין" ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים. הכניסה הייתה מהרחוב. השרים וחברי הכנסת היו חוצים את הכביש ונכנסים לשתות קפה בקפה "טעמון", שם ישבו "הסמאלנים הבוגדים" מארגון מצפן, חברי המפלגה הקומוניסטית מק"י, משוררים, ציירים, פרופסורים וצעירי השכונות המהפכנים, שלימים הפכו ל"פנתרים השחורים".
יושבי קפה "טעמון" היו יוצאים לעתים לחזית בית הקפה, מרחק 15־20 מטרים מהכניסה לכנסת כשהם נושאים כרזות וצועקים קריאות גנאי לעבר מנהיגי המדינה בעניינים שונים ומגוונים. אנשי משמר הכנסת היו מתערבים רק כאשר המפגינים היו חוצים את הכביש לכיוון הכניסה לכנסת.
במבט לאחור זה נראה מצחיק שחברי כנסת ושרים מצדו האחד של הכביש צועקים ומתווכחים עם המפגינים מצדו השני של הכביש. אחר כך אפשר היה לראות את שני הצדדים שותים אספרסו ב"טעמון", כשבעל המקום "אדון קופ" עושה סולחות בין שני הצדדים.
רוב האנשים שעליהם אני מדבר אינם בין החיים, לצערי. לצורך ההמחשה אני שולף מהארכיון צילום מתחילת שנות ה־60 של המשורר דן עומר עומד בצד אחד של הכביש ומפגין נגד חוק השבת וחוק החזיר. מהצד השני בכניסה לכנסת אפשר לראות את מנחם בגין בשיחה עם פולה בן־גוריון, כשמהדלת יוצא שר הדתות זרח ורהפטיג.
4. כשהאדמו"ר אריק איינשטיין זצוק"ל (זכר צדיק וקדוש לברכה) חיבר את השיר "פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה", הוא לא העלה בדעתו כמה המילים יישמו את עצמן במציאות. חברי הכנסת והשרים של ישראל הפכו בחלקם לזונות פוליטיות ברמה שקשה למצוא לה מתחרים במדינות העולם.
המעברים ממפלגה למפלגה, ההבטחות של טרום בחירות והמהפך שלאחריהן הופכים מיום ליום למביכים יותר ויותר. בשבוע שעבר התבשרנו שגדעון סער, שהצהיר שהליכוד הוא ביתו לעולם ועד, פרש והקים מפלגה. אל הצדיק הצטרפו חברי תנועת "דרך שרץ", המונה את צבי האוזר ויועז הנדל שבסקרים נמצאים עמוק מתחת לאפס. הם היו בעבר הלא רחוק חברי תנועת תל"ם של בוגי יעלון ונטשו לטובת כחול לבן של בני גנץ ועכשיו הלכו לגדעון סער - פרנצ'סקה פוליטיקה קלאסה.
אם נחבר אליהם את האיש שהתגלח וצעק שלא יישב בממשלה עם ביבי, וכשהוצע לו תפקיד שר לקח את הסאנצ'ו פאנצ'ו שלו, איציק שמולי, ושניהם עם מפלגה שהקימה את המדינה וכיום לא יכולה להקים קיוסק קיבלו תפקידי שרים, עם כל ההטבות ושכחו מה הבטיחו לבוחרים.
אורלי אבו תכסיס, שהייתה המנהיגה הדגולה של תנועת גשר כמו השניים האחרונים, הריחה תפקיד של שרה והצטרפה לממשלת נתניהו. כיום היא מתחת לקו האפס בסקרים, וסביר להניח שתצטרף לליכוד אחרי שהצטרפה לעבודה.
פרנצ'סקה פוליטיקה היא זונה לא קטנה, אבל הפוליטיקקים הישראלים עלו דרגה ומדרגה - ואפשר להגדיר את חלקם כזונות אחו־שרמוטה גדולות.
5. במשך קרוב ל־30 שבועות יוצאים אלפי מפגינים מהבית הממוזג שלהם לרחובות, להפגין נגד השלטון, נגד ראש הממשלה המואשם בפלילים ונגד העוולות החברתיות. "הון, שלטון, עולם תחתון", שרים המוחים וזועקים בגרונות ניחרים "מושחתים, נמאסתם", סיסמה שהמצאתי ב־1990.
חברי הלהקה המעולה הדג נחש איתנו כאן. הם לא נסעו לדובאי והצטלמו צילומי יח"צ בגלבייה ובכאפייה, אין להם מטוס פרטי שייקח אותם לוויקאנד במיקונוס. הם כאן והם כתבו ושרים את השיר "זמן להתעורר". גם אתם, קוראים יקרים, הגיע הזמן שלכם להתעורר.
השכמה!
לא מאמין בנשק מאמין בשירה
ותיק מספיק כדי לעשות את הבחירה
בכי זה לא רע כשהמצב בכי רע
כל דמעה שמטפטפת מזכירה
בדיוק עד כמה בעלי השררה
ואנחנו לגמרי באותה סירה
כשמישהו על עצמו שופך חומר בעירה
איך זה שאנחנו מרגישים עם זה רע
הם משתמשים בתשקורת כדי לביית ולתכנת
להחדיר לנו ת'שקר שנאמין שזה אמת
אתה קולט - אני מריח זה מסריח מהראש
אומרים לי תירגע - אז זה הזמן לחשוש
שמה שחשבתי הגיוני - לא הגיוני בהחלט
זה הספין שמסיט מהאלף לבית
זה הזמן להתעורר, הבית מתפורר
נצא מהחורים ביחד, די להסתתר
תרימו את היד, תפתחו את הפה
מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה
זה הזמן להתעורר...
לחברי המחאה נשחרר מחמאה
כי הם חותרים להקלה, לתיקונה של העוולה
ממוסר העבדים נמאס
רוצים לחיות בקלאס
אם חשוב לנו עתיד הילדים
עכשיו שוברים את הכלים
אז, כלים שלי, אל תשתופפו
דגלים חדשים עוד יתנוססו
הימים השחורים עוד יתמוססו
ילדים מאושרים עוד יתרוצצו
למען המחר נצא אל הכיכר
נראה לכם בדיוק מי פה נטע זר
ומי גיבור האוהל עוד יחזור
מי פה המשיח ומי פה החמור
אז, אחים שלי, אל תשתופפו
החזיקו מעמד, אל תתכופפו
אחים שלי, אל תשתופפו
לא כל המוחות שלנו נשטפו
זה הזמן להתעורר, הבית מתפורר
נצא מהחורים ביחד, די להסתתר
תרימו את היד, תפתחו את הפה
מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה
זה הזמן להתעורר....