משהו: בבחירות האלה יש המון מועמדים שמאמינים כי בוחרים מסוימים טיפחו שנאה כל כך לא רציונלית לביבי, עד שהם יצביעו אפילו עבורם.
הסכנה שנחלצנו ממנה
התעוררתי בזעקות. חלמתי שאני חי במדינה שבה ראש הממשלה לא קונה ולא מביא את החיסונים לאזרחיו, משום שהחיסון עולה 15 דולר יותר מאשר אחרים שילמו.
איך תיראה 2021?
הגענו. יש. אנחנו ביום הראשון של 2021. אני בגיל שבו אני יכול לומר: לא כולם הגיעו. בעצם, בכל גיל ניתן לומר את זה. זמננו בעולם החיים קצוב בגלל שיטת המוות האוטומטי הנהוגה על פני כדור הארץ לכל יצור חי. שיטה אידיוטית, אם תרשו לי מחאה. אני בטוח שהיא לא קיימת ביקום על פני כוכב אחר שיש בו חיים. יכול להיות שב־2021 יגלו כוכב שיש עליו חיים. לא סביר שיגלו כוכב שיש עליו מוות. בינתיים, למרות השיטה הקלוקלת הנהוגה על הכוכב שלנו, זכינו והתחלנו עוד שנה: 2021.
איך היא תיראה? הסופר היהודי האמריקאי נתן אנגלנדר אמר בראיון טלוויזיוני למאוריציו מולינרי, עורך העיתון האיטלקי “לה רפובליקה": “שרק נחזור לנורמליות. לא זו שהייתה, נורמליות חדשה. כיהודי נאורוטי תמיד פחדתי, אבל הפעם זו הייתה פרנויה אמיתית".
נתן אנגלנדר חי תקופה מסוימת בחייו בירושלים, יש לו סיפור על פיגוע טרור. הוא מבין שיש פרנויה אמיתית קבועה לכל יהודי ישראלי. מפני שנאת המפגעים והאויבים למדנו להתגונן, מפני הווירוס לא נמצאה הגנה כל שנת 2020. ההגנה בצורת זריקת חיסון הגיעה אל העולם (ולישראלים בין הראשונים בעולם) רק בסוף 2020. לא פלא שהשתפכתי בגאווה כאשר כתבתי לאותו עיתון איטלקי שהזכרתי קודם לכן על חוויותיי בעת קבלת החיסון בישראל.
ברגע שהודיעו שכל מי שהגיע לגיל 60 יכול להתחסן, טלפנתי. חיכיתי קצת על קו הטלפון, לא הרבה מדי זמן, וקיבלתי תור. לאשתי ולי. קבעו לנו גם את התור למנה השנייה.
החיסון נגד הקורונה נכנס אל הגוף שלי בזריקה, והרגשתי כאילו מזריקים לי את כל העולם מחדש. זו זריקה שהיא יותר מאשר חיסון רגיל. זהו הישג מדעי שיחזיר לכולנו את העולם הפתוח. זוהי זריקת חופש. זוהי אנחת רווחה. אני מרגיש כאילו מזריקים לי את החירות לחזור לחיות בקרב בני אדם. ללחוץ ידיים. לנשק ולחבק. ללכת לחברים. אולי לנסוע בעולם. הזריקה הקטנה הזו תפעיל מחדש את המטוסים, את בתי המלון, את המסעדות, את בתי הספר ואת האוניברסיטאות, את עולם התרבות ואת בתי הקולנוע. את החיים עצמם.
עליי לקבל גם את המנה השנייה (שנקבעה ל־14 בינואר), אבל אני כבר מרגיש בין בני המזל שעברו מעבדות לחירות. לפני הכניסה לאולם, כשחיכינו, ישבנו על כיסאות שכתוב עליהם: “לפני חיסון". אחרי שקיבלתי את הזריקה, ביקשו ממני לשבת לנוח 15 דקות על כיסא, ואז אני רואה שכתוב עליו “אחרי חיסון". שני הכיסאות האלה מסמלים בעיניי את ההבדל בין העולם שנשלט על ידי הווירוס, לבין העולם שניצח את הווירוס.
אחרי הזריקה לא הרגשתי כאב או הרגשה לא נעימה. בערב הייתה לי צמרמורת, והרעד הקל הפריע ליד שלי על העכבר בעודי עובד כדי לשלוח את הכתבה לאיטליה, אבל הכל חלף אחרי אקמול אחד. מצד שני, כשאני חושב שהזריקו לי חומר שהיה בהקפאה של מינוס 70 מעלות, אני שואל את עצמי בצחוק מה היה קורה אם לא היו מפשירים אותו. הייתי הופך לגלידה בבת אחת, כמו בסרט מצויר. זה כמובן לא קרה.
עם זאת, ביום הראשון לחיסונים קרתה תקלה הקשורה לעובדה שבכל בקבוקון שמגיע מחברת פייזר יש חמש מנות. אחות צעירה עשתה טעות, והזריקה לרוקח צעיר חמש מנות בבת אחד. הייתה בהלה. הוא הועבר לבית חולים, אבל הרגיש טוב ושוחרר. כשהאח הישראלי הצעיר, מחמיד מוסטפה, הזריק לי, אמרתי: “אני מקווה שנתת לי חמש מנות ליתר ביטחון". הוא צחק.
החיסון הוא מה שחיכיתי לו כמעט שנה. ההרגשה היא שאחרי החיסון האנושות עומדת להחזיר את החיים למה שהם היו לפני שהווירוס הערמומי והמסוכן הזה תקף את העולם.
נתן אנגלנדר איחל שנחזור לנורמליות חדשה. מהי נורמליות חדשה? אם בשנת 2021 ישוחרר העולם, הרי לגבי הישראלים, לפחות, זו באמת תהיה נורמליות חדשה. יהיה לנו עולם טוב יותר, גדול יותר. באמת עולם של נורמליות משודרגת. השלום עם האמירויות, הטיסה מעל סעודיה, השלום עם מרוקו, הריבונות על רמת הגולן והחיסון לכל הישראלים יוצרים לנו עולם טוב יותר. הכלכלה שלנו, המטבע שלנו, הרפואה והמדע שלנו כל כך טובים, שהמשאלה שלי ל־2021 היא רק מהווירוס. הי, וירוס, די. עליך להודות: הכנענו אותך. ותר וחזור לעטלפים ושחרר לנו את העולם.
צטטן מהרשת
ציוץ של עמית פרסיקו: “שני ההורים שלי התחסנו. הגיע הזמן שיבואו לקחת כבר את הנכדים שלהם שאני משגיח עליהם כבר שנה". ועוד: “בדיחה של חנונים טכנולוגיים: מי שקיבל כבר את החיסון של פייזר צריך לעמוד ליד האנטנות של ה־5G כ־3 דקות בערך כדי להוריד את העדכון של החיסון נגד המוטציה החדשה". (טוקבק של אברהם רווה לשאלה של רפי קישון על חוויות מחיסון הקורונה).
פינת השלולית
נסיכה כתבה לי על עולם השלולית מנקודת מבט מיוחדת:
“בשלולית", היא כתבה, “מנשקים שפתיים, ושוכחים שפתיים. תשאל כל צפרדע".
היא המשיכה:
“הנסיכה שלפניך דוגלת באמרה הנ"ל, שהיא תרופה ללב שנשבר ומנסה להתאושש. כאשר צפרדע או קרפד היה שובר את לבי, סבתי עליה השלום הייתה תמיד אומרת לי: ‘מנשקים שפתיים, שוכחים שפתיים'. תכלס, את רוב השפתיים שנישקתי כבר מזמן שכחתי.
"גאה ושמחה לקפץ אצלך בשלולית. ענת".
לנסיכה,
צפרדע שיש בו נסיך אמיתי לא שוכח לעולם את השפתיים שהוא נישק. זה לא אומר, למרבה צער הנסיכות, שהוא הופך לנסיך בכל פעם. יש צפרדעים שרק אוספים זיכרונות של שפתיים ושל נשיקות. זה הופך אותם לנסיכים בעיני עצמם. לצורך זה הם יצאו לשלולית מלכתחילה. מצד שני, מכשפה שתגיע לשלולית תוכל להועיל לנסיכות אם היא תהפוך נסיך כזה לעכבר ולא לצפרדע. ככה שפתי הנסיכות לא יתבזבזו על נשיקות מיותרות.