פליטי בלפור
בסוף זה קורה לכולם. רק מתי מעט מצליחים איכשהו לשרוד, לצאת משם בחתיכה אחת, לשמור על שפיות. כמעט כולם גומרים באותה צורה: התמוטטות עצבים, הימלטות מבוהלת או התגלגלות מכל המדרגות. עיניהם מבועתות, בפיהם סיפורי זוועה, הם נזקקים לכדורי הרגעה, סובלים מסיוטי לילה, נשבעים שכף רגלם לא תדרוך לעולם בקרבתם של בני הזוג (ובנם). הם נראים ונשמעים כמו פליטים. חלק מהם נשברים בגלל ההתנהלות שלו. השקרים הבלתי פוסקים, ההבטחות המופרות חדשות לבקרים, הכאוס התמידי, האינטרס האישי הגובר, כמעט תמיד, על הלאומי.
רובם נפלטים בגללה. ברגע שנרשמת בפנקסה, משורה ישחרר רק המוות. אין מחילה. אם אתה בר מזל, אתה נכנס ל"תקופת ניסיון", שהיא בעצם מחנה עבודה, סוג של סטאלג סובייטי, שבו אתה נדרש להצהיר נאמנות כל שעה עגולה ולהגן על כל הגחמות של משפחת המלוכה. הסיכויים שלך לשוב לחיים מלאים, אפסיים. בסוף, כמו שאמר פעם גבי פיקר, חברו מילדות (לשעבר) של בנימין נתניהו, כל מי שמתקרב לקן הקוקייה צריך להקליט סרטון פרידה, כמו מתאבד לפני היציאה לפיגוע.
ובכל זאת, בשנים האחרונות חלה התדרדרות נוספת. הטירוף עלה מדרגה. אם פעם ראש הממשלה היה מקבל את רוב ההחלטות הגדולות בעצמו, הרי היום מה שמכונה "הבית" השתלט עליו לחלוטין. מראשון בין שווים הפך בנימין נתניהו, בבלפור, למיעוט מבוטל. אסקופה נדרסת. פעם אחר פעם הוא בוחר בהחלטה המטורללת על פני השפויה, בהשפעת המשפחה הגרעינית. דברים שלא היה אפשר להתחיל להעלות על הדעת לפני שנתיים־שלוש מתרחשים על בסיס יומי. זאב אלקין סיפק השבוע דוגמה אופיינית. בכתב האישום חסר התקדים שהגיש נגד נתניהו ביום רביעי בערב סיפר אלקין על הניסיון שלו למנוע מישראל לקרוס אל הבחירות השלישיות.
זה קרה ביום האחרון. היה "מתווה הנשיא". כחול לבן דרשה רוטציה אחרי חצי שנה. נתניהו דיבר על שמונה או תשעה חודשים. הפער הזה היה ניתן לגישור (אם כי, אין סיכוי שנתניהו היה גם מקיים את ההבטחה). כחול לבן דרשה שנתניהו יודיע שהוא מוותר על חסינותו. אפילו ח"כ עפר שלח אמר לאלקין, בשיחה פרטית, שאם נתניהו יוותר על החסינות, לכחול לבן יהיה קשה לדחות את מתווה הנשיא. אלקין הבין שבלי זה, אין דיל.
הוא התקשר ללשכת נתניהו וביקש פגישה בהולה. הוא הגיע לשם וראה את האנשים הכי קרובים לנתניהו מסיבים בחוץ באווירת נכאים. הוא הסביר להם מה הוא הולך להגיד לנתניהו: המצב מסוכן מאוד. אין סיכוי ממשי לפרוץ את תקרת ה־61. אין הצדקה ציבורית לבחירות שלישיות. אנחנו עלולים להתרסק. אם ביבי יודיע שהוא מוותר על החסינות, או שתקום ממשלה, או שנלך לבחירות בלב שלם שעשינו הכל כדי למנוע את האסון. אנשי נתניהו חיזקו את ידיו. להם, הם אמרו, אין אומץ להגיד את זה לביבי. הם שלחו את אלקין אל התופת.
"אין לך סיכוי לנצח", אמר אלקין לביבי, "גם אם נוביל במנדטים, לא יהיה 61". הוא ניתח את מפת הגושים. נתניהו לא חלק עליו. "בכל מקרה לא תהיה חסינות", אמר לנתניהו. "הם יעזו לשלול ממני חסינות בקמפיין בחירות?", שאל נתניהו ואלקין אמר "ברור. הם ילכו לך על הראש ולא ייתנו לך לכדרר את זה לכנסת הבאה. אפשר להרכיב ממשלה. בחירות שלישיות זו הזיה. המדינה לא תעמוד בזה".
נתניהו אמר שישקול. אלקין האמין ששכנע אותו. אבל אז קם ראש הממשלה ונסע הביתה. אחרי כשעה יצאה מבלפור ההדלפה (אחר כך האשימו בה את אלקין) שנתניהו שוקל, ומיד הידיעה שנתניהו מסרב לוותר על החסינות. ישראל הלכה לבחירות שלישיות. אלקין טעה במיקרו (הליכוד סיים בהישג גדול, 36 מנדטים), אבל צדק במקרו. רק 58 מנדטים לגוש הימין־חרדים. משהו בתוכו של אלקין נשבר באותו היום. הוא אמר לקרובים אליו שנחצו קווים אדומים. הוא ידע שאת ההחלטה הסופית לא קיבל נתניהו. הוא הבין שהדבר היחיד שמעניין את נתניהו הוא ההימלטות מאימת הדין. שהמדינה לא ממוקמת גבוה בסדר העדיפויות שלו.
עכשיו עוסקים בהכפשתו של אלקין. כפי שהוכפשו עשרות הבכירים (ומאות הזוטרים) שנשברו לפניו. מכחישים את הפגישה שתוארה כאן. כלומר, משקרים. טוענים שאלקין בכלל לא השתתף במו"מ הקואליציוני. שוב משקרים. ריבון העולמים, השתתפותו של אלקין במו"מ מתועדת בעשרות תמונות, ציטוטים וקטעים טלוויזיוניים. בקרוב יתחיל רצח האופי שיבוצע בו. האיש שהיה הכי קרוב לנתניהו. העיפרון הכי מחודד בקלמר המתרוקן של הליכוד. האיש שנכנס עם נתניהו לכל הפגישות עם פוטין. שיושב בקבינט המדיני־ביטחוני. שהקים לנתניהו קואליציות. שפירק עבורו התנגדויות. עכשיו גם הוא אויב העם.
הטור המלא של בן כספית מתפרסם היום ב"מעריב-סופהשבוע"