סוף שנה הוא זמן חשבון נפש. עברה שנה קשה על העולם. טלטלה עצומה שכמותה לא ידענו. העולם שהכרנו השתנה. האם לטובה או לרעה? קשה לומר. למדנו לחשב את המסלול שלנו מחדש. למדנו לחיות ללא בתי ספר, בתי כנסת, נסיעות עסקים, טיסות לחו"ל, פגישות עבודה.
גילינו שאפשר ללמוד ולעבוד מהבית, לפגוש את הרופא, הירקן, הבוס והחברים בזום. המסעדות נותרו שוממות, אבל קרנו של הבישול הביתי עלתה. התיאטרון נדחק לקרן זווית, מסך הכסף אף הוא הוצא מחיינו, והמסכים האחרים, החל בסמארטפון, דרך המחשב, הלפטופ והטאבלט וכלה במסך הטלוויזיה חדרו עמוק יותר לכל חלקה טובה בחיינו והכו בה שורש.
אוצר המילים שלנו התעשר בהמון מונחים רפואיים שהיינו שמחים יותר לולא התוודענו אליהם. למרפסות הייתה עדנה. השנה הזו הכריחה רבים מאיתנו לחשוב מחוץ לקופסה, ואנשים גילו שהם יכולים להמציא שוב את עצמם. הלוואי והייתי יכול לתת כאן פתרון לכל אלה שהקרקע נשמטה מתחת רגליהם. בוודאי אינני יכול לעזור לאלה שפרנסתם נפגעה.
קל לומר שהמציאות היא בעיני המתבונן ושדי בכוח המחשבה כדי לשנות את תפיסת העולם שלנו. רבים מאיתנו לבטח למדו שהכל בראש: יש מצבים שאין בכוחנו לשנות, אבל אנחנו יכולים להחליט אם לקבל תקופה זו כאסון או כהזדמנות לנהל אחרת את חיינו. לאחרים משפט כזה כמוהו כפלסטר על שבר פתוח, כי שינוי תודעה לא ישים לחם על השולחן ולא ישלם את החובות.
החיסונים כאן. באור שבקצה המנהרה אני רואה את הנכדים שלי באים לחיבוק, וזו כבר מחשבה חיובית לפתוח בה את השנה החדשה.