1. גבי אשכנזי על פרשת דרכים עצובה. הוא התלבט לא מעט לפני שהחליט "להיכנס מתחת לאלונקה" ולא תיאר לעצמו שבסוף ימצא את עצמו עליה. באשכנזי אין שיגעון גדלות או אובססיית שליטה. להפך, הוא בא כדי להיות "גרוש ללירה". בסוף הלירה הפכה לגרוש.
הוא היה החייל הכי נאמן לבני גנץ ובתמורה קיבל התעלמות במקרה הטוב, מידור במקרה הפחות טוב. הוא מודע לזה שכל אחד במקומו היה כבר מזמן שולף את הסכין הקטנה, אבל הוא לא בנוי לזה. הוא אכל זובור אבל לא מוכן לגמול באותה מטבע. גם עכשיו הוא בטוח שבני גנץ עשה את מה שעשה למען המדינה. הבעיה היא לא ה"מה", אלא ה"איך". בניגוד לתדמיתו, מאחורי הגולנצ'יק המחוספס שלועס חצץ ומעשן "אירופה", מסתתר גוזל פוליטי.
אז מה יעשה אשכנזי? האופציה הסבירה ביותר עבורו היא לפרוש מהפוליטיקה או לקחת "פסק זמן". הוא שוקל אותה ברצינות. אופציה סבירה נוספת היא לשכנע את בני גנץ להבין את מצבו. לו אני אשכנזי, הייתי לוקח את גנץ לשיחה צפופה ואומר לו "אני גיליתי נאמנות, עכשיו תורך לגלות אחריות". הוא צריך להבהיר לו שלא ירוץ איתו פעם נוספת. יש גבול לכל תעלול. "אינך יכול עוד", צריך אשכנזי להגיד לגנץ, "ישראל לפני הכל". נדמה לי שגם אבי ניסנקורן אוחז באותה דעה.
אם גנץ יבין, יש סיכוי לשקם את ההריסות. במצב כזה, אפשר להביא את גדי איזנקוט לכחול לבן. מפלגת גולני. אפשר להתחבר עם גופים נוספים מעמדת כוח (חולדאי, שלח וכו'). הבעיה היא שגנץ לא מודע למצבו. הוא מוקף באומרי הן שמטפחים את אשליותיו ומוכרים לו סיפורי סבתא. הם גרמו לו כבר נזק רב, אבל לא אומרים נואש. הם אומרים "תמשיך". תמיד יש עוד נזק שאפשר לגרום.
קחו למשל את הוד בצר. מה לא נאמר על יד ימינו של גנץ, שמתפקדת כיד שמאלו הרצוצה. האיש מסתובב בינינו כשהוא נושא את תואר "מנכ"ל משרד ראש הממשלה החליפי". החרפה הזו תימשך לפחות עד חודש מאי בשנה הבאה. זה עולה לנו הון תועפות. הקימו שם משרד. מזכירות, עוזרים, ראש מטה, נהג, רכב שרד. בני גנץ צריך לשים לזה קץ היום בבוקר. גם בדיחות מפסיקות להצחיק מתישהו.
ואם גנץ נשאר? אז אשכנזי יפרוש או ישקול אופציות נוספות. אחת מהן היא פלטפורמה חדשה. אולי כזו שתבלע את מפלגת העבודה מבחוץ. רון חולדאי, עפר שלח, ציפי לבני, אולי אפילו אהוד ברק. כדי לראות את אשכנזי וברק תחת חופה פוליטית אחת צריך דמיון חולני. היחיד שיכול לגרום לזה לקרות הוא בנימין נתניהו.
אפשרות אחרונה היא הצטרפות לגדעון סער או לאביגדור ליברמן. בין אשכנזי לסער יש מערכת יחסים טובה מאז שהיה רמטכ"ל. גם עם ליברמן יש לו יחסי אמון סבירים פלוס. שניהם, סער וליברמן, מחזרים באינטנסיביות אחרי איזנקוט. בכל זאת, רמטכ"ל חדש מהניילונים. הכל אפשרי.
2. אי אפשר לא לחקור את מה שנחשף ביום חמישי ב"עובדה". הגיע הזמן לשים קץ לשמועות ולרמזים. אם עורכי הדין של נתניהו עוסקים באיסוף חומר נגד השופטים של נתניהו, לכאורה בריבוע, זוהי חצייה דרמטית של קווים אדומים כמותה לא נראתה כאן עד היום.
השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה התראיין בסוף השבוע בכאן 11 וטען שמדובר בסך הכל באדם ששוכר משרד ליד עו"ד עמית חדד. או שהוא משקר או ששיקרו לו. ייכנס נא החבר אוחנה לאתר המשרד ויגלה ששני אלה, עמית חדד ואריאל רוט, הם המייסדים של משרד "רוט חדד", הם פרשו יחד ממשרד וינרוט וכל אחד יודע את זה. יכול להיות שזה ישכנע אותו להפסיק להפיץ פייק ניוז. יציץ נא גם בתמונות, בהן הם ניצבים זה ליד זה, גאים במשרדם ובעיסוקם.
גם הרמזים שהופצו בסוף השבוע, לפיהם הקלטת מבושלת, טמנו פח לפרקליט ומשכו אותו בלשון, לא מחזיקים מים. אגב, בסיום הפגישה הציע עו"ד רוט לקיים פגישה נוספת ולגלגל, מן הסתם, את הרעיון שהועלה. מספיק להאזין לו ולהביט על שפת הגוף שלו כשהוא אומר בקול רם ש"אני לא קשור לעניין הזה ולא רוצה להיות קשור לעניין הזה", בעודו מאותת לבני שיחו להיזהר מהאזנות ודוחק בהם לעבור למרפסת. על פניו, לכאורה, זוהי קשירת קשר לשיבוש הליכי משפט קלאסית.
אין ליועץ המשפטי לממשלה את הפריבילגיה לא להורות על חקירת הפרשה הזו. אגב, הוא צריך לחקור עוד משהו: הפרת הסדר ניגוד העניינים של נתניהו. הרי ברור שבמהלך המו"מ עם כחול לבן נתניהו נתן את ההוראות וניהל את העסק. ברור שהמו"מ התמקד, כפי שהעידו משתתפיו, בנושא המינויים במשרד המשפטים. זוהי הפרה בוטה של הסדר ניגוד העניינים. הגיע הזמן לשים קץ להפקרות הזו.